신명기 1:16의 Parshanut

ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר. אמר ר' יוחנן כנגד מקל ורצועה (סנהדרין ז'). בגמ' חשיב כלי הדיינין מקל ורצועה ושופר זה לנדוי, אמנם כאן לא חשיב שופרא, משום דבעת ההיא היו מנודין לשמים דחמיר, כדאמר פרק אלו מגלחין, ולרש"י היו מנודין מעת שעשו העגל, ולא נשב להן רוח צפוני (פרק הערל דף ע"ב), לכן בעת ההיא אינו רק מקל ורצועה. ודו"ק.

ובין גרו. זה שאוגר עליו דברים א"ל חרשת בתוך שלי והוא אומר לא חרשתי הוא אומר המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית לכך נאמר ובין גרו (ספרי פסקא ט"ז). פירוש, שהוא אומר חרשת בתוך שלי, והוא אומר לא חרשתי כל עיקר, לא בשדה זו ולא בשדה אחר, וכי מעידין עליו שחרש בתוך שדה שוב הוחזק כפרן וחייב לשלם, וכדאמר הגמ' בשבועות דף ל"ד דשבועה ליכא בקרקע, וכן המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית כלל לא שורך ולא שור אחר, ואחרים מעידין שהמית שור, אך אינם יודעים של מי חייב בתשלומין, ולא הוה מודה בקנס כיון שנתכוון לכפור, וכשיטת הירושלמי בשבועות. ודלא כבבלי (ועיין בחדושי לסנהדרין), וזה שאוגר עליו דברים, שמאסף דברים, שמקיבוץ דבריו עם דברי העדים יצא חייב. ודו"ק.