Midrash su Salmi 2:6

כל אלהים שבתורה ושבמקרא (נ״ך) חסרים. בראשית ברא אלהים למה חסר? לפי שאינו מדקדק עם בריותיו בדין, שאילו מדקדק לא היה העולם מתקיים אפילו שעה אחת. אלהים לא תקלל (שמות כ״ב כ״ז) למה חסר, לפי שאין דנין דין אמת לאמתו. ויריעו כל בני אלהים (איוב ל״ח ז׳) למה חסר, אינו דין שיהא של הקדוש ב״ה חסר ושל מלאכי עולם ושל ישראל מלא. אני אמרתי אלהים אתם (תהלים פ״ב ו׳) למה חסר, לפי שלא עמדו בצדקתם אלא עבדו את העגל בחצי היום שנאמר וירא העם כי בשש משה (שמות ל״ב א׳) חסר כתיב לומר בשש שעות עבדו את העגל. ישראל נקראים אלהים שנאמר אני אמרתי אלהים אתם, המלאכים קרואים אלהים שנאמר ויריעו כל בני אלהים, דיינים נקראים אלהים שנאמר אלהים לא תקלל ועוד, למה חסר? לפי שאפילו צדיק גמור הוא השוחד מסיתו שנאמר כי השוחד יעור וגו׳ (דברים ט"ז י"ט), ועוד דיינים נקראים אלהים שנאמר אשר ירשיעון אלהים (שמות כ״ב ט׳). אלהים של ע״ז למה חסר? לפי שאין בהם ממש עד שתבא הישועה ויתמלאו של הקב״ה ושל דיינים.

ואני נסכתי מלכי. מהו נסכתי משחתיה. כמה דאמר (דניאל י ג) וסוך לא סכתי. דבר אחר אתיכתיה. כמה דאמר (שמות נב ח) עגל מסכה. דבר אחר גידלתיו. כמה דאמר (מיכה ה ד) ושמונה נסיכי אדם. וכתיב (יחזקאל לב ל) שמה נסיכי צפון. והיכן גדלתיו על ציון הר קדשי:

בַּר קַפָּרָא פָּתַר קְרָיָא בַּתּוֹרָה, חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, זוֹ תּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ב, ו): כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה, אֵלּוּ שִׁבְעָה סִפְרֵי תּוֹרָה. וְלֹא חֲמִשָּׁה הֵן, בַּר קַפָּרָא עָבֵיד מֵרֵישֵׁיהּ דְּוַיְדַבֵּר (במדבר א, א): עַד (במדבר י, לה): וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן חַד. מִן וַיְהִי עַד (במדבר י, לו): וּבְנֻחֹה חַד. וְעַד סֵיפֵיהּ, חַד, הֲרֵי שִׁבְעָה. טָבְחָה טִבְחָהּ, אֵלּוּ הָעֳנָשִׁים. מָסְכָה יֵינָהּ, אֵלּוּ קַלִּין וַחֲמוּרִין וּגְזֵרוֹת שָׁווֹת. אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ, אֵלּוּ הָעֲרָכִין. שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת, שֶׁהֱסִיטָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקָרָא אוֹתָן אֱלָהוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וגו', אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה (משלי ט, ד): מִי פֶּתִי יָסֻר הֵנָּה, הֵן הִנִּיחוּ דַּעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמְרוּ לָעֵגֶל (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל כֵּן חֲסַר לֵב אָמְרָה לוֹ (תהלים פב, ז): אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן.