신명기 17:7의 주석

יד העדים. יד כל אחד מהעדים וכן וימס לבב העם ורבים כן:

העדים: ע' למטה י"ט י"ט.

יד העדים תהיה. מצוה בעדים להמיתו (ספרי) ואין רשות לשאר העם להמיתו תחלה (רמב"ם פי"ד מסנהדרין) לפיכך נקטע יד העדים מאחר שנזקקו להעיד, דליכא למיקם בי' יד העדים תהיה בו בראשונה, פטור הנדון דבעינן קרא כדכתיב (סנהדרין מ"ה ב') ויתכן דלכוונה זו תלה הכתוב פעולת העדים להמיתו, באבר היד, ולא אמר בלשון קצרה, העדים ימיתוהו בראשונה, כמו שאמר גואל הדם ימית את הרוצח, אבל הזכיר אבר היד להורות בו קפידא זו, דבליתנהו אין ממיתין אותו כלל. והנה למה שלמדונו רבותינו בכל מקום שהוזכר לשון תהיה הוא לעכובא, דשני כבשי עצרת ושני חלות מעכבות זא"ז מדכתיב בהו לשון הוי' קדש יהיו, סלת תהיינה (מנחות ה' י"ט) פירות שביעית אינן יוצאות לחולין מדכתיב קדש תהיה לכם, תהיה בהוויתה תהא (קדושין נ"ח א') הכא נמי בעדים מדלא אמר קרא, העדים ישלחו בו יד בראשונה, אבל מהדר קרא למימר בלשון הווי', יד העדים תהיה, בא להורות תהיה בהויתה תהא היד, משנזקקו להעיד, ומעכב בנקטעה היד, והנה שם בסנהדרין מסקי' דפלוגתא דתנאי היא אי בעינן קרא כדכתיב, מדפליגי במצורע שאין לו יד, ותמהו בתוס' היכי דייק מהכא דבעי קרא כדכתיב, דילמא שאני התם דכתיב תהיה דדרשינן מני' לעכב. ע"ש ומבואר יותר בדברי הר"ש פי"ד דנגעים מ"ט. ולא זכיתי להבין דבריהם הא כאן בעדים נמי כתיב תהיה. וביותר תמוהים לי דברי התי"ט שם שכתב בפירוש, דבעדים דלא כתיב בי' עכובא הוא דמחלקינן בי' בין נקטע לגידם, אבל במצורע דכתיב בי' תהיה לעכובא אין לחלק בו בין נקטע לגידם, ע"ש אריכות דברים בזה. ולא ידענא הא בעדים נמי כתיב תהיה, ומאי שנא תהיה דעדים מתהיה דמצורע. ודברי התוס' והר"ש אפשר ליישב בדוחק שתמיתם לאו אמצורע לחוד, רק אכולי סוגי', בין אמצורע בין אעדים, אמאי קאמר תלמודא בהו מטעם דבעינן קרא כדכתיב דנימא אף דבעלמא לא בעי' קרא כדכתיב מ"מ בהנך בעדים ובמצורע דכתיב בהו תהיה קפדינן בהו דליעכב בדליכא למיקם בהו קרא כדכתיב אמנם זה דחוק מאד ובפרט בדברי הר"ש, אבל דברי התי"ט אין להם ביאור כלל: