신명기 26:15의 주석

השקיפה ממעון קדשך מן השמים. השקפה היינו הבטה ביותר לכל אחד לא בתוך הכלל, כי הנה בכל מקום כשהש"י מביט לאדם ביחוד אז מאד יפחד לב האדם, כי נגד הש"י מי יאמר זכיתי לבי, ורק כשהש"י מביט לכלל אז לב האדם בנייחא כמ"ש (מלכים ב' י"ד,י"ג) בתוך עמי אנוכי יושבת. כי כשהש"י משגיח בכלל אז אחד מברר את חבירו שהוא טוב, כי כל נפש הוא נקי בדבר אחד וכידוע, אף כאן אף כי הש"י משגיח ביחוד ג"כ טוב, כי כשהאדם מפריש תרומות ומעשרות אז בא בזרוע נגד הש"י כמאמר המדרש (תנחומא תשא י"ד) אין לך שבא בזרוע כמו שמפריש מעשרות.

השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל י"ל הול"ל השקיפה מן השמים ולמה זכר מעון ונ"ל בס"ד דאמרו בגמרא שבעה רקיעים הם ובכלל הוא הנקרא מעון שבו מלאכי השרת אומרים שירה בלילה וחשות ביום מפני כבוד ישראל ולפ"ז מן רקיע הנקרא מעון יש הוכחה דישראל גדולים ממלאכים דהא כיון דחשות ביום בשביל כבודם ש"מ טפלים להם ועל כן ודאי אין ראוי שישראל יקבלו ברכה מן מלאכים כיון דהם גדולים יותר וצריך שהקב"ה יברך אותם בלתי אמצעי וז"ש השקיפה ממעון קדשך אשר משם מוכח דמלאכים טפלים לגבי ישראל ולכן וברך את עמך ישראל אתה תברכם בלתי אמצעי ולא כאשר אמר יעקב אע"ה המלאך הגואל אותי מכל רע הוא יברך את הנערים:

השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך כו'. לכאורה יקשה הלא אם הברכות ילכו ממעון קדשו שהוא העולם הגבוה כנודע ולמה צריך מן השמים שהם למטה מזה כמה מדריגו'. אכן כבר בארנו מ"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כי ר"ת מ"ן "מיין "נוקבין. "מסירת "נפש. דהנה כשהצדיקים רצונם להמשיך השפע ממעל ההכרח להקדים האתערותא דלתתא במס"נ ולהתעורר מ"נ לעולמות עליונים לפי ערך ההתעוררת מ"נ לעילא יורד השפע לעומתו מעולם העליון וכל מה שהמ"נ עולים ממקום עליון יותר לגבוה ממנו הנה ההשפע' הוא יותר נעלה ומריבה דוגמתה כנ"ל. וזה שהי' בדור המדבר שהיו כולם צדיקים והתעוררו מ"נ עד למעלה ראש עד שהשמים ושמי שמים כולם נעשים מ"נ לעולמות העליונים גבוה מעל גבוה שירד להם המן ממקום גבוה לאין שיעור וזה לחם מיין נוקבין השמים. וכן מ"ן השמים דברתי עמכם כזה. וכן כאן השקיפה ממעון קדשך מ"ן השמים ממקום גבוה מעונה אלהי קדם. וזה ע"י מ"נ השמים שכל העולמו' יתעוררו במ"נ למעלה מעלה עד א"ם ב"ה ע"ז האופן וברך את עמך את ישראל. אמן: