Halakhah su Salmi 19:8

ותדע באמת כי מעלת הנשמות בעולם הנשמות הסמוך. וכן העוה"ב שלאחר התחייה והיא תקות כל מקוה אין להעריך אותו ולדמותו בעוה"ז ולא לציירו בלב, לפי שציורו אינו מכיל בלב כל חכם לב שיוכל לצייר ענינו ואיכותו האיך הוא והאיך הנשמות מתעדנות בו, וטעם הדבר בסבת היותנו שקועים בעולם הגופות העבים והגסים בתכלית העובי והגסות. והעולם העליון הוא בתכלית העלוי והדקות והזכות, והנה הם שני הפכים ומן הנמנע להשיב דבר אל הפכו. וכשם שהדג בהיותו ביסוד המים ולשם היותו וחיותו אי אפשר לו שישוב אל יסוד האש שהוא הפכו. כן שני העולמות האלו שני הפכים נבער כל אדם מדעת איכות העוה"ב בעוה"ז וכל החכמים המחוכמים פתאים בו. וכבר ידעת שארז"ל שאפילו הנביאים לא נתנבאו עליו מרוב העלמתו הוא שאמרו בסנהדרין (דף צט) כל הנביאים כלם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעוה"ב (ישעיהו ס״ד:ג׳) עין לא ראתה אלהים זולתך, אמנם על הכל אנו יודעים בבירור מדרך השכל ומדרך התורה שהיא מחכימת פתי, כי כשם שהגוף נהנה ומתעדן בסעודה עריבה ומבושמת כפי שיעור עדון הגופני כן הנפש תהנה ותתעדן בעולם העליון ההוא, אמנם עדונה שם באין שיעור לפי שהגופנים בעלי שיעור ומדה והעליונים אין להם שיעור ומדה. שמעלתם גדולה עד אין חקר ועדונם עצום עד אין שיעור, ואע"פ שהכח הגופני דל הוא ואין ידו משגת לצייר בלב מציאות העליונים ועדונם שאין לו שיעור אין כח העליונים ושלמותם מתבטל בכך כשאין הפחותים מורכבי החומר משיגים אותם, כשם שאין חכמת האדם ומעלתו מתבטלת כשאין הסכל או הבהמה מדמה אותה ומשיגה.

אמר זקן אחד עתה בשיבתי היה לי לחשוב בכל יום ענין עולם הבא ומיום הדין גם מן גיהנם אלא שדאגותי מטרידים אותי ומטרפים את לבי על מזונותי ולזווג את זרעי ושאר דברים הרבה אמר ליה החכם וכשאתה כל היום וכל הלילה דואג כלם מועילות טירדות לבך ודאגותיך. אמר הזקן על זה אני מצטער שכל היום אני חושב על דאגותי ועל תקנתי ואני זקן ויש לי ילדים וילדות קטנות וחושב כשאמות מה תהא עליהם א"ל החכם תעסוק בתורה כשיש לך פנאי ותשפוך נפשך ושיחך לפני ה'. והקדוש ברוך הוא יחשוב לתקנתך וכתיב (תהלים מ יח) ה' יחשוב לי. ואומר קח נא מפיו תורה ושים אמריו בלבבך והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך עד תעתיר אליו וישמעך וכתיב (תהלים יט ח) תורת ה' תמימה משיבת נפש ואח"כ כתיב (תהלים כ ב) יענך ה' ביום צרה וכתיב (תהלים כ ו) ימלא ה' כל משאלותיך וכתיב (תהלים עא ט) אל תשליכני לעת זקנה וכתיב (ישעיהו מו ד) ועד זקנה אני הוא. אדם שצריכים לו רבים אין רשאי לסגף עצמו אם רבים לומדי' לפניו או מליץ למלך ולשרים ולשופטים וכיוצא בהם כי אם לא יוכל לדבר אז אחרים מפסידים: