Commento su Salmi 69:19

קרבה אל נפשי. (קרב אלי):

קרבה. כאילו הוא רחוק ממנה בעודה בגלות:

קרבה אל נפשי גאלה כו' עודם מדברים עם בני ישראל שבגלות מדי על צרת גזרת המן ואומר בלשון יחיד כללות ישראל שבגלות קרבה כו' והוא כי כל צרות מות של המלכיות הם לגוף אך אם היו שומעים אליהם להמיר כבודם בתבנית אליליהם תהיה רעתם אל הנפש ומה רב טוב לבית ישראל שבכל צרתם שגזר עליהם המן לא המירו את כבודם מאימות מות מה שאין כן בהתהפכות שרבים מעמי הארץ מתיהדים. ונבא אל הענין והוא כי הנמצא בנסיון קדש את ה' באמרם אליו אבד נפשך או בהרוג גופך מהנפש יעשה עיקר ויחלה פני אל ויחננו יהי' עם נפשו להחזיק את לבו בל יאבדנה בהמיר טוב ברע בהשליך את גופו מנגד למות תחת נפשו ואם הוא יתברך יפליא חסדו לו להציל גם את גופו כאשר עשה לאברהם ולחנניה וחביריו ישלם תודות לה' וענין זה יכוין פה באמרו קרבה אל נפשי התקרב אתה ה' והדבק אליה שע"י דבקותך תתחזק לעמוד בנסיון וגאלה בגוף שילך תחתיה כי דרך העובדי כוכבים לומר או תן לי הנפש ועבור על דת או תהרג גופך וזהו קרבה אל נפשי גאלה בגוף כי במה נחשב גופי בערך נפשי אך אתה ה' למען אויבי פן יעלצו לי אם ימיתו את גופי פדני גם את גופי ותתן אותם תחתי שיהיו דמי פדיוני והוא ענין חנניה וחביריו שגם גויותיהם נפדו באותם די הסיקו יתהון דאכל יתהון שביבא די נורא וכדניאל שניצל גופו ונפדה באותן דאכלו קרצוהי דכל גרמיהון הדיקו וכן היה אז כי נפדו ישראל בהמן ובניו וכל הנלוים אליו:

גאלה, פדנו. התבאר (ישעיה ל''ה) ובכ''מ, שהגאולה הוא מצד הקורבה, והפדיה הוא מצד הדבר עצמו והול''ל קרבה כי הוא מגזרת פעל, ואמר קרבה שר''ל מצד הקורבה גאל אותה :

קרבה - אמר רבי משה: כי קרבה, כמו: וקרב אותם.

למען אויבי. לבל יאמרו ידם רמה:

קרבה, הגאולה היא מצד הקורבה, כמו גאולת קרובים, והפדות הוא מצד הדבר עצמו, וז"ש קרבה אל נפשי מצד הקורבה שיש לך עם נפשי מצד שהיא חלק אלוה ממעל, ומצד זה גאלה כקרוב הגואל את קרובו כי אין גואל קרוב ממך, ומצד גופי שאינו קרוב שלך למען אויבי פדני, תפדהו מצד עצמו אחר שנפל ביד אויביו לבל ישחיתהו:

גאלה. גאול אותה:

גאלה. גאל אותה:

ומלת גאלה – כמו גאולתה. וככה יפרש רבי משה: קרבה, דרך ציווי פועל יוצא ויתפלל לשם קרבה גאולת נפשי כמו וקרב אותם שהוא ציווי כמו בלע ה' פלג לשונם על כן וקרב כולו פתוח וגאלה שם פתח, כמו זהבה שללה על כן הוא גאולתה כך פירש לי החכם שיחיה. והנכון: שהוא כמו זכרה לי.

למען אויבי. שלא יאמרו כי אין היכולת בידך לפדותה:

וגאלה - ציווי על דרך ולמדה את בני ישראל או תחסר מלת אשר. וכן הוא: קרבה אל נפשי אשר גאלה. והטעם: מי שגאלה וטעם למען אויבי שיעשו לי חמס.