וְאִ֗ישׁ כִּֽי־יִמְכֹּ֤ר בֵּית־מוֹשַׁב֙ עִ֣יר חוֹמָ֔ה וְהָיְתָה֙ גְּאֻלָּת֔וֹ עַד־תֹּ֖ם שְׁנַ֣ת מִמְכָּר֑וֹ יָמִ֖ים תִּהְיֶ֥ה גְאֻלָּתֽוֹ׃
성벽 있는 성내의 가옥을 팔았으면 판 지 만 일 년 안에는 무를 수 있나니 곧 그 기한 안에 무르려니와
מי השלוח
ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו וכו' ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר לו חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל. הפרשה הזאת מבתי ערי חומה מורה שידע האדם כי אף שנתבארו עניני יובל שיש זמן ועת לכל, ואף שחטא האדם נגד הש"י לא לעד יקצוף עליו. והפרשה הזאת מורה כי כל זה הוא רק כשאדם יחטא בדברים שבין אדם למקום ויגרום מידת הדין שימכור מאחזתו או ימכר לעבד לא יהיה לצמיתות ובשנת היובל יצא, ואיש אל אחזתו ישוב, אבל אם יגרום לאדם מדות הדין מחמת עבירות שבין אדם לחבירו, ועיקר באם יחטא ח"ו ויבייש את האדם בדיבורו, וזה מורה הפסוק ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה כי הלשון נקרא מושב עיר חומה כמאמר (המדרש) (ערכין ט"ו:) שתי חומות נתתי לך, ועי"ז יוכל ח"ו האדם למכור ולהפסיד כל זכיותיו וחבירו יקנה אותם, ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה (משלי כ"ה,כ"ח) עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו. והעצה היעוצה בזה כי יפייס את חבירו בתוך השנה ועל זה נאמר ימים תהיה גאולתו, ואם לא יגאל וקם הבית אשר לו חומה לצמיתות לקונה אותו לדורותיו, היינו שאם לא יפייס את חבירו ישארו זכיותיו ביד חבירו לצמיתות עולם, וזה פירוש הקרי והכתיב מאשר לו חומה, כי האיש אשר אין מעצור לרוחו נקרא אשר לא חומה, וזה שיש לו מעצור לרוחו נקרא אשר לו חומה, וזה שישארו כל זכיותיו של האיש אשר אין לו מעצר לרוחו ביד האיש אשר עצר את רוחו ושתק לו.
רש"י
בית מושב עיר חומה. בַּיִת בְּתוֹךְ עִיר הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן (ספרא):
רמב"ן
ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה בעבור שממכר ביתו של אדם קשה בעיניו מאד ויבוש ממנו בעת שימכרנו רצתה התורה שיגאלנו בתוך השנה הראשונה ובעבור כי האדם לשדה נעבד וממנו יצא לחם למחיתו רצה שיצא השדה ביובל אבל הבית לאחר היאוש ששינה דירתו ועמד שנה בבית אחר לא יזיק לו כי לא תמעט מחיתו אם יחלט ובתי החצרים עשויים לשמירת השדות ולהיותם מושב לעובדי האדמה ועל כן דינם כשדה הארץ: