Midrash su Salmi 80:6

תניא ר׳ נתן אומר מקרא זה נוקב ויורד עד התהום (חבקוק ב ג) כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר לא כרבותינו שהיו דורשין (דניאל ז כה) עד עדן עדנין ופלג עדן ולא כר׳ שמלאי שהיה דורש (תהלים פ ו) האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש ולא כר״ע שהיה דורש (חגי ב ו) עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ אלא מלכות ראשונה ע׳ שנה מלכות שניה נ״ב ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה מאי (חבקוק ב ג) ויפח לקץ ולא יכזב א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיון שהגיע הקץ ולא בא שוב אינו בא אלא חכה לו שנאמר (שם) אם יתמהמה חכה לו שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה ת״ל (ישעיה ל יח) לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם וכי מאחר שאנו מחכים והוא מחכה מי מעכב מדת הדין מעכבת וכי מאחר שמדת הדין מעכבת אנו למה מחכים לקבל שכר שנאמר (שם) אשרי כל חוכי לו אמר אביי לא פחות עלמא מתלתין ושתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל דרא שנאמר אשרי כל חוכי לו לו בגימטרא תלתין ושיתא הוו איני והאמר רבא דרא דקמיה קב״ה תמני סרי אלפי פרסא הואי שנאמר (יחזקאל מח לה) סביב שמונה עשר אלף ל״ק הא דמסתכלי באספקלריא המאירה הא דמסתכלי באספקלריא שאינה מאירה ומי נפישי כולי האי והאמר חזקיה א״ר ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי ראיתי בני עליה והם מועטין אם אלף הן אני ובני מהם וכו' עד אם שנים הם אני ובני מהם לא קשיא הא דעיילי בבר הא דעיילי בלא בר:

כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת (שמות כא, יז). וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה, מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, יִדְעַךְ נֵרוֹ וְגוֹ' (משלי כ, כ). רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, חָם עַל שֶׁרָאָה עֶרְוַת אָבִיו, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִלְּלוֹ נִתְרַחֵק הוּא וְתוֹלְדוֹתָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. הַמְּקַלֵּל אֶת אָבִיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר, כִּי לֹא תִּהְיֶה אַחֲרִית לָרָע, נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ (משלי כד, כ). בּוֹא וּרְאֵה, מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם כַּמָּה חֲבִיבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכָרוֹ, בֵּין צַדִּיק בֵּין רָשָׁע. מִנְּלַן, מֵעֵשָׂו הָרָשָׁע, עַל שֶׁכִּבֵּד אֶת אָבִיו, נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ דְּמָעוֹת הִזִּיל עֵשָׂו הָרָשָׁע, אֶחָד מֵעֵינוֹ שֶׁל יָמִין, וְאֶחָד מֵעֵינוֹ שֶׁל שְׂמֹאל, וְהַשְּׁלִישִׁית נִקְשְׁרָה בְּעֵינוֹ וְלֹא יָרְדָה. אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרֵךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קוֹלוֹ וַיֵּבְךְִ (בראשית כז, לח). בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה שַׁלְוָה נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ (תהלים פ, ו). שָׁלֹשׁ אֵין כְּתִיב אֶלָּא שָׁלִישׁ, שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁלֹשׁ שְׁלֵמוֹת. וּמָה אִם רָשָׁע זֶה עַל שֶׁכִּבֵּד אֶת אָבִיו, מַה פָּרַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַמְכַבֵּד אֶת אֲבוֹתָיו וְעוֹשֶׂה מִצְוֹת אֲחֵרוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם לִי הוּא (איוב מא, ג). מִי הוּא זֶה שֶׁהִקְדִּים כָּבוֹד לַאֲבוֹתָיו וְלֹא נָתַתִּי לוֹ בָּנִים. וְכֵן בְּאִיּוֹב אוֹמֵר, וְאוּלָם מִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ (שם יא, ה). וּכְתִיב: וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה וְגוֹ' (שם פסוק ו). וּכְתִיב: הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא (שם פסוק ז). מְשַׁל אִיּוֹב לְמָה דּוֹמֶה. לְמִי שֶׁנָּתוּן בַּקּוֹלָר, וְאוֹמֵר: אֲנִי יוֹדֵעַ מַה יֵּשׁ בְּתוֹךְ פַּלְטְרִין שֶׁל מֶלֶךְ. אָמְרוּ לוֹ: הַתֵּר עַצְמְךָ מִן הַקּוֹלָר וְנֵדַע שֶׁאֱמֶת אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶּׁבְּתוֹךְ פַּלְטְרִין שֶׁל מֶלֶךְ. אַף כָּךְ אִיּוֹב, הָיָה לְבוּשׁ שִׁבְעָה מִינֵי שְׁחִין, וְהָיָה צָרִיךְ לִצְדָקָה. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי, כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי (שם יט, כא). וְהוּא אוֹמֵר, הִגַּעְתִּי לְסוֹף מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵדְעָה מִלִּים יַעֲנֵנִי, וְאָבִינָה מַה יֹּאמַר לִי (שם כג, ה). אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו, הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא (שם יא, ז), הֵן יַהֲרֹס וְלֹא יִבָּנֶה, יִסְגֹּר עַל אִישׁ וְלֹא יִפָּתֵחַ (שם יב, יד). מִשֶּׁהָפַךְ אֶת סְדוֹם וַהֲרָסָהּ, מִי בְּנָאָהּ עוֹד. מִשֶּׁסָּגַר הָאָרֶץ בִּפְנֵי קֹרַח וַעֲדָתוֹ, מִי פָּתַח עוֹד. אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד עַל מַעֲשָׂיו, שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים, כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ (קהלת ז, יג). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי יֵצֶר הָרַע, בְּנֵי אָדָם לוֹקִין. אֲבָל לֶעָתִיד אֲנִי עוֹקְרוֹ מִכֶּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַהֲסִירוֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְגוֹ', וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וְעָשִׂיתִי אֶת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם (יחזקאל לו, כו-כז).

[כי] איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו וגו' (ויקרא כ ט). אמר שלמה מקלל אביו ואמו ידעך נרו באשון חשך (משלי כ כ), רבותינו אמרו חם על שום שראה ערות אביו, אבל קללה לא קיללו, נתרחק הוא ותולדותיו עד סוף כל העולם, המקלל את אביו על אחת כמה וכמה, והכתוב אומר כי לא תהיה אחרית לרע (משלי כד כ ), בא וראה כבוד אב ואם כמה היא חביבה לפני הקב"ה, שאין הקב"ה מקפח שכרו בין צדיק ובין רשע, מנין מעשו הרשע, על ידי שכיבד את אביו, נתן לו הקב"ה את כל הכבוד הזה, ר' אלעזר אומר שלש דמעות הזיל עשו הרשע, [אחת] מעינו של ימין, ואחת מעינו של שמאל, והשלישית נקשרה בעינו ולא ירדה, אימתי בשעה שבירך יצחק את יעקב, שנאמר וישא עשו את קולו ויבך (בראשית כז לח), ומה אם רשע זה על שכיבד את אביו פרע לו הקב"ה, מכבד אבותיו על אחת כמה וכמה. אמר מי הקדימני ואשלם וגו' (איוב מא ג), אמר הקב"ה מי הוא זה שהקדים כיבוד לאביו ולא נתתי לו בנים, וכן באיוב הוא אומר מי יתן אלוה דבר וגו' (שם יא ה), ויגד לך תעלומות חכמה וגו' (שם שם ו), החקר אלוה תמצא וגו' (שם שם ז), למה איוב דומה, למי שנתון בקולר, ואמר אני יודע מה שבתוך פלטין של מלך, אמרו לו התר עצמך מן הקולר ונדע שאמת אתה אומר, אף כך איוב היה לבוש שבעה מיני שחין, והיה צריך לצדקה, שנאמר חגוני חנוני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי (שם יט כא), והוא אומר הגעתי לסוף מעשיו של הקב"ה, שנאמר אדעה מלים יענני [ואבינה מה יאמר לי] (שם כג ה), אמרו לו חבריו החקר אלוה תמצא וגו' (שם יא ז), הן (יחרם) [יהרוס] ולא יבנה וגו' (שם יב יד), מי משהרס סדום ועמורה והפכה מי בנאה, אין בריה יכולה לעמוד על מעשיו, נאמר ראה את מעשה האלהים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו (קהלת ז יג), אמר הקב"ה בעולם הזה בשביל יצר הרע בני אדם לוקין, אבל לעולם הבא אני מסיר יצר הרע מכם, שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ואת רוחי אתן בקרבכם וגו' (יחזקאל לו כו כז).