וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃
아브람이 그 아내 사래와 조카 롯과 하란에서 모은 모든 소유와 얻은 사람들을 이끌고 가나안 땅으로 가려고 떠나서 마침내 가나안 땅에 들어갔더라
ישמח משה
ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק (בראשית כה יט). והנה צריך להבין כפל הלשון בן אברהם, אברהם הוליד וגו'. וגם כבר נכתב כמה פעמים דיצחק נולד מאברהם. והנ"ל כי בן נאמר על שמתייחס אחריו, כמו שאמר החכם מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו. ועל כן לא נאמר בשום מקום אברהם בן תרח, רק תרח הוליד את אברהם (בראשית יא כז), וכן לא נאמר ואלה תולדות עשו בן יצחק כמו שנאמר בישמעאל ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם (בראשית כה יב), לפי שעשה תשובה בסוף ימיו (ב"ב ט"ז ע"ב). והנה בן משמעו מתייחס אחריו, וגם יתכן לומר על תלמוד בן, כמו שנקראו תלמידי הנביאים בני הנביאים (מלכים ב' ב ג), וכמו את הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה, עיין סנהדרין צ"ט ע"ב). והנה על יצחק נאמר בן אברהם, וגם הולידו, וכל אחד מורה דבר מיוחד, דהלא מי שהוא בן באמת וגם הוא צדיק אף שאינו ממלא מקום אביו, יכול להקרא בן, רק באם שהוא ההיפך לא יתכן לומר בן. מה שאין כן אחר לא יתכן לומר בן רק אם דומה לו, כמו שמצינו באלישע שאמר אבי לאליהו (מלכים ב' ב יב). והנה גבי ישמעאל נאמר בן אברהם לבד על דרך הראשון, לפי שאף שעשה תשובה, לא היה ממלא מקום אברהם ממש, מה שאין כן יצחק שהיה ממלא מקום אברהם ממש, על כן נקרא בן אברהם לא מצד שהיה בנו לבד, וכדי להורות על זה שלא נטעה לומר כפשוטו וסימנא יהיב באיזה יצחק מדבר וכמו שהיה בישמעאל, לכך אמר אברהם הוליד וגו', ומזה ידענו דמקודם לא משתעי מכח הלידה, רק שמתייחס אחריו במעשיו כנ"ל, (ועיין בכלי יקר שדרך גם כן בנתיב כזה). ובזה יובנו דברי רש"י שכתב ואלה תולדות יצחק בן אברהם, יעקב ועשו האמורים בפרשה. דלכאורה מאי בעי בזה. ולפי מ"ש יובן, דרוצה לתרץ למה לא אמר אלה בני יצחק, לזה מפרש שהם יעקב ועשו האמורים בפרשה, ומשום עשו צריך לומר תולדות כנ"ל.
ליקוטי מוהר"ן
כִּי זֶה הָאִישׁ, הַמִּשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב וְלַעֲשוֹת נְפָשׁוֹת, בִּבְחִינַת (בראשית י״ב:ה׳): וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן, הוּא בּוֹנֶה בְּחִינַת הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ. קֹדֶשׁ זֶה בְּחִינַת (ישעיהו ד׳:ג׳): וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ; הַיְנוּ זֶה שֶׁבְּנֵי אָדָם נִשְׁאָרִים דְּבוּקִים בְּיִרְאָה שְׁלֵמָה עַל יָדוֹ. אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁנָּפְלוּ מִקְּדֻשָּׁתָם, אַף־עַל־פִּי־כֵן מֵאֵלּוּ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּיִרְאָה שָׁלֵם, עַל־יְדֵי־זֶה: קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ; וְזֶה בְּחִינַת קֹדֶשׁ.
באר מים חיים
ואמנם אדרבה כי חז"ל באו לומר שתלה הכתוב בלאה לומר כאמה בתה, כלומר כשם שאמה ודאי נתכוונה לשם שמים כן בתה לשם שמים נתכוונה, כי נודע מאמרם ז"ל (שם ל"ט, י"ד) בפסוק (בראשית י"ב, ה') ואת הנפש אשר עשו בחרן אברהם מגייר האנשים ושרה מגיירת הנשים. ועל כן רצתה גם היא לאחוז בדרכי אבותיה הקדושים לגייר גרים מבנות הארץ להכניסם תחת צל כנפי השכינה, ולזה אמר הכתוב ותצא דינה בת לאה כלומר ביציאה זו היתה בת לאה ממש לעשות כמעשה אמה לצאת לשם שמים, ועל כן הלכה לראות בבנות הארץ כלומר לראות בקרבן ותוכן לבבם איזה שתרצה להתקרב אליה לשמוע לדבריה, כי גם באומות יש איזה נשמות שמוכשרין לקבל טהרה ורוצין בדביקות ישראל, כידוע מרות ושאר גירי צדק שבעודן בגיותן הם מתלוים ורודפים אחרי בני ישראל מפני ניצוצי הקדושה שבהם, ובתוך כך מספר המקרא בשבח דינה כי דוקא לראות הלכה ולא להראות את עצמה לעיני העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא וגם לראות בבנות הארץ דוקא ולא ח"ו בבני הארץ כי צדקת אבותיה הקדושים היה בה מראשה ועד רגלה בלתי לזוז ימין ושמאל ויעקב היה מטתו שלימה.