신명기 19:18의 주석

והנה רז"ל כתבו שנקרא שוחד מלשון שהוא חד שהמקבל והנותן נעשו כאיש אחד ע"ש ובזה יובן בס"ד הטעם שארז"ל כל הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שזה הוא מדה כנגד מדה שאם זה הדיין היה מקבל שוחד מן הבע"ד נמצא שבזה היה נעשה שותף עם זה הנותן באותו הענין שיש לו עם חברו כי כמו שזה הנותן השוחד הוא מרויח בפס"ד של הדיין שפוסק על הבע"ד כן הדיין מרויח באותו הפסק דין שע"י פס"ד זה הוא מקבל מעות של השוחד ואם לא היה נותן פס"ד ומזכה לזה הנותן איך היה הוא מקבל שוחד ולכן זה הדיין שדן דין אמת לאמתו ולא רצה להיות שותף עם זה הבע"ד הנה מדה כנגד מדה הקב"ה יעשה אותו שותף עמו כביכול כי תחת אשר לא רצה להיות שותף עם זה עתה יהיה שותף עם הקב"ה ונמצא שזה הוא מדה כנגד מדה כי כל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה:

ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. אמרו רז"ל כי היו בודקין עידי נפשות בשבעה חקירות כנגד שבעה קצוות שהאמת כלול שם וצריך אני להעירך על מאמר רבותינו כאשר זמם ולא כאשר עשה איך עלה בלבם אמתת טעמי המצות וקודם צריך שתדע כי זה המאמר לא אמרוהו רז"ל רק בדיני נפשות אמנם בדיני ממונות עונשים אף אחר המעשה וכן אמרו רז"ל הרגו אין נהרגים ואחר ההקדמה הזאת תדע כי הב"ה לא עביד דינא בלא דינא ומי שאינו חייב מיתה לא יבא לידי כך שיהרג בעידי שקר ואם נהרג בעידי שקר בודאי חטא בכיוצא בזה שהוא היה ראוי לכך ונמצא אלו שהעידו עליו אע"פ שהוזמו גברא קטילא קטלו ומרשעים יצא רשע כענין שאמרו רז"ל בהורג שוגג הקב"ה מזמנן לפונדק אחד וכו'. אמנם קודם מעשה דם נקי רצו לשפוך ועל כן נדונין. וזהו בסיבת שהשכינה שרוייה עם הדיינים וכשכוונתם לשם שמים אין דבר מקולקל יוצא משם כי השכינה מסכמת לדעתם שנאמר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב א):

ודרשו השפטים היטב. עַל פִּי הַמְזִמִּין אוֹתָם, שֶׁבּוֹדְקִים וְחוֹקְרִים אֶת הַבָּאִים לַהֲזִימָם בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה: