신명기 12:30의 주석

איכה יעבדו הגוים וכו' לא תעשון כן לה"א וכו' ופירש"י עפ"י דרש חז"ל דקרא אתא לאסור ע"ז כדרכה כגון פוער לפעור עיין מס' סנהדרין ס' ע"ב והרמב"ן הקשה א"כ איך שייך לא תעשון כן לה' אע"כ הפי' הפשוט שלא יעלו ישראל על לבם כי חפץ ה' שיעבדו לו ככל העבודות שעבדו הגוים אלהיהם ע"כ מזהירם לא תעשון כן לא תוסיף על הדבר כ"א את אשר ציוה ה' זיבוח קיטור וניסוך ע"ש ועיין בהרא"ם ז"ל דקאמר תרתי שמעת מיני' קרא קמא קאי אדרש חז"ל ופסוק דלא תעשון אפשט רמב"ן ולענ"ד נ"ל לישב דאף לפי דעת רמב"ן ז"ל מוכח דרשת חז"ל ויוצדק יותר תי' הרא"ם ז"ל דהנה ב' האזהרות מישך שייכי להדדי דהנה קיצור הש"ס דסנהדרין הנ"ל הוא כך דכל הע"ז היו בכלל לא תעבדם ויצא זביחה דכתיב זובח לאלקים יחרם ללמד על הכלל כולו יצא לחייב שלא כדרכו על כל עבודות פנים כעין זביחה ולה"נ כתיב בלתי לה' לבדו ריקן כל העבודות לשם המיוחד וע"ש בתוס' ומיהו יצא נמי השתחוואה דכתיב לא תשתחוה לאל אחר לחייב בהשתחואה שלא כדרכו אעפ"י שאינו עבודת פנים אבל אינו מלמד על כל הכלל שיהי' כל עבודות כבוד חייב שלא כדרכו דהא מזביחה אימעוט כל שאינו עבודת פנים אע"כ על עצמו לבד יצא ע"ש והנה לפי' הרמב"ן ז"ל קשה למה לי קרא וכי יעלה על דעת ישראל שכל שעובדין לע"ז יעבדו בפנים א"כ זובח לאלקים יחרם למה לי למעט עבודת שאינו בפנים דפטור שלא כדרכה הלא כל העבודות שעובדין לע"ז הם עבודת פנים לפי דעת ישראל וצ"ל דעכ"פ לא יטעו בעבודת פעור וזריקת אבן שיעשוה כן בפנים חלילה וא"כ אתא קרא למעט פעור דאינו חייב שלא כדרכו כ"א בעבודת כבוד אך לפ"ז קשה השתחוואה למה לי דהא כל עבודת כבוד עבודת פנים נינהו ע"כ כנ"ל דהו"א דחד קרא אתא למעט פעור שלא כדרכו וחד אפי' כדרכו שלא לחייב לעולם ה"א כל שעובדין לשום ע"ז בעולם דרך כבוד יעשו כן לה' אלקינו והנך תרי קראי ממעטי פעור אפי' מכדרכו לכן כתיב פן תאמר איכה יעבדו הגוים האלה אלהיהם ואעשה כן גם אני לאסור פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס ואי קשיא לך א"כ כל הני קראי למה לי לכן קאמר לא תעשון כן לה' אלקיכם שאין להוסיף בעבודת ה' כ"א עבודת האמורות בפנים וא"כ יצא זביחה מן הכלל לכל עבודת פנים והשתחוואה על עצמו יצא וא"ש המשך הקרא ודוק:

איכה יעבדו הגוים וגו' ואעשה כן גם אני רש"י ס"ל אעע"ז קאי ורמב"ן פי' אעבודת ה' קאי שלא יעבדו את השי"ת כמו שעבדו הגוים ע"ז שלהם ומשו"ה מסיים לא תוסיף ולא תגרע ממה שציוה השי"ת בעבודתו ואומר אני שניהם אמת כי לולא השי"ת אמר כי העבודה היא ריח נחוח לפניו לולא כן הי' כל התקרובת מין ע"ז כי האוכל בשר אבירים וכי ח"ו כלום חסר שנצטרך להשלים חסרונו כמו שארי שרים שלמעלה שצריכין להקטרה ידועה כמ"ש רמב"ן פ' אחרי וא"כ הכל מין ע"ז אלא הקב"ה בעצמו אמר שהוא רוצה בזה ואנחנו לא נדע ואין אנו מכוונים אלא לעשות נחת רוח לפניו במה שצוה וביקש ממנו ונעשה רצונו וא"כ כל המוסיף או גורע דבר א' מדעת עצמו הרי הוא עע"ז ממש והבן זה:

פן תנקש. אֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן מוֹקֵשׁ, וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא חָשׁ לְדַקְדֵּק בַּלָּשׁוֹן, שֶׁלֹּא מָצִינוּ נוּ"ן בִּלְשׁוֹן יוֹקֵשׁ, וַאֲפִלּוּ לַיְסוֹד הַנּוֹפֵל מִמֶּנּוּ, אֲבָל בִּלְשׁוֹן טֵרוּף וְקִשְׁקוּשׁ מָצִינוּ נוּ"ן, "וְאַרְכֻּבָתֵהּ דָא לְדָא נָקְשָׁן" (דניאל ה'); וְאַף זֶה אֲנִי אוֹמֵר "פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם" – פֶּן תִּטָּרֵף אַחֲרֵיהֶם, לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחַר מַעֲשֵׂיהֶם; וְכֵן (תהילים ק"ט) "יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ" – מְקַלֵּל אֶת הָרָשָׁע לִהְיוֹת עָלָיו נוֹשִׁים רַבִּים וְיִהְיוּ מַחֲזִירִין וּמִתְנַקְּשִׁין אַחַר מָמוֹנוֹ: