Commento su Salmi 53:2

אמר נבל בלבו. זה על טיטוס כשגידר את הפרוכת וחרבו מטפטף דם אמר הרג את עצמו:

אמר. כבר פירשנו זה המזמור למעלה בספר הראשון ועתה שנה אותו הנה במלות שונות מעט וכבר פירשנו אותו שהוא מדבר על הגלות ומסיים בישועה והטעם אשר חבר אותו בין דבר דואג ובין דבר ה זיפים להמשיל דבר דוד אל דבר משיח בנו, כי כמו שהיה מקוה דוד למלכות וגם הטובים שבישראל היו מייחלים למלכותו והיו רעים בהם שהיו מתנכלים אליו להמיתו כמו דואג והזיפים והאל השיב להם גמולם בראשם ומלכות דוד עומדת כן הוא במלכות בנו ועמו ישראל:

ואמר הנה אמר נבל הוא המן כמאמרנו על ונבל כי ישבע לחם אמר אין אלהים כמאמרם ז"ל שאמר לאחשורוש אלהיהם של אלו כבר הוא זקן ואינו יכול כו' והנה ישראל השחיתו בצלם וסעודת אחשורוש אלא שהתעיבו עול שהיו מתעיבים העול ומכירים האמת כי בזה לא יסכלו היות כפי הדין מה שנגזר עליהם ועם יודעם כן אין עושה טוב לתקן העוות ולבטל הרעה:

נבל. אדם פחות ונבזה:

השחיתו - דרכם.

אמר נבל. המחריב את הבית אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה ואמר בל׳‎ עבר כדרך הנבואה במקומות רבות:

אמר נבל בלבו. ר"ת אבן כי היצה"ר נקרא אבן:

אמר נבל בלבו אין אלהים, סנחריב כפר בה' ושלח את שלוחיו לחרף אלהים חיים, וגם כל חילו כולם השחיתו והתעיבו עול, ואין עושה טוב גם טוב נימוסי:

והתעיבו עול. התעיבו דרכם בעול שעשו והוא חסר וי"ו השימוש:

והתעיבו - בעול שיעשו והבי"ת חסר, כמו: הנמצא בית ה', והפסוקים פירשתים במזמור הראשון.

השחיתו. הוא ועמו השחיתו ועשו עול תעוב ואין בהם מי שיעשה טוב: