הֲלֹֽא־חָכְמָ֥ה תִקְרָ֑א וּ֝תְבוּנָ֗ה תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ׃
지혜가 부르지 아니하느냐 명철이 소리를 높이지 아니하느냐
אלשיך
הנה בכתוב הלז היה אפשר לומר ראה התקרבות התורה אליך כי הלא את החכמה תקרא ללומדה ממורך ותבונה להבין דבר מתוך החכמה ההיא גם היא תתן לך קולה כי תענך ופתחה לך כי א' תבקש ושתים זו תמצא אך לפי המשך הכתובים הקוזומים והמאוחרים יאמר הנה הזהרתיך מהאשה זרה תשמר היא חכמה חיצונית פן תפתך כי חלק משמן חכה ולבל ישיאך לבך לדבר ולומר הלא מכל אשר אמרת על האשה הזרה תשמר נפשי כי רעה בעיני אדומה שבשמים היא אך מדתות הנמוסיות אשר לא יבצר מהן הישרות טובות תפארת לעושן מה בצע כי גם מהן ארחק אחרי לומדי תורה ומצות ובמה אדע ומי יגיד לי כי רעות הנה בעיני ה' אחרי היותן בלתי נוגעות אל אמונה אשר לא כדת כי הלא החכמה האמתיפ היא תקרא אל אשר חכמה אתו וגם התבונה אל הנמצאת תבונה אתו תתן קולה להעירו ולעוררו עד יסר יתרונה וזיו כבודה וחסרונן של דתות הנמוסיות: