신명기 17:6의 주석

ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. כי משעה שברא הקב"ה החשך עד שהאיר היה שנים עשר שעות. והוא שאמר ויהי ערב. ומשעה שהאיר עד שהעריב עוד שנים עשר שעות. הוא שאמר ויהי בקר. מתוך שנבראו שמים וארץ העריב והחשיך העולם. עד שהאירו כאור הבקר. ונקראו הלילה והיום יום אחד. והיה ראוי כמנהג המקרא כולה לומר יום ראשון. כי כן המספר. ראשון. שני. שלישי. או אחד. שנים. שלשה. שכן כתיב בקרבנות הנשיאים. ביום הראשון. ביום השני. ובחשבון אחר אומר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד (דברים יז ו). ולמה שינה לומר אחד. וחזר ואמר שני. (פד) ללמדך כי מיוחד היה היום ההוא ואין לפניו יום אחר.

שנים עדים או שלשה. אִם מִתְקַיֶּמֶת עֵדוּת בִּשְׁנַיִם לָמָּה פֵּרֵט לְךָ בִשְׁלוֹשָׁה? לְהַקִּישׁ שְׁלוֹשָׁה לִשְׁנַיִם, מַה שְּׁנַיִם עֵדוּת אַחַת אַף שְׁלוֹשָׁה עֵדוּת אַחַת, וְאֵין נַעֲשִׂין זוֹמְמִין עַד שֶׁיִּזֹּמּוּ כֻלָּם (מכות ה'):

על פי שנים עדים או שלשה עדים "אם מתקיימת עדות בשנים, למה פרט לך בשלשה? - להקיש שלשה לשנים: מה שנים עדות אחת, אף שלשה עדות אחת, ואין נעשין זוממין עד שיזומו כולן"; לשון רש"י. (רש"י על דברים י״ז:ו׳) וכן, אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול, העדות כולה בטלה, והם כולם נהרגים ומשלמים ממון בהזמתן, שעיקר הכתוב להקיש שלשה לשנים בכל דבריהם, כדעת רבותינו (מכות ה ב). ועל דרך הפשט, אמר הגאון רב סעדיה: שנים - עדים, או שלשה - מקבלי עדות השנים. ואין בכתוב קבלת עדות, רק עדים. אבל כמדומה לי שטעה הגאון בדינו, כי עדות דיני נפשות לא תקובל רק בפני סנהדרין של עשרים ושלשה. אבל פשוטו של מקרא לאמר, שיומת המת על פי שנים עדים כשאין שם יותר, או על פי שלשה אם ימצאון שם שלשה; יאמר הכתוב, כאשר הוגד לך ושמעת, תדרוש הדבר היטב על פי כל העדים הנמצאים שם. והנה, אם שמענו שעבר בפני שלשה, נשלח בעבורם ויבואו לבית דין ויעידו כולם, והוא הדין למאה; כי בשמענו דברי כולם יתברר האמת. ואם לא היו שם יותר, או שהלכו להם ואינם נמצאים שם, בשנים די.