시편 33:17의 주석

שקר הסוס לתשועה כי האל נתן לו הגבורה כמו שאמר (איוב לט יט): התתן לסוס גבורה, כמו שנתתי אני? וכשלא ירצה האל בגבורתו יכשילנו ולא יושע בו רוכבו.

וגם לא יועיל השתדלות והכנה כי הלא עיקר ההכנה הוא היות סוס מוכן ליום מלחמה והנה שקר הוא היות הסוס לתשועה כי לפעמים איש רגלי ידקור מלמטה את הסוס ויפול סוס ורוכבו ויקל בנופלו להכות גם אותו ואם היה רגלי היה אפשר לו לשמור עצמו כי בבהלת נפילת סוסו הוכה ומת והספק הזה הוא בסוס בינוני אך אם רב חילו של הסוס אז ודאי הוא שלא ימלט את רוכבו כי הסוס החזק מאד ברב כח אין בעליו יכול לעשות ממנו מה שרוצה כי לפעמים רוצה לעכבו במרוצתו בל יכנס הרבה תוך מחנה אויביו או רוצה להפך אותו אחור לנוס ואינו יכול לו וגם לפעמים נלאה רוכבו או שהתחילו להכות בו והיה יכול להבריא אם ישוב לאט אל ביתו אך בסוס שרב חילו הוא רץ ומרקד בחוזק ובזעף באופן יבלבל מוח רוכבו החלש ויפול ממנו בקרב רעה וימות ויהיה למרמס תחת רגלי סוסים ומרכבות באופן כי כאשר הסוס רב חילו וכחו ודאי הוא שלא ימלט אא בעליו ומה גם אם הוא סוס זכר שאמרו רז"ל שהורג אדוניו במלחמה שהוא רב חיל:

חילו. עניינו כח ואמצות: