Midrash su Salmi 2:3

ולא והתניא ר' מאיר היה אומר מנין שאפילו נכרי שעוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול שנאמר (ויקרא יח ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא האדם מלמד שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככ״ג אלא לומר לך שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה דא״ר חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה אלא כך אומרים העכו״ם לפני הקב״ה רבש״ע ישראל שקבלוה היכן קיימות אמר להן הקב״ה אני מעיד בישראל שקיימו את התורה כולה אומרים לפניו רבש״ע כלום יש אב שמעיד על בנו דכתיב (שמות ד כב) בני בכורי ישראל אמר להם יבואו שמים וארץ ויעידו בהם בישראל שקיימו את התורה כולה אומרים רבש״ע אף שמים וארץ נוגעין בעדותם שנאמר (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ואמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב (בראשית א לא) ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקב״ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו הריני מחזיר אתכם לתהו ובהו ואמר חזקיה מאי דכתיב (תהלים עו ט) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה אלא בתחלה יראה ולבסוף שקטה אומר הקב״ה להן יבאו מכם ויעידו בישראל שקיימו את התורה כולה יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד ע״ז יבא לבן העיד ביעקב שלא נחשד על הגזל תבא אשת פוטיפרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על העריות יבא נבוכדנצר ויעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפלה יבא בלדר השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני ויעידו בישראל שקיימו את התורה כולה שנאמר (ישעיה מג ט) יתנו עדיהם ויצדקו אומרים לפניו רבש״ע תנה לנו מראש ונעשנה אומר להם הקב״ה שוטים מי שטרח בערב שבת אוכל בשבת ומי שלא טרח בערב שבת מהיכן אוכל בשבת אלא אע״פ כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה ומי מצית אמרת הכי והא״ר יהושע ב״ל מ״ד (דברים ז יא) אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולא מחר לעשותם היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם אלא לפי שאין הקדוש ב״ה בא בטרוניא עם בריותיו ואמאי קרי ליה מצוה קלה לפי שאין בה חסרון כיס מיד כל אחד ואחד עושה סוכתו בראש גגו והקב״ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז ומיד כל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר (תהלים ב ג) ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו מקדיר והא אמרת אין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו משום דישראל נמי זמנין (ע״ב) דמשכה להו תקופת תמוז עד שיתסר בתשרי ומצטער והאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה נהי דפטור בעוטי מי מבעטי. מיד הקב״ה יושב ומשחק עליהם שנאמר (שם) יושב בשמים ישחק. א״ר יצחק אין שחוק לפני הקב״ה אלא אותו היום בלבד:

ננתקה את מוסרותימו. אלו תפילין של יד. ונשליכה ממנו עבותימו אלו תפילין של ראש. דבר אחר ננתקה את מוסרותימו אלו שבע מצוות שנצטוו בני נח. ונשליכה ממנו עבותימו אלו הם מצוות שהן קולעין בהם כגון סוכה ולולב שנקראו עבות. שנאמר (ישעיה ב ג) לכו ונעלה אל הר ה' וגו' ונלכה בארחותיו. אלו שבע מצוות שהם כתופין בהם:

וְהָיָה בְּכָל הָאָרֶץ נְאֻם ה' פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ, וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ (זכריה יג, ח). זוֹ הִיא שֶׁנֶּאֱמַר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי דָּוִד, יֵבוֹשׁוּ כָּל עוֹבְדֵי פֶסֶל הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים וְגוֹ' (תהלים צז, ז). כְּנֶגֶד מִי אֲמָרוֹ. לֹא אֲמָרוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְאוֹת כְּבוֹדוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, וּלְהוֹרִיד כִּסְאוֹ בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, וְחוֹזֵר וּמַנִּיחוֹ בְּמָקוֹם שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, וְחוֹזֵר וּמַנִּיחוֹ בְּמָקוֹם שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת בִּתְקוּפַת טֵבֵת. אָמַר לוֹ רַבִּי חֲנִינָא הַזָּקֵן, אֶפְשָׁר לְהַרְאוֹת כְּבוֹדוֹ מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ, כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי (שמות לג, כא), וְאַתְּ אוֹמֵר שֶׁמַּרְאֶה כְּבוֹדוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם. אָמַר לֵיהּ: הֲרֵי כְּתִיב: כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים, חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה', לֹא יִמְנַע טוֹב לַהוֹלְכִים בְּתָמִים (תהלים פד, יב). מָה הַמָּגֵן מֵגֵן עַל בְּעָלָיו בִּשְׁעַת מִלְחָמָה, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵגֵן עַל בָּנָיו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדִין אֶת הָעוֹלָם, תּוֹפְשָׂן לְדִין הֵן וֵאלֹהֵיהֶם, וּמַעֲמִיד לָהֶם פַּרְטוֹמִין, וּמֵבִיא שְׁתֵּי הַלּוּחוֹת שֶׁבָּהֶן עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְאוֹמֵר לָהֶם, כְּלוּם הִשְׁגִּיחוּ עֲלֵיכֶם. וְאוֹמְרִים לְפָנָיו, מִיּוֹם שֶׁבָּרָאתָ אוֹתָנוּ, לֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלֵינוּ אֶלָּא עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד. הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים, רָאוּי לַמִּקְרָא לוֹמַר, הַבּוֹטְחִים. מַהוּ הַמִּתְהַלְלִים. שֶׁלֹּא עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה עַד שֶׁנָּהֲגוּ כָּבוֹד זֶה בָּזֶה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּכָל יוֹם אַתֶּם מִתְבַּיְּשִׁין לְפָנַי. יֵשׁ בָּכֶם שֶׁהֵן עוֹבְדִים לַיּוֹנִים, הַרְבֵּה יוֹנִים נִשְׁחָטִים. יֵשׁ בָּכֶם שֶׁעוֹבְדִים לִלְבֵנִים, הַרְבֵּה לְבֵנִים נִשְׁבָּרוֹת בַּשּׁוּק. יֵשׁ בָּכֶם עוֹבְדִים לַדָּגִים, הַרְבֵּה דָּגִים נִמְכָּרִים בַּשּׁוּק. מִיָּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַיְּשָׁן, שֶׁנֶּאֱמַר: יִרְאוּ גּוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכָּל גְּבוּרָתָם, יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה, אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה (מיכה ז, טז). אָמַר רַב חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר רַב, מַאי דִּכְתִיב: כָּל הַגּוֹיִם נִתְקַבְּצוּ יַחְדָּיו וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים מִי בָּהֶם יַגִּיד זֹאת וְרִאשׁוֹנוֹת יַשְׁמִיעֵנוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְגוֹ' (ישעיה מג, ט). לֶעָתִיד לָבֹא מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בָּזֶה, יָבֹא וְיִטֹּל שְׂכָרוֹ. מִיָּד מִתְקַבְּצִין כָּל הָאֻמּוֹת וּבָאִין בְּעִרְבּוּבְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּיו. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַל תִּכָּנְסוּ בְּעִרְבּוּבְיָא, אֶלָּא כָּל אֻמָּה וְאֻמָּה וְסוֹפְרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים. נִכְנְסָה אֱדוֹם, אוֹמֵר לָהֶם, בַּמָּה עֲסַקְתֶּם אָמְרוּ לוֹ: הַרְבֵּה שְׁוָקִים תִּקַּנְנוּ, הַרְבֵּה מֶרְחֲצָאוֹת עָשִׂינוּ, כֶּסֶף וְזָהָב הִרְבֵּינוּ, וְהַכֹּל לֹא עָשִׂינוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּעַסְקוּ יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל מַה שֶׁעֲשִׂיתֶם, לַהֲנָאַת עַצְמְכֶם עֲשִׂיתֶם. שְׁוָקִים, לְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת. מֶרְחֲצָאוֹת, לְעַדֵּן בָּהֶן עַצְמְכֶם. כֶּסֶף וְזָהָב, שֶׁלִּי הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאוּם ה' צְבָאוֹת (חגי ב, ח). נִכְנְסָה מַלְכוּת פָּרַס, אוֹמֵר לָהֶם, בַּמָּה עֲסַקְתֶּם. אוֹמְרִים לוֹ: הַרְבֵּה כְּרַכִּים כָּבַשְׁנוּ, הַרְבֵּה גְּשָׁרִים תִּקַּנְנוּ, הַרְבֵּה מִלְחָמוֹת עָשִׂינוּ, וְכָל זֶה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעַסְקוּ בַּתּוֹרָה. אוֹמֵר לָהֶם, כָּל מַה שֶׁעֲשִׂיתֶם, לְצֹרֶךְ עַצְמְכֶם עֲשִׂיתֶם. כְּרָכִים, לַעֲשׂוֹת בָּהֶם אַנְגַּרְיָא. גְּשָׁרִים, לִטּוֹל מֵהֶם מֶכֶס. מִלְחָמוֹת, אֲנִי עֲשִׂיתִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' אִישׁ מִלְחָמָה (שמות טו, ג). כְּלוּם יֵשׁ בָּכֶם מַגִּיד זֹאת, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי בָּהֶם יַגִּיד זֹאת (ישעיה מג, ט). וְאֵין זֹאת אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׁם מֹשֶׁה (דברים ד, מד). אוֹמְרִים לְפָנָיו, כְּלוּם נָתַתָּ לָנוּ וְלֹא קִבַּלְנוּהָ. וַעֲלֵיהֶן הוּא אוֹמֵר, וַיֹּאמַר, ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ וְגוֹ' (שם לג, ב). מְלַמֵּד, שֶׁהֶחְזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְלֹא רָצוּ לְקַבְּלָהּ. אָמְרוּ לְפָנָיו, כְּלוּם כָּפִיתָ הָהָר עָלֵינוּ כְּגִיגִית כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות יט, יז), וְאָמַרְתָּ לָהֶם, אִם תְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, מוּטָב. וְאִם לָאו, שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. שֶׁאִלּוּלֵי כֵן, לֹא קִבְּלוּהָ. אוֹמֵר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַהֲלֹא אָמְרוּ מִתְּחִלָּה, נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. אָמְרוּ לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תְּנָה לָנוּ מֵרֹאשׁ וְנַעֲשֶׂנָּה. אוֹמֵר לָהֶם, מִצְוָה קַלָּה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם, אִם אֹתָם מְשַׁמְּרִין אוֹתָהּ, אֶתֵּן לָכֶם שָׂכָר כְּיִשְׂרָאֵל. אוֹמֵר לָהֶם, לְכוּ עָשׂוּ סֻכָּה. הוֹלְכִין וְעוֹשִׂין סֻכָּה כָּל אֶחָד וְאַחַד מֵהֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִיקָהּ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מְבַעֵט בְּסֻכָּתוֹ וְיוֹצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ (תהלים ב, ג). וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק (שם פסוק ד). וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים (שם צז, ז). בְּשָׁעָה שֶׁיָּדִין אֶת הָאֻמּוֹת, דָּן לֵאלֹהֵיהֶם עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי בָאֵשׁ ה' נִשְׁפָּט וְגוֹ' (ישעיה סו, טז). כֵּיוָן שֶׁאֵין יְכוֹלִים לַעֲמוֹד בָּאֵשׁ, פּוֹרְחִין וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וּמְשַׁלֵּחַ עֲלֵיהֶם מַלְאָכִים בְּקוֹלָרִין וּבְשַׁלְשְׁלָאוֹת וּמַשְׁלִיכָן לְתוֹךְ הָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלַהַט אוֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף (מלאכי ג, יט). דָּבָר אַחֵר, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים, אוֹמְרִים כָּל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה לֵאלֹהֵיהֶם, בּוֹאוֹ וְהִשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאַתֶּם הִתְעִיתֶם אוֹתָנוּ. מִיָּד, וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף (ישעיה ב, יח), וְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה מוֹרִידָן לַגֵּיהִנֹּם. לְכָךְ נֶאֱמַר: יֵבוֹשׁוּ כָּל עוֹבְדֵי פֶסֶל (תהלים צז, ז). וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ (זכריה יג, ח), אֵלּוּ הָאוֹמְרִין, שְׁתֵּי רָשׁוּיוֹת בַּשָּׁמַיִם. וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ (שם), אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן מִשְּׁלִישִׁיתוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּנֵי שְׁלֹשָׁה אָבוֹת. דָּבָר אַחֵר, וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ, שֶׁאֵין מִתְיַשְּׁבִין בְּאַרְצָם אֶלָּא בִּגְאֻלָּה שְׁלִישִׁית. גְּאֻלָּה רִאשׁוֹנָה, זוֹ גְּאֻלַּת מִצְרַיִם. גְּאוּלָה שְׁנִיָּה, זוֹ גְּאֻלַּת עֶזְרָא. הַשְּׁלִישִׁית, אֵין לָהּ הֶפְסֵק. אָמַר רַבִּי שַׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹש עֶשְׂרֵה מִצְוֹת נֶאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי, בָּא דָּוִד וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת עֶשְׂרֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' מִי יָגוּר בְּאֹהֳלֶיךָ (תהלים טו, א), וְכָל הַמִּזְמוֹר. בָּא יְשַׁעְיָה וְהֶעֱמִידָן עַל שֵׁשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: הוֹלֵךְ צְדָקוֹת, וְדוֹבֵר מֵישָׁרִים, מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת, נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד, אוֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ דָּמִים וְגוֹ' (ישעיה לג, טו). וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ, הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכּוֹן, מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ, לַחְמוֹ נִתָּן, מֵימָיו נֶאֱמָנִים. בָּא מִיכָה וְהֶעֱמִידָן עַל שָׁלֹשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ (מיכה ו, ח). בָּא עָמוֹס וְהֶעֱמִידָן עַל שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי כֹּה אָמַר ה' לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ (עמוס ה, ד). בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה (חבקוק ב, ד).