시편 71:22의 주석

גם אני. כשתרבה להטיב גם אני ארבה להודות, בכלי נבל וכנור אזמרה לך. מה שלא אוכל לעשות כן בגלות, כי ערבה שמחתינו כמו שאמרו בני גלות בבל איך נשיר אל שיר ה' וגו':

גם אני אודך כו' אחרי אומרו שיסוריו ויסורי ישראל היו סיבה אל התחיה ואל המעלה אמר על התחיה אין צריך לומר ישראל כ"א גם אני שאני חי וקיים אודך על התחיה בכלי נבל להרים קול על היות אז אמתך אלהי כי גם שעתה קראתיך אינו בעצם כי על כן שאל שיקרא יתברך אלהי דוד כאבות אז בזמן ההוא שתרבה קדושתי תהיה אמתך היותך אלהי ועל המעלה אזמרה בכנור ולא בנבל בהרמת קול בל יראה שאני מתגאה במעלה שנתת לי שאני אמלוך בעצם כי הלא אתה מלכם קדוש ישראל משא"כ אני כי אני כאחד מהם. או יאמר על הנוגע אלי אודך על היותך אז באמת אלהי אך על הנוגע אל ישראל אשר תמיד אלהיהם אתה יהיה שאזמרה על יחס הדמותם אליך אז בקדושה שיהיה נכון שם הקראך קדוש ישראל:

גם, אמתך - זה הוא אמתך, שהוא חייב להודות.

גם אני. כמו שתרבה גדולתי כן ארבה גם אני להודות בנבל על אמתך ולזמר בכנור:

בכלי נבל. המסורת עליו לית סגול והיה כנור ונבל (ישעיהו ה׳:י״ב) מכלול דף ר"ד ושרשים:

גם אני אודך על הטובות שעשית עמדי, וגם אזמרה לך שהוא ספור השבחים הכוללים מצד שאתה קדוש ישראל:

אמתך. שיעדתנו להוציאנו מן הגלות, וכאשר תעשה כן תקיים אמתך ואזמרה לך:

אזמרה לך בכנור. בי"ת רפה:

קדוש ישראל. כי אז יתקדש שמך בישראל: