신명기 26:15의 Parshanut

השקיפה ממעון קדשך כו'. במשנה סוף מע"ש אבל לא גרים ועבדים משוחררים שאין יכולין כו' לתת לנו, ולא פליג ר' יודא בתוספתא לאמר דגר מתודה לפי שאברהם אביהם של גרים וכמו דפליג על בכורים בתוספתא. ויעוי' רמב"ם ומשל"מ. ומסתברא כן דהגר אומר ד' אלדי ולא נאות לאמור כן בעזרה לגר שהיה לו בעודו גוי אלדים אחרים, לכן בבכורים שאומר לכהן ד' אלדיך יכול הגר לאמר. וזה נכון.

השקיפה ממעון קדשך. הענין כי כתוב אבי יתומים ודיין אלמנות במעון קדשו, דיש מרחמים על יתומים, אבל אינם בביתו רק בבית פחות, לא כן השי"ת הוא מגדלם כבנים במעון קדשו, ולכן אמר נתתיו לגר ליתום לאלמנה כו', לכן השקיפה ממון קדשך. והנה אמרו בחגיגה פרק ב' זבול כו' ומיכאל מקריב קרבן מעון כו', הרי דמקום היתומים גבוה ממקום הקרבנות, כן אמרו בסוכה פ"ד דהעושה צדקה גדולה מכל הקרבנות שנא' עשה טוב נבחר מזבח. ודו"ק. והנה כתבו המחברים דמלאכת חוהמ"ע מותר ע"י פועל שאין לו בשר ויין לצרך הרגל, ועל כרחין דשמחת הרגל מפורש בתורה, לא כן איסור חוהמ"ע דרק אסמיכינהו אקראי, יעו"י בחגיגה בתוס' דף י"ח, לכן שמחת הרגל דוחה מלאכה. ומצאנו שפסק רמב"ם דדין יתום קודם לדין ת"ח, וכיון שמצאנו ששמחת מועד נדחית מפני ת"ח לענין הספד דאין מועד בפני ת"ח כ"ש דמלאכת חוהמ"ע נדחית מפני יתומים דעדיפי מת"ח. ודו"ק. ולההלכה הוי צרכי רבים שביארן הרא"ש בשם ראב"ד ריש מע"ק דמלאכת הדיוט מותר בכל ענין. ואכמ"ל.