창세기 6:5의 Chasidut

זהו פירוש הפסוק "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ", ר"ל כל זמן שהוא בארץ ורבה רעת האדם, "[וכל יצר מחשבות לבו]", על ידי זה גם הרוצה לעבוד השי"ת ואינו עושה רע, אעפ"כ מחשבתו מושכתו "רק רע כל היום", "וינחם ה'", פירוש נחמה היתה לו יתברך בזה שיש לו לאדם התנצלות לפניו יתברך, "כי עשה את האדם", ר"ל כמאמר חז"ל אלמלא שלשה מקראות כו' והאחד מהם 'ואשר הרעותי את לבם' שנתתי להם יצה"ר, "ויתעצב אל לבו", פירוש שהשי"ת התעצב בשביל לבו של אדם שנתן לו לב אבן כזה, "ונח מצא חן", פירוש שנח היה צדיק והפך את עצמו מטבע העלול להפרידו מדביקות הבורא יתעלה והתחזק להתדבק בבורא ומצא חן, 'נח' בהיפוך אתווין 'חן', להיות לו חן בעיני השי"ת.

וְאִית יְצִירָה לְטָב וּלְבִישׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות סא): וַיִּיצֶר – בִּשְׁנֵי יוּדִין וְכוּ'. וְהֵם שְׁנֵי יְצָרִין, יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר הָרָע. הַיְנוּ: מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת הֵם יֵצֶר טוֹב, וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הֵם יֵצֶר הָרָע. כִּי עִקַּר הַיְצָרִים הֵם הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַחָכְמוֹת שֶׁבַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ו׳:ה׳): כִּי יֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ וְכוּ'. וּכְשֶׁאָדָם חוֹשֵׁב בְּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, הוּא מְטַמְטֵם אֶת הֶחָלָל שֶׁל הַבְּרִיאָה, שֶׁשָּׁם הִתְגַּלּוּת הַמִּדּוֹת.

ואך מי שאינו משים לבו לזאת וסובב הולך בדרך תאות לבו למלאות חשק תאותו, על ידי זה ח"ו יאבדו מן העולם כמאמר חז"ל (אבות א', ה') כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנם ובאשתו אמרו וכו', וכן בכל דברי הגופניות למשל באכילה פעם אחד נאמר בתורה (דברים ח', י') ואכלת ושבעת וברכת את ה', ופעם אחד נאמר (שם שם, י"ב) פן תאכל ושבעת וגו' ושכחת את ה' אלהיך וגו', כי הכל בשתי הענינים האלו הם עתים לטובה ועתים לרעה וכבר דברנו מזה כמה פעמים אופני האכילה לטוב ולהיפוך, וכמו כן בכל אבר ואבר וגיד וגיד מרמ"ח האברים ושס"ה גידים יוכל לעשות בו טוב ורע. למשל המחשבה שבראש יוכל האדם להיות בה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שיהיה מחשבתו מקושר ומדובק לחי העולמים באופן שלא יפסיקוהו ולא יבלבלוהו ממחשבתו הקדושה אפילו אם יהיה עומד באלפים מבני אדם המדברים מצרכי עצמן הוא לא יפול ממחשבתו כי קשרה בקישור אמיץ וחזק בל תמוט עולם ועד, וכן ח"ו יכול להרהר בה הרהורים האסורים הרעים מכל תאוות ההיתר והאיסור וידוע אומרם ז"ל (יומא כ"ט.) הרהורי עבירה קשים מעבירה ועל זה נאמר (יחזקאל י"ד, ה') למען תפוש את בית ישראל בלבם, כי ה' הוא הנותן כח במחשבה הרבה יותר מכל אברי הגוף כי בכל האברים אין יכול לעשות מעשהו כי אם בדבר שהוא עתה בו ונמצא לפניו זה הדבר אבל לא יוכל לעמוד בחוץ לארץ ולעשות בארץ ישראל וכדומה, אבל במחשבה אדם עומד כאן וחושב במקום אחר במקום שיחפוץ, ואלהים חשבה לטובה בכדי שיעשה כל מעשיו כאן והמחשבה יהיה מקושר ומדובק בשמי השמים שיחשוב לעשות רצונך אלהי חפצתי שאין אני עושה עשיה זו כי אם למען שמך ויהיה באמת כן בלבבו, ובבני אדם הנוטים לחומריות תאוותם, הנה המחשבה ראשית לכל עוונותם, כי כל הלילה יחרוש, ובבוקר יקצור. פירוש כל הלילה חושב מחשבות איך ירע ובבוקר יעשה המעשה כפירוש רש"י, וכמעט רוב רעות בני אדם מזה כמאמר הכתוב (בראשית ו', ה') וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום שביום הוא מהרהר בכל מיני דברים המטונפים ובלילה בעוונותינו הרבים מטמאין אותו בפועל ובא לידי טומאת קרי רחמנא ליצלן שהוא חמור מכל העבירות שבתורה ונודע לכל חומר עון זה שאינו רואה פני שכינה ואין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה וגדול עוונו מנשוא שכמעט שננעלין ממנו שערי תשובה כמו שאיתא בזוה"ק רק בחילא דתיובתא יתיר ותדירא (עיין חלק א', ס"ב.), ועיין בראשית חכמה בפירושו שתשובה תתאה אין מועיל כלל לזה החטא כי אם דייקא תשובה עילאה.