시편 17:2의 미드라쉬

כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ וגו' (דברים יז, יד), הֲלָכָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה לוֹ עֵסֶק מַהוּ שֶׁיְּהֵא מֻתָּר לוֹ לָדוּן לִפְנֵי בֵּית דִּין, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים, מֶלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ, לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ. לִמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ לָמָּה אֵין דָּנִין אוֹתוֹ, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה שֶׁכָּתוּב בְּדָוִד הַמֶּלֶךְ (תהלים יז, ב): מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא, הֱוֵי אֵין בְּרִיָה דָּן אֶת הַמֶּלֶךְ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבָּנָן אָמְרֵי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, כָּךְ חָשַׁבְתִּי שֶׁתִּהְיוּ חוֹרִין מִן הַמַּלְכוּת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, כד): פֶּרֶא לָמֻד מִדְבָּר, כְּשֵׁם שֶׁהַפֶּרֶא גָּדֵל בַּמִּדְבָּר וְאֵין אֵימַת אָדָם עָלָיו, כָּךְ חָשַׁבְתִּי שֶׁלֹא תְּהֵא אֵימַת מַלְכוּת עֲלֵיכֶם, אֲבָל אַתֶּם לֹא בִּקַּשְׁתֶּם כֵּן, אֶלָּא (ירמיה ב, כד): בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ שָׁאֲפָה רוּחַ, וְאֵין רוּחַ אֶלָּא מַלְכֻיּוֹת, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ז, ב): וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאִם תֹּאמְרוּ שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפְכֶם לְעָזְבֵנִי, כְּבָר הִזְהַרְתִּי עַל יְדֵי משֶׁה וְאָמַרְתִּי לוֹ הוֹאִיל וְסוֹפָן לְבַקֵּשׁ לָהֶן מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, מֵהֶן יַמְלִיכוּ עֲלֵיהֶן, לֹא מֶלֶךְ נָכְרִי, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן (דברים יז, יד): וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ.

דבר אחר תפלה. מה ראה דוד לומר חמשה דברים בפסוק הזה ואחר כך מלפניך משפטי יצא. אלא אמר דוד אם תוציא דיני ביום הכפורים בבקר איני יכול לעמוד. אלא מאחר שאקרא את שמע ואתפלל ארבע תפלות אחר כך מלפניך משפטי יצא. ושנו רבותינו המלך לא דן ולא דנין אותו. א"ר יוחנן אמר דוד לפניו אני מלך ואתה מלך נאה למלך לדון למלך. הדא הוא דכתיב מלפניך משפטי יצא. דבר אחר א"ר לוי כששלח הקב"ה מלאך לפני ישראל מה כתיב שם (שמות כג כ) הנה אנכי שולח מלאך לפניך. מה כתיב בתריה (שם כא) השמר מפניו. מהו כי שמי בקרבו שמו של הקב"ה חקוק על לבן של מלאכים כמין איסטירטיגוס. הדא הוא דכתיב (תהלים סח יח) רכב אלקים רבותים אלפי שנאן ה' בם. שמו של הקב"ה משותף בהן. כגון מיכאל וגבריאל. ולמה אמר להן השמר מפניו. אמר להן הקב"ה בנוהג שבעולם המלך עושה כל מה שמבקש אם יתן קטריגון במדינה ויבואו ויבקשו ממנו בני המדינה שמא הן יכולין לפחות. והוא עונה אותם שמא אם משלח להם פרוסטקוסרין למדינה שיגבו מהם מאה ליטרין של זהב ויבקשו מהם בני המדינה שמא יכולין הן לפחות מה שצוה המלך. לכך נאמר (שמות כג כא) כי לא ישא לפשעכם. אינו יכול לוותר לכם מפני שהוא שליח. כך אמר דוד רבונו של עולם אין אחר זולתך יכול לוותר אלא מלפניך משפטי יצא. א"ר יהודה מהו מלפניך משפטי יצא. א"ר יהודה בשעה שמנה דוד את ישראל היה כעס לפני הקב"ה ואמר לא אני אמרתי אשר לא ימד ולא יספר ואתה השלכת עליהם מנין. ושלח אליו גד החוזה ואמר לו (שמואל-ב כד יב) שלש אנכי נוטל עליך. כשם שגזרת על שאול אדוניך שלש כך אני נוטל עליך שלש גזירות. (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה. ומה הן שלש (שמואל-א כו י) כי אם ה' יגפנו. או יומו יבוא ומת. או במלחמה ירד ונספה. כיון שאמר לו (שמואל-ב כד יג) מה אשיב שולחי דבר. היה דוד עומד וסוער ולא היה יודע מה להשיבו. אמר דוד אם אומר רעב מיד יהיו כל ישראל אומרים עשיר היה דוד ואוצרותיו מלאים מה איכפת ליה. ואם אומר מלחמה. מיד אומרים גבור היה דוד ואנשיו גבורים מה איכפת ליה. אלא הריני בורר את הדבר שהוא שוה לעניים ולעשירים לקטנים ולגדולים. ואף גד החוזה רמז לו שיברור את הדבר שנאמר (שם) עתה דע וראה מה אשיב שולחי דבר. אמר לו אמור לו דבר. מה כתיב (שם יד) ויאמר דוד אל גד צר לי מאד נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו. משל למה הדבר דומה לאדם אחד שנפל למטה. אמרו לו להיכן את מבקש שנקבור אותך אצל אביך או אצל אמך. אומר להם אוי לאזנים שכך שומעות אף על פי כן אומר אצל אבי טוב לי. כך אמר דוד אוי להן לאזנים שכך שומעות אלא נפלה נא ביד ה'. בוא וראה רחמיו של הקב"ה אף על פי שבחר שלשה ימים דבר שהן עושין שלשים ושש שעות. מה כתיב (שם טו) ויתן ה' דבר בישראל מהבקר עד עת מועד. תני רבי חייא משעת שחיטת תמיד ועד זריקת דמו. ורבנן אמרי משיאיר המזרח עד הנץ החמה. אמר רבי תנחומא באותה שעה נכנסו עשרת הדברות ושני הלוחות ושלשה אבות וחמשה חומשי תורה ושבעת ימי השבת ושמונת ימי המילה. הרי שלשים וחמשה כנגד שלשים וחמש שעות. ובקשו מלפני הקב"ה לוותר להם לכל אחד ואחד שעה אחת בזכותו שאם יתכלו ישראל מן העולם אין מי שישמור אותם ויתבטלו מאליהן. וביטל הקב"ה מהן שלשים וחמש שעות. ואותה שעה שנשתיירה מתו בה מהן שבעים אלף. ורבנן אמרי אבישי בן צרויה נפל שהיה שקול כנגד שבעים אלף מישראל. הדא הוא דכתיב (שם טז) ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך. רבה היא משכונתך גבך. מיד (שם יח) ויבא גד אל דוד וגו' ויאמר לו עלה והקם לה' מזבח. [משל למה הדבר דומה] לאחד שהיה מכה לבנו ולא היה יודע הבן למה הוא מכה אותו. לאחר שהכהו אמר לו לך עשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בו. כך כל אותן אלפים שנפלו בימי דוד לא נפלו אלא שלא תבעו בנין בית המקדש. והלא דברים קל וחומר ומה אם אלו שלא נבנה בימיהם ולא חרב בימיהם כך נעשה להם ונענשו על שלא תבעו בנין בית המקדש. אנו שחרב בימינו והיה בימינו ואין אנו מתאבלין ולא מבקשים רחמים על אחת כמה וכמה. לפיכך התקינו חסידים הראשונים שיהו ישראל מתפללין שלש תפלות בכל יום ויום אנא השב שכינתך לציון וסדר עבודה לירושלים. ותקנו בונה ירושלים ה' ברכה בפני עצמה בתפלה וברכת המזון. בצווי משה רבינו. כיון שראה דוד כך אמר אלו נפלתי ביד שונאי היו מכלין אותי. אבל הקב"ה רחמיו רבים לכך נאמר מלפניך משפטי יצא:

דבר אחר מלפניך משפטי יצא. אמר רבי לוי אמר לו הקב"ה על חנם עשיתי סנהדרין לך ודון לפניהם. אמר לו דוד רבונו של עולם כתבת בתורה (שמות כג ח) ושוחד לא תקח. והן מתייראים ליקח שוחד ולדון אותי. אבל אתה שאתה נוטל שוחד מן הרשעים בעולם הזה תשובה ומעשים טובים ותפלה. מלפניך משפטי יצא. אמר הקב"ה לישראל בני עד ששערי תפלה פתוחים עשו תפלה ותשובה שאני נוטל שוחד בעולם הזה. אבל משאני יושב בדין לעולם הבא איני נוטל שוחד. שנאמר (משלי ו לה) לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שחד. לפיכך אמר (תהלים טז יא) תודיעני אורח חיים. אלו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. מהו נעימות בימינך נצח זה הלולב כמי שנוטל (ונוטל) ונוצח ובא. בנוהג שבעולם שני הנדיוסין רצין בהפרכוס מי שנוטל ובא הוא נוצח. כך בראש השנה עוברין לפניו כבני מרון ואין אדם יודע מי נוצח אם ישראל אם אומות העכו"ם. עבר ראש השנה כל ישראל באין ומתענין ביום הכפורים לובשים לבנים ומתעטפים לבנים. עבר יום הכפורים ואין אדם יודע למי נמחל. כיון שהגיע יום הראשון של חג וכל ישראל יוצאין קטנים וגדולים וטוענין לולביהן בידם מיד הכל יודעין שנצחו ישראל בדין ונמחלו עוונותם והם יודעין שנצחו. שנאמר (שמואל-א טו כט) וגם נצח ישראל לא ישקר. והוא שדוד אומר לישראל קיימתם מצות לולב שנקרא נעים. שנאמר נעימות בימינך נצח. הרי את מבושר שנצחת לאומות העכו"ם (שנקרא נצח) שנאמר וגם נצח ישראל. דבר אחר תודיעני אורח חיים זו תורה. שנאמר (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. ומהו שנאמר שובע שמחות. שבעתנו בה שמחות הרבה. מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים: