이사야 סו:25의 Kabbalah

ופרעה חולם והנה עומד על היאר, דא חלמא דיוסף הוה, בגין דכל נהר דיוסף הצדיק איהו, ורזא דא הוי, האי מאן דחמי נהר בחלום, חמי שלום, דכתיב הנני נוטה אליה כנהר שלום.

ורזא לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, מדאנן בגלותא, דחיקן בין שנאי, ואסתליקת מטרוניתא מן מלכא, ואתרחיקת מניה, הוא ישרי שכינתא ביננא ויפרקיננא, ורזא כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות. ויחי חי, כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי.

איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'. רבי אלעזר פתח, שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה וגו'. כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה, דהא בכל אתר דמלי דאורייתא אשתמעו, קב"ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה. וקב"ה אתי לדיירא עמיה, הה"ד בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'. ולא עוד, אלא דשנאוי נפלין קמיה, והא אוקמוה.

ועוד, קב"ה ושכינתיה סהדין על ב"נ, הה"ד העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. את השמים, ההוא דאתמר ביה ואתה תשמע השמים. ואת הארץ, ההוא דאתמר בה והארץ הדום רגלי. ועוד, תרין סהדין: עמודא דאמצעיתא, וצדיק. ואינון ע"ד, מן שמ"ע אחד. עד, מן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ועל דא כתיב, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. אשר פשעו בי, לא כתיב, אלא הפושעים בי, דלא בעאן לאתבא, ולאתנחמא על מה דעבדו. אבל כיון דאתנחמו, הא מקבל לון קב"ה.

וַאֲנַן יַתְמִין בְּלָא אַבָּא וְאִמָּא, וּמִסְתַּכְּלִין עַיְינִין לְכוֹתְלֵי בֵיתָא דְּאִימָּנָא, וְהָא אִתְחָרַב, וְלָא אַשְׁכַּחְנָא לָהּ. דַּהֲוַת יַנְקָא לָן בְּכָל יוֹמָא, בְּיוֹמִין קַדְּמָאִין, מִשַׁפִּירוּ דִּילָהּ. וַהֲוֵית נְחִימַת לָן, וּמְמַלֶּלֶת עַל לִבָּנָא, כְּאִמָּא לִבְרָהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו ס״ו:י״ג) כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ וְגו'.

רזא דמלה שריין כגוונא דלעילא, גופא אתפגים, ונשמתא לגו כגוונא דלעילא, ודא כגוונא דדא, ובגין כך, אלין אינון דבעיין לחדתותי בחדתותא דסיהרא, ועל אלין כתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר יי', כל בשר ודאי, דאלין יתחדתון בכלא. ובעיין לחדתותי בחדתותא דסיהרא.

אמנם הענוה והשפלות, אין מדה גדולה ממנה כי משה רבינו ע"ה רבן של כל הנביאים בתורה ובמצות ויראת חטא לא נשתבח אלא בענוה שנאמר (במדבר י"ב ג') והאיש משה ענו מאד, צא ולמד מן הקב"ה שהניח שמי מרום ויורד לשכון אצל השפלים שנאמר (ישעיה נ"ז ט"ו) מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, וכתיב (תהלים ל"ד כ') קרוב ה' לנשברי לב, וכתיב (תהלים ט"ו א') מי יגור באהליך וכו' נבזה בעיניו נמאס, ואף על פי שהיראה כתיב בה (איוב כ"ח כ"ח) הן יראת ה' היא חכמה, וכתיב (ישעיה ל"ג ו') יראת ה' היא אוצרו, אמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי שבת פ"א ה"ג) כי היא עקב אל הענוה כמו שכתוב (משלי כ"ב ד') עקב ענוה יראת ה', ומי שדעתו שפלה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות שנאמר (תהלים נ"א י"ט) זבחי אלהים רוח נשברה, ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת וכו' ואין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים עצמו כבשר (סוטה דף ה' ע"א) שנאמר (ישעיה ס"ו כ"ג) והיה מדי חדש בחדשו וגו' יבא כל בשר להשתחוות וגו', וכתיב (ישעיה ס"ו ב') ואל זה אביט אל עני ונכה רוח. וכל מי שהוא ענו גורם להשרות שכינה על האדם בארץ, שנאמר (שמות כ' י"ח) ומשה נגש אל הערפל, מי - גרם לו זה ענותנותו, שנאמר (במדבר י"ב י"ג) והאיש משה ענו מאד:

אמנם הענוה והשפלות, אין מדה גדולה ממנה כי משה רבינו ע"ה רבן של כל הנביאים בתורה ובמצות ויראת חטא לא נשתבח אלא בענוה שנאמר (במדבר י"ב ג') והאיש משה ענו מאד, צא ולמד מן הקב"ה שהניח שמי מרום ויורד לשכון אצל השפלים שנאמר (ישעיה נ"ז ט"ו) מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, וכתיב (תהלים ל"ד כ') קרוב ה' לנשברי לב, וכתיב (תהלים ט"ו א') מי יגור באהליך וכו' נבזה בעיניו נמאס, ואף על פי שהיראה כתיב בה (איוב כ"ח כ"ח) הן יראת ה' היא חכמה, וכתיב (ישעיה ל"ג ו') יראת ה' היא אוצרו, אמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי שבת פ"א ה"ג) כי היא עקב אל הענוה כמו שכתוב (משלי כ"ב ד') עקב ענוה יראת ה', ומי שדעתו שפלה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות שנאמר (תהלים נ"א י"ט) זבחי אלהים רוח נשברה, ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת וכו' ואין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים עצמו כבשר (סוטה דף ה' ע"א) שנאמר (ישעיה ס"ו כ"ג) והיה מדי חדש בחדשו וגו' יבא כל בשר להשתחוות וגו', וכתיב (ישעיה ס"ו ב') ואל זה אביט אל עני ונכה רוח. וכל מי שהוא ענו גורם להשרות שכינה על האדם בארץ, שנאמר (שמות כ' י"ח) ומשה נגש אל הערפל, מי - גרם לו זה ענותנותו, שנאמר (במדבר י"ב י"ג) והאיש משה ענו מאד:

ואשמע אחרי כרוזא קרי הלא תענה אכשור דרי כי לא כחדת אמרי מארי דורא נורא עלילא בחשוכא ונהורא עמיה שרא. אספרא אל חק עצות מרחוק הן הן כבשי דרחמנא מעונה אלקי קדם סלה למה זה תשאל והוא פלא. ה' צבאות עץ ומי יפר אגידה ואדברה עצמו מספר. כי לבעבור נסות אותנו מלאכיו יצוה לנו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת המתקדשים והמטהרי' להבין נמהרים ולזכות את הרבים בדברי' שהן כבשונו של עולם להביא במשפט על כל נעלם שכך עלה במחשבה ונודע לכל זמן ועת לכל חפץ בכל תושיה יתגלע. והמשכיל להיטיב שתיקותיה מסתייה ידום לה' משגאת אריה. ישום וישאף ולבבו יבין דלאו כל אפייא שוין והאלקים עשה. רם ונשא שפל ואפל העקר והטפל שייראו מלפניו כי מם וסמך שבלוחות אבניו עדין תלויים ועומדי'. מתרים ומעידים בנס וקצף לבלע ולהשחית המשתמשים בתגא שלא לשמה בסם המות לעוברי רצונה לפיד בוז לעשתות שאנן תחת כל עץ רענן

זאת העצה היעוצה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו נחת רוח לעני ונכה רוח וחרד על דברו אל יתהלל ביום מחר כי שכר מצוה מצוה אוה למושב לו. עד שיפוח היום. יצא אדם לפעלו ונרצה לו פריו בעתו זה סבתו הבית מעט כי היה דבר המלך נחוץ הכן בחוץ תליך וקשתך ועשית כל מלאכתך במקרא משנה וגמרא. ועתדה לך בשדה תפוחים ערימה של מעשים טובי. אחר ובנית ביתך בית ועד לחכמים. אם שלמים וכן רבים. יושבים על מדין בקדושה ומקבלין דין מן דין בלחישה מעוטרים בתפיליהם וגדילי' יעשו להם להתעטף באימתה ופחד. ומתבודדים כשרפים עומדים כשבת אחים גם יחד. ואם חי ה' יאמרו מפני נשר קלו מאריות גברו וקול כנפי החיות משיקות ברוך כבוד ה' אוהב צדקות והדברי' שמחים כנתינתן מסיני מלפני ה' מלפני אדון כל הארץ:

הה"ד שמעו דבר יי' החרדים אל דברו אמרו אחיכם שונאיכם וגו'. מאי החרדים אל דברו, אינון דסבלו כמה בישין, כמה שמועות שמעי, אלין על אלין, ואלין בתר אלין, וחרידן עליהון, כד"א כי וגו' קול חרדה שמענו פחד ואין שלום וגו'. אינון חרדים תדיר אל דברו כד אתעביד דינא.

וכד אקדים תורה למצוה, או חכמה ליראה. אתהפך שמיה עליה לנוקבא, מדת הדין, כגוונא דא הוה"י. דאתהפך ליה כלא לדינא, וקשין מזונותיו באורייתא, כקריעת ים סוף. וכגוונא דא פורקנא, אם זכו יפקון ברחמי, הה"ד, בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר, ויפקון ברחמי. ואי לאו אקדים רחמי, ויפקון בצערא. ושפיר דאקדים צערא ודינא לרחמי. ובג"ד אוקמוה רז"ל, מארי מתניתין לפום צערא אגרא.

ות"ח, אלמלי לא חב אדם, לא יטעם טעמא דמותא בהאי עלמא, בזמנא דעייל לעלמין אחרנין. אבל בגין דחב, טעם טעמא דמותא, עד לא ייעול לאינון עלמין, ואתפשט רוחא מהאי גופא, ואשאר ליה בהאי עלמא, ורוחא אסתחיא בנהר דינור לקבלא עונשא. ולבתר עיילא לג"ע דבארעא, ואזדמנא ליה מאנא אחרא דנהורא, כהאי פרצופא דגופא דהאי עלמא ממש. ואתלבש ואתתקן ביה. ותמן הוא מדורא דיליה תדיר. ואתקשר בריש ירחי ושבתי בנשמתא. וסליק ואתעטר לעילא לעילא, הה"ד והיה מדי חדש בחדשו וגו'.

זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב ובאו וראו את כבודי וגו'. וכתיב, אך צדיקים יודו לשמך וגו'. אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי. אמר, אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי. אמר ר' יהודה, זכאה חולקנא, וזכאה חולקהון דישראל, דאינון מתדבקין בקב"ה, דכתיב ואתם הדבקים וגו'. ועמך כלם צדיקים וגו'.
ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך יי' לעולם אמן ואמן

וּבְאֹרַח רָזָא, אדנ''י תַּמָּן י' יִרְאַת יְיָ', וְאִלֵּין אַרְבַּע אַתְוָון אִינוּן מַפְתֵּחוֹת הַחִיצוֹנִיִּים דִּילָה, י' מִן יהו''ה אִיהִי חָכְמָה, וְאַרְבַּע אַתְוָון דְּהַאי שְׁמָא אִינוּן מַפְתֵּחוֹת הַפְּנִימִיִּים, וּבְגִין דָּא אַקְדִּימוּ בִּצְלוֹתָא אדנ''י שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּלְבָתַר חָתְמִין לָהּ בְּשֵׁם יהו''ה, בָּרוּךְ אַתָּה יהו''ה מָגֵן אַבְרָהָם, וְאוּף הָכִי אַקְדִּים שְׁבָ''א דְאִיהִי יִרְאָה בְּשֵׁם יהו''ה, לְאַהֲבָה דְאִיהִי קָמֵ''ץ רַחֲמֵי, שְׁבָ''א מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, כִּי בָאֵשׁ יהו''ה נִשְׁפָּט (ישעיהו סו טז), קָמַ''ץ מִימִינָא, וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִשָּׁם (ויקרא ה יב), בְּגִין דְּמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין, וּבְגִין דָּא אַקְדִּימוּ שְׁסָ''ה לֹא תַעֲשֶׂה דְאִינוּן דְּחִילוּ, לְרַמַ''ח פִּקּוּדִין דְּאִינוּן רְחִימוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ג טו) זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וכו', שְׁמִי עִם י''ה שְׁסָ''ה, זִכְרִי עִם ו''ה רְמַ''ח.

מאי בין עדן תתאה לעלאה. כיתרון האור מן החשך, עדן תתאה, אקרי עדנא נוקבא. עדן עלאה, אקרי עדן דכר, עליה כתיב עין לא ראתה אלהים זולתך. האי עדן תתאה, אקרי גן לעדן דלעילא, והאי גן אקרי עדן, לגן דלתתא. ואלין דמשתכחי בגן תתאה, אתהנון מהאי עדן דעלייהו, בכל שבת ושבת, ובכל ירחא וירחא, הה"ד והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו.

ועליה אוקמוה מ"מ בחגיגה, על מה העולם עומד, על עמוד אחד ששמו צדיק, שנאמר וצדיק יסוד עולם. ובודאי איהו ברית דשבועה, דעליה קיימין א"ח ד', דאינון שמיא וארעא, דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. א"ח שמים, הה"ד, ואתה תשמע השמים. ד', הארץ. הה"ד, והארץ הדום רגלי.

וי לון כד יפקון מהאי עלמא, ווי לון, מאן יתבע לון, כד יתמסרון בידא דדומה, ויתוקדון בנורא דדליק ולא יפקון מניה, בר בריש ירחי ושבתי, כד"א והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'. לבתר כרוזא דבסטר צפון אכריז עלייהו ואמר ישובו רשעים לשאולה וגו'. כמה חבילי טריקין אתכנשו עלייהו, בארבע סטרין אשא מלהטא בגי בן הנם.

ת"ח, האי שמשא אתגליא ביממא, ואתכסיא בליליא. ונהיר בשתין רבוא ככביא. אוף הכי רעיא מהימנא, בתר דאתכניש מעלמא, נהיר בשתין רבוא נשמתין דישראל, אי דרא כדקא יאות. והאי איהו רזא דגלגולא, דאמר עליה קהלת, דור הולך ודור בא. ואוקמוה דלית דור פחות מששים רבוא. והארץ לעולם עומדת, דא כ"י. ההיא דאתמר בה, והארץ הדום רגלי, והיה זרעך כעפר הארץ.

ואתה צויתה זאת עשו קחו לכם מארץ מצרים וגו'. רבי חייא פתח, שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש וגו'. ת"ח, כד אתחרב בי מקדשא, וגרמו חובין, ואתגלו ישראל מארעא, אסתלק קב"ה לעילא לעילא, ולא אשגח על חרוב בי מקדשא, ועל עמיה דאתגלו, וכדין שכינתא אתגלייא עמהון.

רבי אבא אמר, מהכא והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה', צבי למימר, כד יהא קב"ה בדינא במצראי, בעדנא ההיא ייתון כל עממיא מנחה, כד שמעו שמועה דקב"ה, היינו ונהרו אליו כל הגוים.

ועל דא כתיב כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה, עומדים לפני וגו'. עשיתי לא כתיב, אלא עושה, דעביד תדיר מאינון חדושין ורזין דאורייתא, ועל דא כתיב ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסוד ארץ. השמים לא כתיב, אלא שמים.

ובג"כ, אתאבלו עלאי ותתאי, על דאתייהיב שלטנו להאי קץ דשמאלא, ובגין כך, כיון דמלכו קדישא, מלכות שמים אתכפיא, ומלכות חייבא אתגבר, אית ליה לכל בר נש, לאתאבלא עמה, ולאתכפיא עמה, ובגין דכד איהי יזדקפא, ועלמא יתחדי, יתחדי איהו בהדה, דכתיב שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה.

ואלין ואלין קאתו, בגין כך, אשר שלח יוסף, אשר שלח פרעה, וכד יפקון ישראל מן גלותא מה כתיב, והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' וגו'.

ולפעמים נקראת מידה זו שכינה, והיא היתה שוכנת עם ישראל תמיד משעת עשיית המשכן, כאמרו: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח). וצריך אתה לדעת עיקר גדול. דע, בתחילת בריאת העולם עיקר שכינה בתחתונים היתה, שהרי מערכת כל הנבראים על סדר המעלות היו; עליונים כנגד עליונים, תחתונים כנגד תחתונים. ולפיכך היתה שכינה שרויה בתחתונים, ובהיות השכינה למטה נמצאו שמים וארץ אחדים, וזהו לשון ויכולו השמים והארץ וכל צבאם (בראשית ב, א), שנשתכללו אלו מאלו ונתמלאו אלו מאלו, והיו הצינורות והמקורות פועלים בשלימותם ונמשכים מלמעלה למטה. נמצא י"י יתברך ממלא מלמעלה למטה, וסימניך: השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיהו סו, א). נמצא שי"י יתברך היה שרוי במיצוע שוה בין העליונים ובין התחתונים. בא אדם הראשון וחטא, נתקלקלו השורות ונשתברו הצינורות ונפסקו הבריכות, ונסתלקה שכינה ונתפרדה החבילה. באו אברהם יצחק ויעקב עליהם השלום, התחילו להמשיכה למטה ותיקנו לה ג' כסאות, והמשיכוה קצת המשכה ועשו גופותיהם כסאות לשכינה, אבל לא נמשכה השכינה בארץ לדירת קבע, אלא לדירת עראי, והיתה יושבת על גביהם. והסוד: ויעל אלהים מעל אברהם (בראשית יז, כב), רוצה לומר מעל אברהם ממש. וביעקב ויעל מעליו אלהים (שם לה, יג) ועל זה אמרו: האבות הם המרכבה. נמצא השכינה בימיהם פורחת באוויר, ולא מצאה מנוח לכף רגלה בארץ כאשר בתחילת הבריאה. בא משה רבינו עליו השלום וכל ישראל עמו ועשו משכן וכלים, ותיקנו קלקול הצינורות, וסידרו את השורות, והתקינו את הבריכות, והמשיכו מים חיים מבית השואבה והחזירו השכינה לשכון בתחתונים, באוהל, אבל לא בקרקע כאשר בתחילת הבריאה, וסוד זה הוא: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח). ונמצאת השכינה כאכסנאי הולך ממקום למקום, ולזה אמר 'ושכנתי בתוכם' ולא אמר ושכנתי למטה, אלא בתוכם, בדמיון אכסנאי. כלומר, בכל מקום שילכו ישראל אלך עמהם ואשכון בתוכם, אבל לא במקום קבוע, וזהו סוד: ויהי בנסוע הארו"ן וגו' (במדבר י, לה) ועל דרך זה הסוד נצטער דוד וביקש לקבוע מקום לשכינה למטה במקום קבוע, וזהו סוד: אשר נשבע לי"י. נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי וגו' אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לי"י משכנות לאביר יעקב (תהילים קל״ב:י״ג-י״ד, בה). וכתיב: כי בחר י"י בציון איווה למושב לו זאת מנוחתי עדי עד (שם, יג יד). ולפי שביקש דוד לקבוע מקום למנוחת השכינה ואמר קומה י"י למנוחתך אתה וארון עוזך (שם, ח), ישרו מחשבותיו לפני השכינה ושלח ואמר לו י"י יתברך ביד נתן הנביא: לך ואמרת אל עבדי אל דוד כה אמר י"י האתה תבנה לי בית לשבתי כי לא ישבתי בבית למיום העלותי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה, ואהיה מתהלך באהל ובמשכן בכל אשר התהלכתי בכל בני ישראל הדבר דברתי את אחד שבטי ישראל וגו' למה לא בניתם לי בית ארזים וגו' (שמואל ז, ז). ובמקום אחר כתיב: רק אתה לא תבנה הבית, כי בנך היוצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי וגו' (דברי הימים, ו, ט). מה עשה דוד המלך? הכין כסף וזהב, ונחושת וברזל, עצים ואבני שוהם ומילואים, ואבני פוך ורקמה וכל אבן יקרה ואבני שוהם לרוב, וסידר כל מערכת והמקדש וכל בתיו וגנזכיו ועליותיו וחדריו, העזרת והאולם ההיכלות ושאר כל תבנית הבית, וחצרותיו ולשכותיו, הכול קיבל ברוח הקודש, וצורת כל מקום ומקום, ושיעור הכסף והזהב ואבנים טובות, ושאר כל הדברים הצריכים לו, במשקל במידה ובמשורה, הכול כפי סדרי המערכת וצורך השכינה, כמו שכתוב: ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימים ובית הכפורת. ותבנית כל אשר היה ברוח עמו לחצרות בית י"י ולכל הלשכות סביב לאוצרות בית האלהים ולאוצרות הקדשים. ולמחלקות הכהנים והלוויים ולכל מלאכת עבודת בית י"י ולכל כלי עבודת בית י"י. לזהב במשקל לזהב לכל כלי עבודה ועבודה לכל כלי הכסף במשקל לכל כלי עבודה ועבודה. ומשקל למנורות הזהב ונרותיהם זהב במשקל מנורה ומנורה ונרותיה ולמנורות הכסף במשקל למנורה ונרותיה כעבודת מנורה ומנורה. ואת הזהב משקל לשולחנות המערכת לשולחן ושולחן וכסף לשולחנות הכסף. והמזלגות והמזרקות והקשות זהב טהור ולכפורי הזהב במשקל לכפור וכפור ולכפורי הכסף במשקל לכפור וכפור. ולמזבח הקטורת זהב מזוקק במשקל ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית י"י. הכול בכתב מיד י"י עלי השכיל כל מלאכות התבנית (שם, כח, יא יט). הרי לך כי דוד עליו השלום סידר כל צורת בית המקדש ומשקל כל דבר ודבר על פי י"י יתברך, והכול תבנית המרכבה עליונה, כיסא ומעון לשכינה. אחר כך בא שלמה ובנה את הבית וסידר כל המערכות והצורות, כפי שסידר לו דוד אביו עליו השלום, ואז ירדה שכינה למטה ושכנה בבית עולמים. וזהו שכתוב: אז אמר שלמה י"י אמר לשכון בערפל בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים (מלכים, ח, יב). וכתיב: ועתה י"י אלהי ישראל יאמן דברך אשר דיברת לעבדך לדויד, כי האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי וגו' (דברי הימים, ו, יז יח) ועתה קומה י"י אלהים למנוחתך אתה ואורן עוזך וגו', י"י אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך (שם, מא מב), וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים ותאכל העולה והזבחים וכבוד י"י מלא את הבית (שם ו, א). נמצאת השכינה חוזרת למנוחתה בארץ בבית עולמים, ואז חזרו הצינורות והמשכות כולם להריק ברכה בבית המקדש, והיינו דכתיב: כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה י"י את הברכה חיים עד העולם (תהלים קלג, ג), וכתיב: מציון מכלל יופי אלהים הופיע (שם נ, ב). ומבית המקדש היו כל הצינורות נמשכות לכל הארצות כולן, לשבעים משפחות כנגד שבעים שרים, ומירושלים היו נוטלין פרס, כמו דכתיב: ונברכו בך כל משפחות האדמה (בראשית יב, ג). ולפי שהיה שלמה יודע דרך המשכת השפע מירושלים לכל המקומות, אמר: עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי (קהלת ב, ה). וכי אפשר במקום אחד שיצמחו בו כל מיני אילנות שבעולם? אלא היה יודע שלמה איזה גיד נמשך לכוש, נטע בו פלפלין; וכן לכל צד וצד, והיינו דכתיב: מציון מכלל יופי אלהים הופיע (תהלים נ, ב), מציון, משתיתו של עולם ואם כן נמצאת השכינה משלחת הברכה כפי השיעור הראוי לכל הארצות מבית המקדש:

עַד הִשָּׁמְדָךְ, מַה דְּלָא יְהֵי לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָיא, דְּהָא אוֹמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּלָא יְשֵׁיצֵי יַת יִשְׂרָאֵל לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין, וְדוּכְרָנֵיהוֹן יְהֵי קַיָּים תְּדִירָא. דִּכְתִיב, (ישעיהו ס״ו:כ״ב-כ״ג) כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם. וּכְתִיב, (ירמיהו ל״א:ל״ז) כֹּה אָמַר ה' אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְּמַעְלָה כו'.

וע"ד כתיב, ונטמתם בם בלא א', דלא אשתכח אסוותא לגעוליה, ולא נפיק ממסאבותיה לעלמין. ווי לון, ווי לנפשייהו, דלא יתדבקון בצרורא דחיי לעלמין, דהא אסתאבו. ווי לגרמייהו, עלייהו כתיב כי תולעתם לא תמות וגו', והיו דראון לכל בשר. מאי דראון. סרחונא. מאן גרים ליה, ההוא סטר דאתדבק ביה.

ג"ע למטה כדקאמרן. ג"ע למעלה, לנשמתן של צדיקים גמורים, להיות נזונין מאור הגדול של מעלה. גיהנם למטה, לאותם הרשעים שלא קבלו ברית מילה, ולא האמינו בהקב"ה ודתו, ולא שמרו שבת, ואלו הם עכו"ם, שנדונים באש, שנאמר מהאש יצאו והאש תאכלם וגו'. וכתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו'.

אבל יקומו ליום הדין, ויקומו לתחיית המתים, ועליהם נאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם וגו'. ועליהם נאמר והיו דראון לכל בשר. מה דראון, דיי ראון, שהכל יאמרו דיי בראייתם, ועל הצדיקים שבישראל נאמר, ועמך כלם צדיקים וגו'. (ע"כ מדה"נ).

ולפעמים נקראת המידה הזאת נשר, והטעם כי לפעמים היא עשירה מלאה כל טוב, בהיות ישראל צדיקים, מושכים אליה מכל המעלות העליונות כמה מיני שפע ואצילות וברכה וחסד ורחמים מכל הספירות שעליה; ובהיות ישראל נסוגים מדרכי י"י אז המידה הזאת חסרה ודלה ושפלה, והיא כעלה נובלת עליה ובגנה אשר מים אין לה, ואז היא כאילן שנוש"ר פירותיו, ואז ישראל דלים ושפלים בזויים שלולים לחרפה ולקלס. שהרי כשאין המידה הזאת יונקת מלמעלה, אינה יכולה להניק את ישראל ונקראת נשר, מלשון אילן שמשיר את פירותיו. והסוד הזה הנני מעירך עליו. כבר הודעתיך כי עיקר שכינה בארץ, וסימניך: והארץ הדום רגלי (ישעיהו סו, א), וכשהשכינה מקבלת שפע מברכות של מעלה נקראת מקוה המים, וכשאינה מקבלת ברכות נקראת יבשה, וסימניך; ויקרא אלהים ליבש"ה ארץ ולמקו"ה המי"ם קרא ימים (בראשית א, יא). וכשהמידה הזאת היא יבשה וחסרה אז ישראל הם ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל, והם נשורים ממנה, שהרי ישראל הם כמו העלין, והיא כמו גוף האילן. והמידה הזאת פעמים עשירה ופעמים חסרה, פעמים מלאה פעמים ריקנית, וזהו סוד; כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף (דברים לב, יא). וכשישראל חוזרים בתשובה, מחדשים אותה כנש"ר כאשר בתחילה; כשמתקנות הצינורות ומשפיעין אליה הברכות ומתמלאת על כל גדותיה, אזי היא מתחדשת ומתעשרת, ועל זה נאמר:

ד"א, אלה תולדות השמים וגו'. אלין אנון, דאתמר בהון, אלה אלהיך ישראל, ביומא דיתמחון אלין, כאלו ההוא יומא עביד קב"ה שמיא וארעא, הה"ד ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, בההוא זמנא יהא קב"ה עם שכינתיה, ויתחדש עלמא, הה"ד כי כאשר השמים החדשים, והארץ החדשה וגו', דא איהו ביום עשות.

כמה דתנינן, כל פקודי אורייתא, מתאחדן בגופא דמלכא. מנהון ברישא דמלכא, ומנהון בגופא, ומנהון בידי מלכא, ומנהון ברגלוי, ולית מאן דנפיק מן גופא דמלכא לבר. ובגין כך, מאן דפשע בחד פקודי אורייתא, כמאן דפשע בגופא דמלכא, כמה דכתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. בי ממש. ווי לחייביא, דעברין על פתגמי אורייתא, ולא ידעין מאי קא עבדין.

תנן, כתיב, ביום ההוא אענה נאם יי' אענה את השמים והם יענו את הארץ. אענה את השמים, שמים ממש. דכתיב השמים כסאי. והם יענו את הארץ. הארץ ממש, דכתיב והארץ הדום רגלי. שמים שמים עלאין. וארץ ארץ עלאה. דתניא, כד אתקן שמים דא בתיקונוי, אתקן לקבליה דהאי ארץ, ותיאובתיה לקבלה, בחד דרגא דאקרי צדיק. כמה דכתיב וצדיק יסוד עולם, ואתדבק בהאי ארץ.

ואלין אינון עשרה שמהן דקב"ה אקרי בהו, מתקשרן דא בדא, ביחודא שלים. ואלין אינון כתרין קדישין דמלכא, דהוא אשתמודע בהו, ואינון שמיה, והוא אינון. וכד מתקשרן כלהו כחדא, על ריחא דקטרת, כדין אקרי קטרת, קשורא דמתקשרין כחדא. זכאה חולקיהון דצדיקייא, דידעין אורחין דאורייתא, וידעין לאשתמודעא ביקרא דמאריהון, עלייהו כתיב ובאו וראו את כבודי.

נפקין מתמן ושטאן בעלמא, וחמאן באינון גופין דחייביא, בההוא עונשא דילהון, דכתיב, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר. מאי לכל בשר. לאינון שאר גופין דבסחרנייהו, והא אוקמוה. ולבתר משטטי ומסתכלן באינון מאריהון דכאבין, ובני מרעין, ואינון דסבלין על יחודא דמאריהון, ותבין ואמרין ליה למשיחא.

ומאן דאתמנע מפריה ורביה, כביכול, אזעיר דיוקנא דכליל כל דיוקנין, וגרים לההוא נהר דלא נגדין מימוי, ופגים קיימא קדישא בכל סטרין. ועליה כתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. בי ודאי, דא לגופא. ונשמתיה לא עייל לפרגודא כלל, ואטריד מההוא עלמא.

בשעתא דדיינין ליה בההוא עלמא, מסתכלן בעובדוי, אי הוה פגים רזא דברית קדישא דחתים בבשריה. והשתא פגים ארונא דיליה בהאי. האי לית ליה חולקא בצדיקייא. מסתכלן ביה, ודיינין ליה, ומפקי ליה לבר מכללא דאדם. כיון דאפקי ליה מכללא דאדם, אפקי ליה מכללא דכלהו אחרנין, דאתעתדו לחיי עלמא, ויהבי ליה לההוא סטרא דלא אתכליל ברזא דגופא דאדם. כיון דאתמסר לההוא סטרא, ווי ליה, דאעלין ליה בגיהנם, ולא נפיק מניה לעלמין. ע"ד כתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו'. אינון דאשתארו מכללא דאדם.

דבר אחר, ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים. כתיב שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. אמר רבי יהודה, לא היתה שמחה, לפני הקדוש ברוך הוא, מיום שנברא העולם, כאותה שמחה, שעתיד לשמוח עם הצדיקים, לעתיד לבוא. וכל אחד ואחד, מראה באצבע, ואומר הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. וכתיב זמרו ה' כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ.

וכד קיימא דיוקנא ההיא דלעילא, אתא בכל ירחא לסגדא, קמי מלכא קדישא בריך הוא, דכתיב והיה מדי חדש בחדשו. והוא מבשר ליה, ואמר למועד אשוב אליך, לההוא זמן דעתיד לאחיא מיתיא, עד דאתפקדת לההוא זמנא, כמה דאתבשר, הה"ד וה' פקד את שרה כאשר אמר. וההוא יומא, דחדי קב"ה בעובדוי, הה"ד ישמח ה' במעשיו.

עד דאשתלימו אינון שנין למאה, כדין, וא"ו יתחבר בה"א, וכדין והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה ליי' וגו'. ובני ישמעאל זמינין בההוא זמנא לאתערא עם כל עמין דעלמא, למיתי על ירושלם, דכתיב ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה וגו'. וכתיב יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יי' ועל משיחו. וכתיב יושב בשמים ישחק יי' ילעג למו.

ואינון דלא זכאן, יקומון לאתדנא בדינא דמלכא עלאה. הה"ד ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם. וכדין כתיב, כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם יי' כן יעמוד זרעכם ושמכם.
ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך יי' לעולם אמן ואמן.

וְשַׁתָּא חָדָא לְחוּד יָתִיב בְּבֵית פּוֹטִיפַר. דִּכְתִיב, (בראשית ל״ט:ה׳) וַיְהִי בִּרְכַּת ה' בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה. בַּבַּיִת, דָּא פַּלְגוּת שַׁתָּא דִּקְרִירוּ נָחִית לְעָלְמָא. וּבַשָּׂדֶה, דָּא פַּלְגוּת שַׁתָּא דְּבַר נָשׁ יָתִיב בְּעוֹבָדוֹי בְּחַקְלָא. יִשְׁתָּאֲרוּ י''ב שְׁנִין דְּיָתִיב בְּהַהוּא בּוֹר. כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְעַר עֲלֵיהוֹן בּוֹר דְּהַהוּא נָחָשׁ, גָּלוּתָא דְּעֵשָׂו. וְעַל דָּא וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה, וּבְסוֹף גָּלוּתָא, בְּגִין דְּאִינוּן יָהֲבוּ מִנְחָה, אִתְקַיִּים בְּהוּ (ישעיהו ס״ו:כ׳) וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה'.

ועל דא רבקה, כד חמאת דהוה ליה לאתדבקא בסטרא דדינא קשיא. כיון דחמאת ליה ליצחק ברזא דדינא קשיא, וחמאת דמההוא סטרא נפק דינא אחרא תקיפא, מזוהמא דדהבא, כד חמאת האי, מיד ותפול מעל הגמל, בגין לאתרפויי מן דינא מההוא זוהמא. כתיב קול יי' משלם גמול לאויביו, מההוא זוהמא.

וכדין יתגלי שולטניה דקב"ה, דכתיב והיה יי' למלך על כל הארץ. וכדין כלהו יתנדבון בהו בישראל לקב"ה, הה"ד, והביאו את כל אחיכם וגו'. כדין קיימין אבהן בחדוה, למחמי פורקנא דבנייהו כמלקדמין. הה"ד, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. אמן כן יהי רצון.

שתולים בבית יי', לזמנא דמלכא משיחא. בחצרות אלהינו יפריחו, בתחיית המתים. עוד ינובון בשיבה, בההוא יומא דישתכח עלמא חרוב. דשנים ורעננים יהיו, לבתר דכתיב השמים החדשים והארץ החדשה, וכדין ישמח יי' במעשיו כתיב. וכ"כ למה להגיד כי ישר יי' צורי ולא עולתה בו.

ותאנא מאה ועשרין וחמש אלף דרגין לנשמתהון דצדיקייא, סליקו ברעותא, עד לא אתברי עלמא, דקב"ה מזמנא להו בעלמא דין, בכל דרא ודרא, וסלקין וטאסין עלמא, ומתקשרי בצרורא דחיי, וזמין קב"ה לחדתא עלמא בהו, עלייהו כתיב, כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו'.

ת"ח, מה כתיב, פתורה אשר על הנהר. מאי על הנהר. דיהב עינא בישא, על ההוא נהר, דקיימא בהו בישראל. דכתיב הנני נוטה אליה כנהר שלום. והוא אתא בההוא פתורא, ואגרי בהו.

פתח ואמר, כה אמר יי' השמים כסאי וגו'. תא חזי, קב"ה אתרעי בהו בישראל לאחסנתיה ועדביה, וקריב לון לגביה. והא אוקימנא דעבד מנייהו דרגן ידיען בהאי עלמא, כגוונא דלעילא, לשכללא עלמין כלהו כחד, עילא ותתא. דכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי לשכללא עילא ותתא למהוי חד.

וכל אינון חייביא דתמן, סחרין לההוא גופא, ומכריזי עליה, דא איהו פלניא חייבא, דלא חייש ליקרא דמאריה, כפר ביה בקב"ה, וכפר בכל אורייתא כלא, ווי ליה טב דלא יתברי, ולא ייתי לדינא דא, ולכסופא דא, הדא הוא דכתיב, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר. כי תולעתם לא תמות, מן גופא. ואשם לא תכבה, מן נשמתא. והיו דראון לכל בשר, והיו די ראון, עד דכל חייבין דגיהנם דתמן, יימרון, די ראיה דא.

וזמינא דא חויא, לאולדא כל אינון גופין, עד לא ייתי זמנא דיליה, הה"ד בטרם תחיל ילדה. זמנא דחויא לאולדא בשבע שנין, והכא בשית, מה דלאו איהו זמניה. ובההוא זמנא דאוליד לון, מההוא לידה ימות. דכתיב בלע המות לנצח. וכתיב יחיו מתיך נבלתי יקומון.

רבי אבא אמר, כתיב כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. כי אלהים שופט, אלמלא דאעבר דינא דיצחק, באתר דיעקב שארי, ואתבסם תמן, ווי לעלמא דיערע בגיניה, ורזא דמלה, כי באש יי' נשפט. ודא הוא אתבסמותא דעלמא.

ובכל שבתא ושבתא, וריש ירחא, כלהו, מתחברן ומתעטרן כחד, עד דאזדווגו למיתי לסגדא למלכא עלאה. ולבתר תייבין לאתרייהו. הה"ד והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר וגו'.

א"ר אבא, כשהקב"ה עושה דין בשרים של מעלה, מה כתיב, כי רותה בשמים חרבי. וכי חרב אית ליי'. אלא אמר רבי יצחק, חרב אית ליה, דכתיב, חרב ליי' מלאה דם. וכתיב ובחרבו את כל בשר.

ובשבתי ובזמני, מתפשטאן, וסלקין למחמי ביקרא דמאריהון, ולאתעדנא בעדונא עלאה כדקא יאות, דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר יי'. וכי כל בשר ייתי, לאו הכי הוה ליה למכתב, אלא כל רוח או כל נשמה, מהו כל בשר. אלא קב"ה עבד ליה לב"נ בהאי עלמא, כגוונא דיקרא דכבוד עלאה לעילא. ההוא כבוד עלאה, איהו רוח לרוח, ונשמתא לנשמה, עד דמטי לחד אתר לתתא דאקרי גוף, ובהאי עייל חד רוח דמקורא דחיים, דאקרי כל, בדא איהו כל טובא, וכל מזונא, וכל ספוקא, דההוא גוף. ורזא דא, ויתרון ארץ בכל היא האי כל איהו רוח לההוא גוף.

וזמין קב"ה למליא ליה, ולאתקנא ליה לזמנא דאתי דכתיב למען תינקו ושבעתם משד תנחמיה למען תמוצו והתענגתם מזיז כבודה. שד תנחמיה וזיז כבודה, כלא איהו בהאי היכלא. וכדין בההוא זמנא כתיב, מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה, דהא יניקא תליא ביה באברהם.

א"ל, ואף כל אינון דלבר, דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'. אי אלין אתיין, כ"ש צדיקייא. מדי חדש בחדשו, למה. משום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא. ומדי שבת בשבתו, דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא יומין, דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי וגו'.

איהי כלילא מכל ספירה, ומכל אתוון דשמהן, מפורשים ונסתרים. איהי נקודה בכל את ואת, שמושא תחות בעלה. ואיהי עטרה על רישיה, מסטרא דילה דטעמי. כגון סגול נקודה תחות ירכי מלכא, והארץ הדום רגלי. ואיהי באמצעיתא, עמיה, מחצית השקל, בשורק. ואיהי עטרה על רישיה, מסטרא דסגולתא.

אבל מאן דאיהו עני, דממית גרמיה בגינה, כגוונא דילך רעיא מהימנא, איהו קרבן יורד תחותך, ואמאי. בגין דמאן דאשפיל גרמיה בגין שכינתיה, דקב"ה איהו נחית עליה, והאי הוא דאמר דוד, כי רם יי' ושפל יראה. והנביא אמר, כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו וגו' ואת דכא ושפל רוח. דאף על גב דאנא מרום וקדוש אשכון, בגין ההוא דאתעביד דכא ושפל רוח בגין שכינתי, לסלקא לה משפלות דילה עטרא לרישיה, אנא נחית לדיירא עמיה. ובתר דבעלה דשכינתא נחית על בר נש, איהי נחיתת מעל רישיה, ויהיבת אתרא דרישא לבעלה, ונחיתת לרגלוי דמלכא. ורזא דמלה, השמים כסאי והארץ הדום רגלי.

האי הוא ב"נ, דבכל סיהרא וסיהרא אתפגים, ולא אתיאשא מניה לעלמין, דהא בכל סיהרא וסיהרא כד אתחדשא בעלמא, לילי"ת נפקא, ופקדא על כלהו דהיא מגדלת, וחייכא בהו, וכדין ההוא ב"נ פגים בההוא זמנא, זכאין אינון צדיקייא, דמתקדשי בקדושה דמלכא, עלייהו כתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'.

היכלא תליתאה: בהאי אית רוחא חדא אדרהינא"ל שמיה, ואיהו קיימא על נשמתהון דאינון דאהדרו בתיובתא, ולא אהדרו, כגון דחשיבו ועד לא אהדרו בהו מיתו אלין טרדין לון בגיהנם ולבתר עאלין לון להאי רוחא ממנא, ונטיל לון, וחמדן לאתהנאה מזיו יקרא דמאריהון, ולא אתהנון. ואלין אקרון בני בשר, ועלייהו כתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה'.

תאנא, א"ר יוסי, מאי דכתיב אני יי'. אני יי': עתיד ליתן שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא. אני יי' עתיד להפרע מן הרשעים לעתיד לבא. אינון דכתיב בהו הפושעים בי. כתיב אני יי', וכתיב אני אמית ואחיה. אעפ"י שאני במדת הרחמים, הרשעים הופכים אותי למדת הדין. דתניא, שם מלא: יי' אלהים. זכו יי', ואי לאו אלהים. א"ר שמעון, חייבין עבדי פגימותא לעילא. מאי פגימותא. כמה דאוקימנא פגימותא ממש, והא אתמר.

אופן סח
איתא בספר ר"א מגרמיזא שב' נוני"ן יש באל"ף בית, נאמן עומד ונאמן יושב. והכוונה שהקב"ה יושב על כסאו כדמות נ' כפופה, ומלאכי מרום עומדים ממעל לו כמין נו"ן פשוטה שהיא זקופה. לזה פתח משה ואמר ואתחנן בב' נוני"ן, שרצה לתקן המרכבה עם כל חיילותיה, ולפי שירושלים נקראת כסא ה' שם יושבין כסאות למשפט, רצה משה לכנוס לארץ ישראל ולתקן השכינה עם כל חיילותיה והוכן בחסד כסא. ז"ש בעת ההיא השכינה נקראת עת לעשות לה' (תהלים קיט קכו), וכתיב ההוא, הראה הקב"ה למשה בשעת גלות כי יד על כס יה (שמות יז טז), שאל"ף מן כס"א הוא חסר, ומן השם ו"ה (תנחומא תצא סי' י"א), שהם אותיות הו"א. לכן כתיב ההו"א, רמז שרצה לתקן אותיות הו"א, שהוא השם והכסא שחסר בד' גליות, ע"ת ההי"א, בגימטריא בב"ל אדו"ם פר"ס יו"ן. בע"ת ההי"א, בגימטריא סמא"ל נח"ש ידיעות הטומאה שתים (שבועות ב'.), הם סמאל ונחש, שהן ארבע הם ד' מלכיות שלמטה. ולכן בקש משה אתה החלות להראות בתחלת המלחמה של עמלק את גדלך, כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל (שמות יז יא), ז"ש את ידך החזקה, ושם נשבע הקב"ה בידו החזקה כי יד על כס יה, ז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ, השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה סו א), לכן בקש אעברה נא, רוצה אני להעביר ממשלה זרה מן הארץ, ובזה אתקן הכסא שיהיה שלם בא' והשם שלם בו"ה. וזה נרמז במלת נ"א, נ' שהיא מורה על צורת הכסא, יהיה בא' של נ"א. ובמלת "וארא"ה נוסף ו"ה, רומז על ו"ה מן השם שיהיה מלא, כשאראה את הארץ שהוא מקום הכסא, ההר הטוב הזה ירושלים הוא כסא ה'. והלבנון זה ב"ה הוא מקום שיש השם שלם, כמ"ש כי בחר ה' בציון, אז או"ה למושב לו (תהלים קלב יג), נשתלמו ג' אותיות אלו:

ובג"ד אוקמוה מארי מתניתין, המבקר את החולה, לא ליתיב למראשותיו, משום דשכינתא על רישיה. ולא לרגלוי, דמלאך המות לרגלוי. האי לאו לכל ב"נ, אלא לבינוני. אבל לצדיק גמור, יי' יסעדנו על ערש דוי, על רישיה. ושכינתא אסחר גופיה, עד רגלוי. ובג"ד אתמר ביעקב, ויאסף רגליו אל המטה, ודא שכינתא דאתמר בה, והארץ הדום רגלי. לרשע גמור, מלאך המות אסחר ליה בכל סטרא. ודא יצה"ר, דמ"ה אסחר ליה בכל סטרא, חרבא דיליה, דפניו מוריקות, בטפה חדא מאינון ג' טפות, דזריק ביה. הה"ד ואחריתה מרה כלענה. כבד דא דכורא. יותרת הכבד נוקבא. (עד כאן).

אמר ר' שמעון, כתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו, אמאי שקיל דא בדא. אלא כלא בחד דרגא סליקו, דא אזדווג בדא. וחדוותא דדא בדא לא אשתכח, אלא כד אתגלי עתיקא קדישא, וכדין חדוותא דכלא. ותנינן, כתיב מזמור שיר ליום השבת, ליום השבת ממש. שבחא דקא משבח קב"ה. כדין חדוותא אשתכח, ונשמתא אתוספת. דהא עתיקא אתגלי וזווגא יזדמן.

אופן פו
גם כן על זה הדרך שהתפלל משה בעת ההיא, שהי' עת צרה שעת החורבן, ורמז ע"ת על כ"ח עתים של לבנה שנמשלו בהם ישראל, כמ"ש במדרש שמות פרשה ט"ו (שמו"ר פט"ו כ"ו) על פסוק (שמות יב ב) החודש הזה לכם, שכ"ח עתים של לבנה הם כנגד ישראל, שמן אברהם עד שלמה היה י"ד עתים לטובה, ומן שלמה עד ירמיה היו י"ד עתים לרעה. וזה שאמר ההיא, וכתיב ההוא, שרמז שאותו עת בעצמה שהיא עת צרה שהם י"ד עתים לרעה, הם בעצמן היו י"ד עתים לטובה, אותו איש בעצמו כי ירמיה הוא גלגול שלמה, כמ"ש (איכה ג א) אני הגבר שהוא ראה סיהרא באשלמותא. וידוע מ"ש בתיקונים (יג כ"ח ע"א) בסוד ששים המה מלכות (שיר השירים ו ח), שבימי משה היו ששים גיבורים דכורין, ובימי שלמה נוקבין דאתהפך ש"למה ל"משה, והוא נרמז בר"ת ש"שים ה"מה מ"לכות, ר"ת מ"שה למפרע. נמצא שזכה שלמה בעת בנין המקדש לניצוצו של משה. ועל זה אמר משה על עצמו א"תה ה"חלות ל"הראות את עבדך, ר"ת א"הל, בשעת בנין המקדש שבימי שלמה (כדאיתא במדרש רבה שם) היה סיהרא שהוא שם של אדנ"י שהתחיל בה באשלמותא, ועל זה אמר את גדלך, כמ"ש ותרב חכמת שלמה (מלכים א' ה י), ואחר כך בימי ירמי"ה נתהפך הגלגל, ונתקיים קרא (איכה ג ג) יהפוך י"דו כל היום, והיה י"ד עתים לרעה, על זה אמר את ידך החזקה, שהם על י"ד עתים לרעה. והנה איתא בזוהר (ח"ב ר"מ ע"ב) יסודי ציון וירושלים אתגניזו, ועל זה אמר אמרו לאלהים מה נורא מעשך (תהלים סו ג), באמת לא שלטו ידי אומות על בית המקדש, כמו שאמר שלמה (מלכים א' ט ח) והבית הזה יהיה עליון, רצה לומר גבה היכלא למעלה, ולהשביע עיניהם של רשעים למטה מלכי האומות הביאו מלאכים עפר ואבנים, ואותו הבית החריבו השונאים למטה, אבל בית המקדש בהווייתו שהם יסודי ציון וירושלים אתגניזו לעילא, קל וחומר מקרשי המשכן שש עגלת צב וכל אביזרייהו אתגניזו ת"פ שנה לאחר עשייתן, כדאיתא בילקוט פרשת ואתחנן (ילקו"ש רמז תתכ"ד) שעד ת"פ שנה ליציאת מצרים היו עגלת צב קיימים. וחד אמר בגלגל נגנזו, שנאמר (הושע יב יב) בגלגל שוורים זבחו. ועל זה רמז משה ר"ת א"הל, א"תה ה"חלת ל"הראות, כמו שהחלות להראות לי המשכן, ובזה אני רואה את גדלך דאיתגניזו ולא שלטו בהם ידי שונאים, קל וחומר במקדש שהוא ידך החזקה, שאז הבית בהבנותו כל כלי ברזל לא נשמע (מלכים א' ו ז), שנסתלקו כל הקליפות בעולם, מי גדול בקליפה כחירם מלך צור, שצוה שלמה שד אחד שלקחו ממטתו והורידו לשבעה מדורי גיהנם, ואחר כך הגידו לשלמה ויהי שלום בין שלמה ובין חירם (מלכים א' ה כו), ומי גדול מאשמדאי שהוא מלכא דשדים וכבשו שלמה בשעת בנין הבית (כדאיתא בגיטין דף ס"ח.), וכן מלכא שבא (כדאיתא בתרגום שני של מגילה), אין לך יד חזקה גדולה מזו. נמצא שבית המקדש לא נחרב כלל על ידי אומות, רק הקב"ה דרך קשתו כאויב (איכה ב ד), הוא דרך הקשת והחריב בית המקדש, נצב ימינו כצר, ר"ל השיב ימינו אחור, כדי שיאמרו העולם הצר עשה הוא החריב הבית, ובאמת אינו כן הוא היה האויב, רק שהשיב אחור ימינו האויב עשה זה. ועל זה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, באמת אתה עשית הכל ולקחת ההיכל למעלה, ז"ש אשר יעשה כמעשך מעשה אלהים המה (שמות לב טז), וכגבורתך, ונתת הגבורה לאומות העולם שיאמרו הם עשו, אבל אינו כן זה באמת שקמחא טחינא טחנו כדאיתא במדרש איכה (איכ"ר פ"א מ"א). גם זכר ג' תוארים אלו ג' גווני קשת, שאמר דרך קשתו כאויב, ז"ש אתה החלות דייקא אתה בעצמך עשית לדרוך קשת, וקחשיב ג' גווני קשת, את גדלך הוא דרגא דאברהם שהוא לבן, ידך החזקה זה יצחק שהוא אדום, מי אל בשמים ובארץ דרגא דיעקב שהוא ירוק (זוהר ח"ג רט"ו ע"א), כנגד ג' גוונין אלו באו ג' גולירין בישין למטה והם משחית אף חימה, שעליהם אמר (ישעיה סו ו) קול שאון מעיר קול ה' בהיכל קדשו ה' משלם גמול לאויביו, כדאיתא בזוהר רות, שהם ג' משמורת של לילה לקביל ג' משמורת שהם ביום, ועליהם אמר ממרום שלח אש בעצמותי (איכה א' יג), שבאו ארבע משחיתים והציתו לד' זויות המקדש. לכן אמר משה אעברה נא כדי שיבנה בית המקדש על ידי, ולא יהיה רשות לאלו המחבלים להצית אש במקדש שהוא יבנה, וז"ש ההר הטוב הזה והלבנ"ון שהוא בית המקדש. והשיב הקב"ה רב לך, הגדולה שלך יותר גבוה, ולא יהיה רשות למחבלים להצית, ומה שאדם יראה לעינים יהיה להשביע עיניהם, שיחשבו השונאים שהחריבו הבית ולמראה עיניהם ישפוטו, ואם תבא אתה לארץ ישראל ויהיה המקדש בנוי על ידך, אזי לא יהיה כלל רשות לנגוע בו (סוטה ט' ע"א), כי רב לך מדרגה שלך היא גבוה מאוד, אם כן ישראל יאבדו ח"ו כשיחטאו (איכ"ר פ"ד י"ד), לכן אל תוסף:

סבא סבא, שכינתא אתקרי אר"ץ דקב"ה. הה"ד והארץ הדום רגלי. מסטרא דחסד אתקריאת מים. ומסטרא דגבורה אתקריאת אש. ומסטרא דעמודא דאמצעיתא אויר. ואיהי ארץ, קרקע לכלהו.

ובגין דא, הביאו עלי כפרה, עלי הות סיהרא כתר ודאי, ציור ולבתר אתמעיטת, ונחתת לרגלין דיליה, ציור ובזמנא דא הביאו עלי כפרה, איתמר בה, היא העולה, סליקת מרגלוי. דאתמר בה, והארץ הדום רגלי. למימר בה, השמים כסאי. והאי איהו רזא, צדיק מושל יראת אלהים. דמהפך דינא לרחמי. ורזא דמלה, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. כגוונא דא, דוד"י. ידוד.

ת"ח, זמין קב"ה לאנהרא לון לצדיקיא לעלמא דאתי, ולמיהב לון, אגר חולקהון, אתר דעינא לא שלטא, למיקם עליה. כד"א עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. וכתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. וכתיב ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. זכאין אינון צדיקיא, בעלמא דין ובעלמא דאתי. עלייהו כתיב צדיקים לעולם יירשו ארץ. וכתיב אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. ברוך ה' לעולם אמן ואמן. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
סליק פרשת בראשית

(רעיא מהימנא) ואי תימא דלע' תחיל ולב' שנין אולידת, בתר אלף ומאתן, כחושבן רע"ב. הא כתיב בטרם תחיל ילדה. ורזא דמלה, והיה טרם יקראו ואני אענה עוד וגו'. ומאי בטרם. אלא קדם דישתלימו, שבעין ותרין שנין, בתר אלף ומאתן, אינון חבלים דיולדה, יתגליין ב' משיחין בעלמא. ובההוא זמנא ובהיכלו כלו אומר כבוד, והא אוקמוה כבוד חכמים ינחלו.

אופן קיב
ידוע הוא שמשה הוא כלול מכל ישראל, ואיתא בספר הפליאה שכן מילוי מש"ה "מם "שין "הה, בגימטריא י' פעמים אדם, ר"ל י' בני אדם נקראים קהל, ואין השכינה שורה פחות מעשרה בני אדם, שנאמר (ויקרא כב לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל (כדאיתא במגילה כ"ג:), תוך דייקא, שכן משה למטה ממדרגת מטטרון שהוא בעולם היצירה, שהוא אמצעי לג' שרי פנים בסוד ראש תוך סוף, מטטרון הוא תוך, והוא סוד (שמות ג ב) וירא מלאך ה' אליו שהוא מטטרון מתוך הסנה, מתוך דייקא, שכן מתו"ך בגימטריא עו"לם היציר"ה, ולכן נקרא מה, כמו שכתוב בזוהר (ח"ב קצ"ז ע"א) מה שם בנו (משלי ל ד), שהוא כלול י' פעמים מה. וידוע שבשם זה נברא העולם, כמו שאמר מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית (תהלים קד כד), בזוהר פנחס (זוהר ח"ג רל"ה ע"ב) חכמה כח מה, דהיינו שם של ד' במלוי אלפין כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, בגימטריא מ"ה, והם כ"ח אתוון של פסוק בראשית (א א), עליהם אמר קרא כח מעשיו הגיד לעמו (תהלים קיא ו), שממנו נתהוו כ"ח עתים בעולם מן ב' ידים שנבראו בהם שמים וארץ, יד שמאל אף ידי יסדה ארץ (ישעיה מח יג), שהם י"ד אותיות נוקבין, וימיני טפחה שמים, שהם י"ד אתוון דכורין. עליהם אמר משה ואתחנן אל ה', שם ה' שהוא סוד של מילוי מה בעולם היצירה, דתמן מקנין במטטרון זעיר, שהוא שם של הויה כח מה, ויש בעת ההיא רמז על כ"ח עתים שבו, שהם כ"ח אותיות המילוי בסוד את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמיה כג כד), רצה לומר כששם של ה' הוא במלוי, שהוא סוד כח בהם שמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה סו א), שבהם נברא שמים וארץ. על זה אמר אתה החלות בהיפוך אתוון הלוח"ת, שזה סוד לדעתי שקיבל משה לוחות, שכן מילוי של משה כזה "מם "שין "הה, בגימטריא לוחות, הרי שמששת ימי בראשית היה ראוי משה שיקבל הוא לוחות, שכן שמו מעיד עליו. וזה סוד כלות משה (במדבר ז א), שדרשו רז"ל (תנחומא תשא סי' י"ח) ככלתו כתיב, שנתן הקב"ה התורה למשה במתנה, שכן כל"ת הוא מילוי משה, מהו כלות, הוא סוד לוחות, חושבן דדין כחושבן דדין, ולכן רמזו רז"ל (ב"ר פ"א ד) בראשית, בזכות משה שנקרא ראשית (דברים לג כא), ומתרגמינן בחוכמא שהוא סוד כח מה, שמשה היה כלול מן י' פעמים מה כמ"ש. ועל זה אמר מאחר שהחלות להראות לי הלוחות את עבדך דייקא, שכן בשם של משה נרמזין הלוחות, כמ"ש שהוא מילוי שלו בחושבן לוחות. גם אמר את עבדך, הוא סוד מטטרון ביצירה דתמן שם של מה שיש בו כ"ח אתוון, י"ד אותיות מימין את גדלך, י"ד אותיות משמאל את ידך החזקה, שהן הן כ"ח אותיות של פסוק ראשון של בראשית שנבראו בו שמים וארץ. ז"ש אשר מי אל בשמים ובארץ, י"ד אותיות של ימין בהם וימיני טפחה שמים, י"ד אותיות של שמאל שהם ידך החזקה בהם אף ידי יסדה ארץ, אף דייקא, שהיא מדת הדין בחזקה, אשר יעשה כמעשך על יד ימין של שמים, כגבורותיך על יד שמאל. והנה שם בארץ ישראל בבית המקדש רצה משה להשיג על בריו שם של מ"ה, כמ"ש וראיתם את הארץ מה היא (במדבר יג יח), מה דייקא, שם בארץ ישראל יוכל להשיג שם של מה. לכן אמר אעברה נא ואראה את הארץ, לקיים קרא וראיתם את הארץ מ"ה היא (במדבר שם), והלבנון לקיים קרא מה ידידות משכנותיך (תהלים פד ב), וכל כוונתו של משה היה להשיג שם של מה, כמ"ש ונחנו מה (שמות טז ז). השיב הקדוש ברוך הוא רב לך, אין צריך אתה לארץ ישראל להשיג שם של מה, כי כבר רב לך מה רב טובך (תהלים לא כ), והיא קומה שלך, כי הוא סוד מסוה (שמות לד לג), כמו שאמרו שמשה היה ארכו י' אמין (כדאיתא בברכות פרק הרואה (ברכות נ"ד ע"ב)), ובגין דא קיבל הלוחות דאיתמר בהון פסל לך (שמות לד א), לכן אל תוסף דבר ליכנס בשביל זה לארץ ישראל:

וְכַד יִנְדְּעוּן שׁוּלְטָנוּתֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָא דִכְתִיב, (זכריה י״ד:ח׳-ט׳) וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. כְּדֵין כָּלְהוֹ יִתְנַדְּבוּן בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו ס״ו:כ׳) וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה'. כְּדֵין יִזְדַּמְּנוּן אֲבָהָן בְּחֶדְוָה, לְמֶחֱמֵי פּוּרְקָנָא דִבְנַיְיהוּ כְּמִלְּקַדְּמִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת.

דְּעָלְמָא דָחֲקִין לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִדַּאי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָס עַל ד' מִן חֶסֶד דְּאִיהִי דָּלֵ''ת בְּגָלוּתָא, וְאִתְקַיַּים קְרָא בֵיהּ (ישעיה סו ז) בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה, וְשַׁבְעִין תֵּיבִין דְּמִזְמוֹר יַעַנְךָ יהו''ה בְּיוֹם צָרָה (תהלים כ ב) אִינוּן לָקֳבֵל שִׁבְעִים שָׂרִים, דְּאִינוּן צִירִים וַחֲבָלִים דִּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה, דְּאַתְוָון ב' בֵּיהּ אִתְקְרִיאָן פַּלְטְרִין גְּדוֹלִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיא ב) גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יהו''ה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּיהּ אִתְקְרִי גָּדוֹל, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שם קמז ה) גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ, וּבֵיהּ סָלְקִין יִשְׂרָאֵל לִגְדוּלָה.

(תהילים מ״ה:ט״ז) תּוּבַלְנָה בִּשְׂמָחוֹת וָגִיל, תְּרֵין חֶדְוָון, לְעֵילָא וּלְתַתָּא. לְעֵילָא, דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא וְכוּרְסְיָיא אִשְׁתְּלֵים, כַּד אִתְאֲבֵיד יוֹדֵעַ צַיִד מֵעָלְמָא, וְדוּכְרָנֵיהּ לְעָלְמִין לָא אִידְכַּר. לְתַתָּא, יִשְׂרָאֵל בְּנוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּרַחֲמִין עִילָאִין אָרֵים דִּגְלֵיהוֹן עַל כּוֹלָא. וְעַל דָּא מוּבָאוֹת לָךְ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו ס״ו:כ׳) וְהֵבִיאוּ אֶת כָּל אֲחֵיכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם מִנְחָה לַה'. וְעַל דָּא כְּתִיב תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ.

אופן קמ
הנה מלחמת עמלק היא מצוה אחת שצוה הקב"ה לישראל בכניסתם לארץ מג' מצות (סנהדרין כ' ע"ב), שסימנם מצות ה' 'ברה 'מאירת 'עינים (תהלים יט ט), בר"ת מן 'ברה 'מאירת 'עינים, נרמזין ג' מצות אלו שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ, דהיינו ב' של בר"ה 'בנין בית המקדש, מ' של מאירת למנות להם 'מלך, ע' של עיני"ם מלחמת 'עמלק. וסימנם מב"ע, נוטריקון 'מושל 'בגבורתו 'עולם (תהלים סו ז), והיה חושב שיקיים שלשתן 'משה 'בן 'עמרם, אבל באמת שלא יתקימו עד שיבא 'מנחם 'בן 'עמיאל, הנה אותו המזמור של השמים מספרים (תהלים יט ב), אמר משה ביומא דהלולא רבא יום קבלת התורה, שיש באותו מזמור קכ"ו תיבות, שהוא סוד ו' פעמים אהי"ה, ובה' פסוקים תורת ה' תמימה (תהלים יט ח), יש בהם קכ"ו אותיות, והוא חותם התורה שבה' חומשים, והם קכ"ו ימים שהיה משה בהר, והוא רזא דשם המפורש שהם ששה חותמות שבספר יצירה שחתם בהם הקב"ה ששה רוחות, פנה למעלה, וחתם שם יה"ו וכו', ו' פעמים יה"ו הם עולים לחשבון קכ"ו, והם סוד חותם של תורה סוף ה' חומשי תורה הכי הוי, וידוע (תנחומא תצא סי' י"א) שאין השם מלא אלא במחיית זרעו של עמלק. ולכן נתאוה משה לכניסת ארץ ישראל ולהשלים השם והכסא, וג' מצות אלו שנצטוו, הם להשלים ג' אותיות שחסרים מכס יה, דהיינו בבנין בית המקדש ישלימו אות א' של כסא, כי שמה ישבו כסאות למשפט (תהלים קכב ו), ובית המקדש הוא כסא ה', כמו שכתוב כסא כבוד מרום מראשון מקדשינו (ירמיה יז יב), רצה לומר מקום המקדש הוא כסא כבוד, נמצא שבבנין של בית המקדש נשלם אות א' של כסא. ובמינוי מלך נשלם אות ה' מן השם, כי הוצרך המלך להיות ממלכות בית דוד שהוא מלכות שמים ה' אחרונה של השם, כמ"ש דוד כי בכה ארוץ גדוד (תהלים יח ל), אמר בכה בתוספת ה'. ובמחיית זרעו של עמלק שפגם באות ברית שהיא רזא דו' גוף וברית חשבינן חד, הרי שבג' מצות אלו יושלם התיקון של השם והכסא. ולכן אמר משה ואתחנן אל ה' בעת ההיא, ר"ל שרצה לתקן באותו עת מה שצוה הקב"ה לאמר לדורות, ההוא כתיב, ר"ל אותן אותיות החסרים מן השם שהוא ה"ו, ומן הכסא שהוא א', רצה הוא לתקן עתה, ולפי שאי אפשר להכרית זרעו של עמלק, אלא מי שיניקתו משם של ב"ן שהוא בעולם העשייה, כי עמלק הוא סוד כל"ב, ולכן הוא מאמין בצורת כלב, ולכן נקרא עמלק כדאיתא במדרש (תנחומא תצא סי' ט') עם שלקק ככלב, ורזא דמלה כי יניקת כל"ב מבחוץ דרגא בתראה, יונק משם של ב"ן חושבנא דדין כחושבנא דדין, בסוד ויזנ"ב ב"ך כ"ל הנחשלים אחריך (דברים לה יח), ס"ת כל"ב. וזה סוד כלב ששימש בתיבה, ולקה בשימוש אחורים (סנהדרין דף ק"ח:). ורזא דא מבואר בקרא ויזנ"ב ב"ך כ"ל הנחשלי"ם אחריך, ס"ת בכל"ם, אחריך דייקא שיונקים מאחוריים, והוא חטא שהכניס נח"ש בין אותיות מיל"ה, כנרמז במלת הנחשלי"ם שהוא בהיפוך אתוון נח"ש מיל"ה. ולכן נרמז בכאן סוד גדול שהוא סוד אותיות בכל"ם, שסמנום חכמי הדקדוק אותיות מקור, שמוסיפין בהם אותיות בכל"ם, כידוע לבעלי החכמה הזאת, לפי שהוא השחית מקו"ר הקדושה, לכן קבלתו מכלב בהיפוך אתוון בכל"ם. והנה זה יניקת עשו שהלך לצוד ציד להביא (בראשית כז ה), והביא לאביו יצחק מטעמים של כלב (תרגום יונתן בראשית כז לא, עיין שם בפירוש יונתן), כמ"ש יצחק מי הצד ציד (בראשית כז לג), ר"ל מי הוא זה שהביא לי מטעמים מאותו הבריה שהוא צד ציד, דהיינו שצדין חיות ועופות עם כלבים. וזה היה החטא בבית שני שהיו רומוס ורומלס יונקים מן כלבית (כדאיתא במדרש רבה (אס"ר פ"ג ה')), והם היו מושלים על כל ישראל בגלות אדום שהיתה יניקתם מן כח הכלב, ולכן באותו מקדש בבית שני שמשלו אדום, היה בא דמות כלב על המזבח (כדאיתא ביומא דף כ"א:), שזה הורה על שליטת כלב ההוא באותו זמן, ויעקב חטא בזה כששלח מלאכים לפניו (בראשית לב ד), היה מחזיק באזני כלב (כדאיתא במדרש רבה פרשת וישלח (ב"ר פע"ה ג')), ובזה עבר עבירה שחטא בזה והתעבר על ריב לא לו (משלי כו יז), רצה לומר לא לבדו עשה זה רק לזרעו, ומה היה החטא, הוא קרא לעשו אדון שאמר לאדוני לעשו (בראשית לב ה), לכן נלקו בניו בבית שני בגלות עשו שירד דמות כלב על המזבח, ואותו כלב נקרא בלאדן (כדאיתא בזוהר פרשת צו), ואמרינן בפרק חלק בגמרא (סנהדרין) דף צ"ו (ע"א) מאי בלאדן (ישעיה לט א), כלבא. ראו נפלאות ה' שמשלם כפי מעללו, יעקב קרא לעשו אדון, ובאמת הוא בל אדון שהוא אינו אדון, וגם הוא כופר ביחודו של עולם, ואומר בלאדון מי אדון, לכן ירד אותה דמות לגבי מזבח. ולפי שעמלק יניקתו מן שם של ב"ן, לכן הוצרך לבא שמואל הנביא שיניקתו מן שם של ב"ן, שהיה מסטרא דנוקבא בסוד ונתת לאמתיך זרע אנשים (שמואל א' א' יא), אמתיך דייקא, ולכן אמר עלי לחנה אלהי ישראל יתן את שלת"ך (שמואל א' א יז) חסר א', הוא רזא דדכורא, אבל הוא היה מסיטרא דנוקבא, לכן לא היה חי רק נ"ב שנה, שהוא מסוד שם של ב"ן, כי מי שיניקתו משם של ב"ן, ראוי הוא לילך בשליחותו של מקום להלחם בב"ן כסיל, שהוא עמלק, שיניקתו כלב שהוא מיניקת העשייה דתמן שם של ב"ן, ב"ן שנה שאול במלכו (שמואל א' יג א), ב"ן דייקא, כי הוא בא משבט בנימין לקיים מאמר אביו שקרא לו ב"ן ימין (בראשית לה יח), גם לקיים מצות רחל שקראת לו ב"ן אוני, לשבר כח הקליפה שנקראת און, כמ"ש אך עשרתי מצאתי און לי (הושע יב ט). וכן שלמה בנה הבית היה גם בן נ"ב שנה יניקתו גם כן משם של ב"ן. וכן דוד שבנה יסודי המקדש היה מסיטרא דנוקבא, כמ"ש ואני עבדך בן אמתך (תהלים קטז טז), ב"ן דייקא, לכן התפלל כי סבבוני כלבים (תהלים כב יז), הצילה מיד כל"ב יחידתי (תהלים כב כא), והוצרך לעמוד בחצות לילה לשבר כח משמורה שנייה כלבים צועקים (ברכות ג' ע"א), שבאותו פרק שיצאו ישראל ממצרים כתיב ולכל בני ישראל לא יחרץ לשונו (שמות יא ז). ולכן הוצרך שלמה בנו לשאול מסנהדרין (בפרק במה מדליקין שבת דף ל':) אבא מת וכלבים של בית אבא רעבים. בכאן יש שאלה גדולה איך זילזל שלמה בכבוד דוד אביו, ולשאול על ידי איש אחד שתי שאלות הללו, והלא כל איש משכיל ישתומם על זה, וכי קצרה יד שלמה לשלוח מן המשרתים אשר לפניו שלא יבא לשאול ב' שאלות אלו ביחד לדמות אביו לכלב, עד שהוצרך אחר כך לזלזל בכבוד אביו ולומר עליו כי לכלב חי טוב מן אריה המת (קהלת ט ד), אנת שלמה אן חכמתך אן סוכלתנותך. אבל כל מילי דשלמה מלכא כולא ברזא דחכמתא עילאה, כל יומי דדוד הוי קאים בפלגא דלילא, כמ"ש חצות לילה אקום להודות לך כדאיתא (בברכות דף ג':), והטעם אמר מקודם זה חבלי רשעים עודני (תהלים קיט סא), עבור הרשעים שסבבו כלבים, הוצרך לעמוד כל חצות לילה כנגד כח כלבים שצועקים באותו פרק, ואמרו בגמרא שעד חצות לילה היה עוסק בתורה מכאן ואילך בשירות ותשבחות (ברכות שם), וזה מרמז בתחילת הלילה שאז הקליפות באים לשלוט בעולם, בסוד אז תרמוש כל חיתו יער (תהלים קד כ). ז"ש חבלי רשעים עודני (שם קי"ט) כד רמיש לילא, לכן תורתך לא שכחתי שהיה עוסק בתורה, ואחר כך מחצות לילה ואילך אקום להודות לך בשירות והודאות (תהלים קיט סב), והיה מתגבר כארי וכשחל, לכן 'שכחתי 'חצות 'לילה, ר"ת שח"ל, שבזה הגביר תרין סיטרין בישין, והם ב' משמורות משמורה של חמור שהוא רה"ב, ומשמורה שנייה שכלבים צועקים הוא סמא"ל, שניהם יחד בגימטריא שח"ל. ולכן זכה דוד שקרא אותו הקב"ה בן, כמ"ש בני את"ה (תהלים ב' ז), וכן צוה דוד בשעת מותו שיעמוד שלמה בכל חצות לילה ויזכה לזה למעלות ב"ן, ז"ש ויצו דוד את שלמה בנ"ו (מלכים א' ב' א), וכי עד השתא לא ידענא ששלמה בנו, אבל הכוונה שצוה לשלמה שיזכה לשם של ב"ן שיעמוד בכל חצות לילה, וכן שלמה היה חייו נ"ב שנה, שהוא סוד שם של ב"ן, וגם בשבילו נחרב נ"ב שנה, כמו שכתבו רז"ל בשבת (קמ"ה ע"ב) מאדם עד בהמה נדדו (ירמיה ט ט), בהמ"ה בגימטריא נ"ב, ושבח זה שלח שלמה לסנהדרין כשמת אביו בשבת של עצרת, (כמו שכתבו התוספות פרק קמא דחגיגה (י"ז ע"א ד"ה אף), והביא שם ראייה מירושלמי (חגיגה פ"ב ה"ג)), שבו ניתן תורה שבכתב, ונסתלק דוד שהוא סוד תורה שבעל פה, בעת רצון במנחה בשבת בשעה שעינא פקיחא שולט בעולם. ולכן הודיע זה לסנהדרין מאחר שאבא מת, והוא עמד כל ימיו לקביל הכלבים שהם סוד חצות לילה, ועתה כלבים של בית אבא רעבין, מי יקום לנו עם מרעים (תהלים צד טז), הם הם הכלבים, כמ"ש דוד כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני (תהלים כב), ומי יתיצב לי עם פועלי און, לעמוד במקום אבא ולהגין לנו בעד כלבים החיצונים שהם רעבים פצו עלינו פיהם מכאן ולהבא. והתשובה מן הסנהדרין היתה ברזא דחכמתא, שצריך להשתיק המקטרגים וליתן לתוך פיהן חולקא דילהון, כדאיתא בזוהר אחרי מות עמוד קי"ב (זוהר ח"ג ס"ג ע"א), ובפנחס שם עמוד תל"ט (זוהר ח"ג רל"ח ע"א), וזה סוד חתוך נבילה לפני כלבים. ועל השאלה השנייה שהודיעם העדר דוד, השיבו שאין לנו תמורתו בזה העולם להתייצב עם פועלי און, אבל העמיד הקב"ה תרין כרובים שהם סוד מטטרון סנדלפון, שהם עומדין בשעה שאין מיין נוקבין לתתאי, מתעוררין יחוד העליון, שלולי זה לא היה תקומה בעולם. וזה סוד ואביך הנח עליו ככר, הוא סנדלפון בסוד ככר לאדן (שמות לח כז), כי שם א"ל אדנ"י הוא בעשייה דתמן סנדלפון, וכן בעשייה תמן ויהי אור (בראשית א ג), חשוב י"ו פעמים י"ה בסוד ויה"י, הוא מנין ככ"ר, והוא ראש לכל הבשמים מ"ר דרר (שמות ל כג), כי מלמטה למעלה הוא ראש בסוד צרור המור דודי לי (שיר השירים א' יג), מור הוא סנדלפון, ושד"י ילין הוא מטטרון, שהוא בגימטריא שד"י. נמצא שמלת ככר הוא סנדלפו"ן, ותינוק הוא סוד מטטרו"ן (כדאיתא בזוהר ויקרא עמוד קט"ו (זוהר ח"ג ס"ד ע"ב)) תינוק יונק משד"י אמו, והוא שד"י. ובזה הורו סנהדרין באצבע והשיבו שאין לנו תמורתו בזה העולם שיהיה כדוד מלך ישראל חי וקים שלא טעם מימיו טעמא דמותא, ועל זה אמר בספרו הנכבד ברזא דחכמתא כי לכלב חי טוב מן אריה מת, ר"ל הכלב החיצון שהוא חי עתה טוב לו, הטעם שטוב לפי שאריה מת, ר"ל מאחר שדוד אבא מת שהוא אריה, ונקרא אריה שיניקתו מן ד' שמות אצילות בריאה יצירה עשיה, משם של ב"ן שבמידת מלכות שמכל עולם ועולם, וד' פעמים ב"ן הוא סוד ר"ח, וח' הויו"ת יש בד' פעמים ב"ן, תצרף ח' עם ר"ח, הרי ארי"ה (כנ"ל באופן קכ"ד), מזה הטעם טוב לכלב חי. ולכן התחיל משה בכאן מאחר שאתה החלות להראות לי להלחם עם עמלק, במ"ש אנכי נצב על ראש הגבעה (שמות יז ט), וזה נרמז במלת א"ת גדל"ך, שהוא בגימטריא הב"ן, שזכה משה לשם של ב"ן, והיה בן בית להקב"ה בסוד בכל בית"י נאמן הוא (במדבר יב ז), ולכן ראוי הוא להלחם בעמלק שסודו כל"ב, שכן בכ"ל בהיפוך אתוון כל"ב, חשב משה שראוי הוא להלחם עם כלב, מאחר שהתחיל הקב"ה להראות את גדלו בתחלת יציאתם ממצרים, (כדכתיב ולכל בני ישראל יחרץ כלב לשונו שמות י"א), ומי שמתחיל במצוה ראוי לגמור כדאיתא (בסוטה דף י"ג:), את ידך החזקה שראוי לך לסייע אל המצוה שנשבעת שם בידך החזקה, כמ"ש כי יד על כס יה (שמות יז טז), גם שם הראה לו ידו החזקה כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל (שמות יז יא). לכן סיים אשר מי אל בשמים ובארץ, הזכיר כאן שמים וארץ, בסוד כה אמר 'י"י 'השמים כסאי 'והארץ 'הדום רגלי (ישעיה סו א), תסתכל תמן ותמצא שם מלא בראשי אתוון והכסא באמצע, כה אמר 'י"י 'השמים ראשי תיבות י"ה, 'והארץ 'הדום ראשי תיבות ו"ה, והכסא באמצע, שכן הוא סוד מרכבה גם כן בסוד יציאת השבת שתים שהן ארבע (שבת ב' ע"א), תרין אתוון מצד זה, דהיינו סופי תיבות של אד"ם נש"ר, ותרין אתוון מן צד שני סופי תיבות של כרו"ב ארי"ה, וך' של כסא באמצע, הרי שבמלות של המרכבה נרמזת מרכבה שלימה. לכן זכר כאן אשר מי אל, שהוא סוד חסד אל (תהלים נב ג), והוכן בחסד כסא (ישעיה טז ה), על הכסא שיהיה שלם בשמים ובארץ, ועל השם שיהיה שלם, ולפי שעמלק יניקתו מן העשייה תמן שם של ב"ן, לזה אמר אשר יעשה כמעשי"ך דייקא, וכגבורת"ך שידין אותם הקב"ה בגבור"ה, שהוא סוד ד' פעמים ב"ן עם ח' הויו"ת שבה כדמיון ארי"ה שאמרנו. ועל זה בקש משה אעברה נא עתה להלחם בעמלק בד' שמות של ב"ן, כי אעבר"ה הוא בהיפוך אתוון ארבע"ה, וחוזר ומפרש שבזה יהיה הכסא והשם מלא, ואראה את הארץ היא ה' שבשם, ההר הטוב ו' של שם, טו"ב דייקא דרגא דטוב, והלבנון היא רזא דא', לתקן אותיות הו"א (ז"ש בעת ההוא לתקן אותיות הו"א). השיב הקב"ה רב לך, אתה חושב להלחם בעמלק לפי שיניקתם מן שם של ב"ן שקראתי אותך בן ביתי, אבל הגדולה שלך היא בסוד שם של מ"ה שהוא יותר גבוה מן שם של ב"ן, כמ"ש מה שם בנו (משלי ל' ד) שהוא משה (זוהר ח"ב קצ"ז ע"א), לכן אל תוסף דבר, אבל צו את יהושע שהוא ישלים מלחמות עמלק מדור דור, מדורו של שאול שיניקתו מן שם ב"ן, לדורו של מרדכי שהיה גם כן משבט בנימן (מגילה י"ב ע"ב), דתמן שם של ב"ן, לכן חזקה"ו ואמצה"ו בגימטריא מרדכ"י:

תשיעי מאי הוי, א"ל תשיעי ועשירי הם יחד זה כנגד זה, והאחד גבוה מחבירו ת"ק שנה, והם כעין שני אופנים, האחד נוטה לצד צפון והאחד נוטה לצד מערב והולכין עד הארץ התחתונה, ומאי תחתונה, אחרונה שבשבע ארצות למטה, וסוף שכינתו של הקב"ה תחת רגליו שנא' (ישעי' ס"ו א') השמים כסאי והארץ הדום רגלי, ושם נצחונו של עולם למטה דכתיב (שם ל"ד י') לנצח נצחים:

אופן קצו
איתא בספר סודי רזא שהתפלות עולין תלת דרגין, מתחילה יגיע לחשמ"ל, ומן חשמ"ל בא התפלה לעבד נאמן שהוא מטטרון, ואחר כך מטטרון מעלה התפילה עד הפרגוד ומשם לכסא הכבוד, נמצא תלת דרגין אילין עד שבא ומקובלת יש ארבעה דרגין. ותלת דרגין אילין מרומזים בפסוק "באור "פני "מלך "חיים (משלי טז טו), תסתכל בראשי אתוון ותמצא קבלת התפלה מלמעלה למטה שהיא באה לכסא הכבוד שהוא סוד עולם הבריאה נרמז במלת באור. לכן הכתוב אומר (תהלים פט טז) ה' באור פניך יהלכון, באור פניך בגימטריא עולם הבריאה שהוא סוד הכסא, שכן כסא באלב"ם דל"ת, והיא סוד סולם מוצב ארצה (בראשית כו יב), שכתוב בזוהר (ח"א רס"ו ע"ב) שסוד סולם הוא סוד צלותא דבר נש, והיה לה ארבעה שליבות, סוד ארבעה מדרגות אלו הם רומזים לד' דרגין אלו, שהתפלה עולה דרך ארבעה דרגין אלו עד שהיא נכנסת בכסא הכבוד. לכן התפלל משה תקט"ו תפלות כמניין ואתחנ"ן, שהוא כף רגל ישר"ה (יחזקאל א ז), ה' מאות וחמשה עשר כמניין ישר"ה, לכסא, שכן כסא בפשוט ובאלב"ם, הוא בגימטריא ישר"ה. וידוע כי כ"ב אלפי"ן ביתי"ן אילין נברא העולם, כי כמו שבכ"ב אותיות התורה נברא העולם שהוא א' ב' הפשוט מא' ועד ת', כן גם כן באלב"ם נברא העולם, והוא סוד כולם בחכמה עשית (תהלים קד כד), חכמ"ה בגימטריא אלב"ם. והנה בפסוק באור פני מלך חיים, נרמזו ד' דרגין אילן בד' תיבין, באור היא כנגד עולם הבריאה, פני מתחיל בפ' כנגד פרגוד, מלך מתחיל במ' כנגד מטטרו"ן, חיים מתחיל בח' כנגד חשמ"ל, הן הן ד' מעלות של תפלה שעולה עד כסא הכבוד מלמעלה למטה. לכן התחיל משה במלת ואתחנן, שתעלה התפלה עד מקום הכסא, וחוזר ומפרש איך דרך התפלה שהיא עולה בסוד סולם שהוא מטטרון, ועליו קמכוון אתה החלות להראות, במלת החלות הוא מלשון חלו נא פני אל (מלאכי א ט), שהתפלה עולה דרך מטטרון שהוא עבד נאמן, אבל צריך לילך מתחלה דרך חשמ"ל, וקודם שיבא למטטרון שהוא עבדך, החלות מתחלה להראות לי סוד חשמ"ל שהוא כלול מן תרין סטרין מאש ומברד, כמ"ש בספר סודי רזיא כעי"ן החשמ"ל (יחזקאל א ד), בגימטריא כא"ש ובר"ד. וז"ש את גדלך מסטרא דימינא, כמ"ש מימינו אש דת למו (דברים לג ב), הרי שאש הוא ימין. מזה הטעם מיכאל אף על פי שהוא סוד מים, אפילו הכי דרשו עליו במדרש רבה פרשת שופטים (דב"ר פ"ה י"ב) על פסוק (איוב כה ב) המשל ופחד עמו, המשל מיכאל כולו אש, ופחד זה גבריאל שהוא ברד. הרי רואין אנו שדורש על מיכאל שהוא אש, ובעל מתנות כהונה מוחק שם ורוצה להפך הגירסה שמיכאל הוא ברד, לפי שלא ידע סוד זה שלעולם המלאך שהוא בימין הוא אש, כמ"ש מימינו אש, כי המלאך הוא אש לוהט, ולפי השליחות הוא נשתנה. את ידך החזקה, זה ברד מצד השמאל שגבריאל ממונה עליו, אבל החשמל כלול משתיהן מאש ומברד מסטרא דימינא ושמאלא. ונמצא כשאתה רוצה להראות לי את עבדך שהוא מטטרון, צריך אני מתחלה לילך דרך החשמל שהוא תרין סטרין גדלך וידך החזקה, ואחר כך צריך לילך התפלה דרך הפרגוד עד הכסא, לכן אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, השמים כסאי (ישעיה סו א), ה' בשמים הכין כסאו (תהלים קג יט), ובארץ הוא סוד הפרגוד של הכסא, שכן באר"ץ בגימטריא פרגו"ד, והוא הדום רגלו של כסא כמ"ש הארץ הדום רגלי (ישעיה סו), וכמ"ש בדברי האר"י ז"ל נקראת פרסה שבין בריאה ליצירה, כמבואר במאמר המרגלא עיין שם רזין עילאין. ונמצא מאחר שהתפלה עולה דרך ד' שליבות של סולם שראה יעקב, לכן אמר משה אעברה נא להיות בארץ ישראל, כי שם לבי ובשרי ירננו אל אל חי (תהלים פד ג), ותעלה התפלה דרך ארבעה שליבות אלו של סולם, ובארץ ישראל אין שם מסך מבדיל, כי מיד שיצא יעקב מבאר שבע (בראשית כח י) שהוא ארץ ישראל ארץ שבע עממין, אז מיד ויפגע במקום (בראשית כח יא) נעשה העולם כולו לפניו ככותל [מדרש רבה שם (ב"ר פס"ח י')], כי ארבעה מחיצות של ד' כחות הטומאה מפסיקין בינינו לבין אלהינו, לכן אעברה בהפוך אתוון ארבעה, ר"ל שמטעם זה אני רוצה לעבור לארץ ישראל כדי שתעלה התפלה דרך ארבעה שליבות אלו של סולם שאמרנו, דהיינו חשמ"ל מטטרו"ן פרגו"ד כ"סא, אבל בכאן ארבעה מחיצות מפסיקין. גם רמז במלת ואראה את הארץ, את דייקא, על אותיות התקועין במלת ארץ, שכן מלוי ארץ אל"ף רי"ש צדי"ק, הרי מילוי של ארץ בגימטריא דל"ת, שהוא סוד כסא באלב"ם, שכן דרך ד' שליבות הולכת התפלה. ולכן ביקש לראות ההר הטוב הזה והלבנון, שאז הולכת התפלה מכוון לבית המקדש של מעלה, שכן ג' פעמים מכון לשבתך אית בקרא (שמות טו יז) (מלכים א' ח יג) (דברי הימים ב' ו ב) כמ"ש בספר סודי רזא, וכן סידר משה בכאן ג' דרגין, לקביל חשמ"ל הארץ הטובה, לקביל מטטרון ההר הטוב הזה, לקביל פרגוד הלבנון. השיב הקב"ה למשה רב לך, מלת לך דייקא, אין אתה צריך לארץ ישראל כדי שתלך התפלה דרך ד' דרגין אלו עד עולם הכסא, כמה רב גוברך שתפלתו של משה היה כעין חרב חדה "מעין "שם "המפורש שהוא ר"ת משה, ולכן הוצרך הקב"ה לצוות למלאך אכזריא"ל לסתום כל חלונות הרקיע כדאיתא במדרש [וזאת הברכה (דב"ר פי"א י')] בפטירת משה רבינו. לכן אל תוסף, ובכאן אתה עולה לראש הפסגה ומבריח ארבעה מחיצות, שהם ד' כחות הטומאה לארבעה רוחות העולם, לפי שתפלתך מעין שם המפורש, ולכן מפורש שם של ארבע בד' רוחות אלו ימ"ה וצפונ"ה תימנ"ה ומזרח"ה:

וְעַל כָּל אֵלּוּ הַשְּׁלשָׁה מְמוּנִּים, עִם שְׁאָר כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, שֶׁמַּרְעִישִׁים גֵּיהִנֹּם, אָמַר קְרָא עֲלַיְיהוּ, (ישעיהו ס״ו:ו׳) קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאוֹיְבָיו.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְחַבְרַיָּא, זַכָּאָה חוּלְקָנָא דְעִלָּאִין וְתַתָּאִין אִינוּן בְּאַסְכָּמוּתָא לְסַיֵּיעַ לָן, הַאי אִיהוּ דְאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין דְּבַר נַשׁ דְּאִשְׁתַּדַּל בְּפוּלְחָנָא דְמָארֵיהּ דְּכָל בִּרְיָין דְּעָלְמָא אִינוּן בְּסַיְעַתָּא דִילֵיהּ, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְצַוּוֹת לָזֶה, וַאֲפִילוּ שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנִּים לָא אִתְבְּרִיאוּ אֶלָּא לְסַיַּיעִִתֵּיהּ, וְכַד בַּר נַשׁ אַפִּיק הֲבָלִים וְדִבּוּרִים בִּצְלוֹתֵיהּ, כַּמָּה עוֹפִין פָּתְחִין גַּדְפַיְיהוּ וּפִימַיְיהוּ לְקַבְּלָא לוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת י׳:כ׳) כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר, וְנָטִיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִלֵּין מִלִּין וּבָנֵי בְּהוֹן עָלְמִין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (ישעיה סו כב) כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, וְרָזָא דְמִלָּה (שם נא טז) וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ, לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה.

וְכָל אֵלּוּ הַמָּדוֹרוֹת, אֵשׁ אוֹכְלָה דוֹלֶקֶת לַיְלָה וָיוֹם לְנַפְשׁוֹתָם שֶׁל רְשָׁעִים. יֵשׁ מִי שֶׁנִּקְרָא רָשָׁע, וְנִידּוֹן בַּגֵּיהִנֹּם י''ב חֹדֶשׁ. רָשָׁע גָּמוּר שֶׁאֵין לוֹ הִרְהוּר תְּשׁוּבָּה, אֵין לוֹ תַּקָּנָה, וְנִידּוֹן לְעוֹלָם בַּגֵּיהִנֹּם. רַבָּנָן אָמְרֵי, רָשָׁע נִידּוֹן בַּגֵּיהִנֹּם שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. רָשָׁע גָּמוּר, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְהַנֵּי מִילֵי כְּשֶׁהִרְהֲרוּ לַעֲֹשוֹת תְּשׁוּבָה, וּמֵתוּ. אֲבָל אִם לֹא הִרְהֲרוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְלֹא עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, עֲלֵיהֶם הַפָּסוּק אָמַר, (ישעיהו ס״ו:כ״ד) וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי וְגו'.

אַדְהָכִי הָא רַבִּי פִּנְחָס קָא נָחִית מִמְּתִיבְתָּא עִלָּאָה, וְאִתְחַזֵּי תְּחוֹת טוּלָא דְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר לֵיהּ מַאי הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, וְכִי עַל הָאָרֶץ אִתְעֲבִיד הֶבֶל, אֶלָּא כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית ב ו) וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ, דְּאִית הֶבֶל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה עַל הָאָרֶץ, הֲבַל דִּצְלוֹתִין וַהֲבַל דְּאוֹרַיְיתָא אִתְעֲבִיד עַל אַרְעָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהִי שְׁכִינְתֵּיהּ, דְּאִתְּמַר בָּהּ (ישעיה סו א) וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, וּמַאי נִיהוּ הֶבֶל דְּאִתְעֲבִיד עֲלֵיהּ, אֶלָּא הֲפוֹךְ הֶבֶל וְתִשְׁכְּחֵיהּ הַלֵּב, וּמִנֵּיהּ נָפִיק הֲבַל וְדָא נֶפֶשׁ וּבֵיהּ סָלִיק דִּבּוּר, רוּחָא נָפִיק מֵאוּדְנָא שְׂמָאלָא דְלִבָּא, וּמִנֵּיהּ נָפִיק קָלָא, וְקָלָא אִיהוּ אִילָנָא, דְאִתְפַּלַּג לְכַמָּה קָלִין דְּאִינוּן עַנְפִין דְּאִילָנָא, וְאִיבָּא דִילֵיהּ דִּבּוּר, וְתַרְוַיְיהוּ עִץ פְּרִי, וְאִינוּן גּוּף וּבְרִית, דָּא עִץ ו', וְדָא פְּרִי י' אוֹת הַבְּרִית.

הִיא הָעוֹלָה גַּוָּון תִּנְיָנָא דְאִתְאֲחִיד בִּצְלוֹתָא דְמִנְחָה, בֵּיהּ סָלְקָא בְרַתָּא לְגַבֵּי שְׂמָאלָא דְתַמָּן ה' עִלָּאָה, וּבָהּ הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין, וּבְגִין דְּאִתְּתָא מִתַּמָּן, אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין אוֹקִירוּ נְשַׁיְיכוּ כִּי הֵיכִי דְתִתְעַתְרוּן, בְּגִין דְּמִצָּפוֹן אִינוּן, (איוב לז כב) וּמִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה, וּנְקוּדָה דְאִיהוּ מְחַיְּיבָא לְאָת ה' מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא שְׁבָ''א, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (ישעיה סו טז) כִּי בָאֵ''שׁ יהו''ה נִשְׁפָּט, עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר (ויקרא ו ב) דָּא גַוָּון תְּכֵלֶת, דְּאִיהוּ אֲחִיד בִּצְלוֹתָא דְעַרְבִית, וּבֵיהּ סָלְקָא שְׁכִינְתָּא לְגַבֵּי עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וּצְלוֹתָא דְעַרְבִית לָקֳבֵל אֵמוּרִין וּפְדָרִין דְּמִתְאַכְלִין כָּל הַלַּיְלָה, וּבְגִין דָּא תְּכֵלֶת דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, דְּאִתְּמַר (בראשית א ו) יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, דְּאַפְרִישׁ מַחֲלוֹקֶת בֵּין יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, וּנְקוּדָה דְרָקִיעַ חֹלֵ''ם, וּמָאן רָקִיעַ דָּא ו' דְּאִיהוּ כְגַוְונָא דָא [ציור] רָקִיעַ, וְהַהוּא נִיצוֹץ חֹלֵ''ם עֲלֵיהּ, וְהַאי נְקוּדָה אִיהִי מְחַיְּיבַת לְאָת ו', וְרָזָא דִנְקוּדָה יָהוְה, וְרָזָא דְמִלָּה רַק בַּאֲבוֹתֶיךָ חָשַׁ''ק יהו''ה, (דברים י טו) כִּי בִי חָשַׁ''ק וַאֲפַלְּטֵהוּ (תהלים צד יד), כִּ''י בִ''י רָזָא דִשְׁמָא דְאַרְבְּעִין וּתְרֵין, כִּ''י בִ''י יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְגוֹמֵר (משלי ט יא).

כַּד אִתְגַּבַּר טִפָּה דִדְכוּרָא עַל טִפָּה דְנוּקְבָא אִיהוּ בֵּן, רַחֲמֵי אִיהוּ וַדַּאי, אֲבָל כַּד אִתְגַּבַּר טִפָּה דְנוּקְבָא עַל דְּכוּרָא, בַת אִיהִי וְדִינָא אִיהִי, וְרָזָא דְמִלָּה דְכוּרָא שַׁלִּיט עַל נוּקְבָא גָרִים דְּשַׁלִּיט יְמִינָא עַל שְׂמָאלָא, וְיִפְקוּן יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמֵי וְלָא בְדִינָא, וְדָא אִיהוּ (תהלים קיז ב) כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ, וְרָזָא דְמִלָּה (ישעיה סו ז) בְּטֶרֶם יָבֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר.

בְּרֵאשִׁית (ישעיה סו טז) כִּי בָאֵשׁ יהו''ה נִשְׁפָּט, אלהי''ם מָארֵי דְּדִינָא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (שמות כב כז) אלהי''ם לֹא תְקַלֵּל, בְּוַדַּאי כְּמָה דִלְעִילָא אִתְּמַר (תהלים עה ח) כִּי אלהי''ם שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים, כַּךְ אִיהוּ צָרִיךְ לְמֶהֱוִי דַיָּינָא לְתַתָּא, לְדָא יַשְׁפִּיל בְּדִינָא וּלְדָא יָרִים, כְּפוּם

הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ, דְּהָא כְּרוּבִים לָא מִשְׁתַּכְּכֵי לְעָלְמִין, בְּגִין לְיָנְקָא מִינָהּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה סו) לְמַעַן תָּמֹצוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ. וּבְהַהוּא זִימְנָא דְאִיהִי אָזְלַת בָּתַר עַיְינִין, לְמֶחֱמֵי כָּל עוֹבָדִין דְּעָלְמָא, אִינוּן כְּרוּבִין לָא קָרְבִין בַּהֲדָהּ, וְלָא מִתְעָרִין לְיָנְקָא מִינָהּ.

פָּתַח וְאָמַר, (ישעיה סו) שִׁמְעוּ דְּבַר ה' הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ אָמְרוּ אֲחֵיכֶם שׂנְאֵיכֶם מְנַדֵּיכֶם לְמַעַן שְׁמִי יִכְבַּד ה' וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם וְהֵם יְבשׁוּ. הַאי קְרָא אוֹקִים לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר, כֵּיוָן דִּכְתִיב שִׁמְעוּ דְּבַר ה', מַהוּ הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ.

מַאי טַעְמָא, דְּתָנִינָן, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אָמַר רִבִּי יוּדָא, מִפְּנֵי שֶׁמְמָעֵט אֶת הַדְּמוּת. וּמְנַדִּין אוֹתָם בָעוֹלָם הַבָּא, וּמִתְמַעֲטִין מַעֲשֵׂיהֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וַעֲלֵיהֶם כְּתִיב, (ישעיהו ס״ו:כ״ד) וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת. שֶׁכָּל הַפּוֹגֵם בְּרִיתוֹ, כִּבְיָכוֹל, כְּאִלּוּ פּוֹגֵם בְּמָקוֹם אַחֵר.

בַּר בְּרֵישׁ יַרְחֵי וְשַׁבַּתֵּי, דְּאַתְיָין אִינוּן נַפְשָׁן דְּמִשְׁתַּתְּפָן עִם גּוּפָא בְּקִבְרֵי, לְמִכְרַע וּלְמִסְגַּד קַמֵּי אִינוּן תַּרְעִין לְמָארֵי כּוֹלָּא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה סו) וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי. כָּל, לְאַסְגָּאָה אִינוּן נַפְשָׁאן דְּדָיְירֵי עִם גּוּפָא, וְאִיתְקְרוּן כָּל בָּשָׂר.

וּבְכָל רֵישׁ יַרְחָא וְיַרְחָא, נָפְקִין, וְחָזָן חַיָּיבַיָא דְּטָרְדִין לוֹן בַּגֵּיהִנֹּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו ס״ו:כ״ד) וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי. מֵאֵיזֶה מָקוֹם יָצְאוּ. תָּאנֵי רַבִּי בָּא, מִגַּן עֵדֶן שֶׁל מַטָה. וְלָמָּה, לִרְאוֹת לָרְשָׁעִים. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, סָלֵיק לוֹן לִמְתִיבְתָּא דִרְקִיעָא, בְּכָל שַׁבַּתָּא וְשַׁבַּתָּא, וּבְכָל רֵישׁ יַרְחָא וְיַרְחָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ.