Commento su Salmi 57:2

חנני, חנני. חנני שלא אהרוג ושלא אהרג:

חנני. הכפל לחזק כדרך הצועק שכופל דבריו:

ואמר חנני אלהים חנני לומר חנני מאתך שלא אהרגנו ואחטא כי צריך אני למצא חן בעיניך לעזרני וזהו חנני אלהים ושמא תאמר הלא זה בא להרגני ואם לא אהרגנו עתה בצאתו מן המערה ויהיה עם כל חילו ואתודע אליו כי אי אפשר להסתר ממנו כאשר הי' הלא יהרגני ומה בצע בבלתי שלוח בו עתה את ידי לזה חזר ואמר חנני כלומר תנני לחן בעיניו בל ימיתני וכן עשה לו אלהים כמפורש שם בכתובים שאדרבה פייס הוא את דוד וז"א אלהים בין חנני הא' לשני כי הא' הוא היות דוד לחן בעיני אלהים והשני בעיני שאול ונתן טעם על כל אחד על הראשון שיתנהו לחן בעיניו יתברך פן יחטא ויאבד נפשו בהרוג את שאול אמר הטעם הוא כי בך חסיה נפשי ויאות לך לסייעה ולהצילה מן החטא. ועל השנית שהיא חנני בעיני שאול פן יהרוג את גופי אני אומר הטעם שהוא כי ובצל כנפיך אלהים הנז' שאתה ממה"ד ומייסרני בצער בריחה וכיוצא בזה אחסה לנכות הוותי אסתופף בצל כנפיך עד יעבור הוות שעשיתי שיושלם ויעבור הוותי מלפניך שהוא כהתם גבול היסורין הצריך למרקם כי אחר תום העון אין פחד אויב:

הוות. שבר:

בך, בצל כנפיך. חסיון הנפש הרוחנית מיחס אל ה' בעצמו, וחסיון הגוף אל צל כנפיו, כפי מדרגתם, וכבר התבאר שמלת נפשי יבא ברוב פעמים על נפש הרוחנית :

הוות - יש אומרים: כמו מקרה, יען היה להם למלך.

חנני אלהים חנני. הכפל לחזק כדרך הצועק שכופל דבריו:

אחסה. ברוב הספרים כ"י מדוייקים החי"ת בשו"א לבדו ועיין מ"ש בסוף יואל:

חנני אלהים חנני, עד יעבר הוות, מבקש שיחנהו ה' עד שיעבור ההוות והשבר מנגד פניו, ר"ל עד שיעברו שאול ואנשיו מפה, וכפל מלת חנני, כי היה צריך חנינה אחת שיתגבר על יצרו ולא יהרוג את שאול במערה, וחנינה השנית שלא יהרגנו שאול אח"כ כשיראה אותו, על הראשון אמר כי בך חסיה נפשי, שנפשו הרוחנית היא חוסה בה' שיציל אותה מבוא בדמים להרוג משיח ה', ועל השני אמר בצל כנפיך אחסה, שהוא חסיון גופו בה' שלא יהרג, ומדמה זה כעוף המסתיר אפרוחיו תחת כנפיו בבוא עליהם עיט הטורף:

עד יעבור הוות. עד תעבור הרעה:

חסיה. היו"ד תמורת הה"א למ"ד הפעל ובא במשקל ההפסק להקל קריאת היו"ד:

עד יעבור. כאומר הן ידעתי אף אחר שאנצל עתה מידו ירדוף שוב אחרי ואני אחסה בך עד אשר יעבור ההוות מכל וכל:

עד יעבור הוות. עד יעבור דבר ההוות ששאול חושב עלי כלומר מצרתי אין לי מחסה וסתר בלתך:

הוות. שבר וענין רע: