וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃
여호와께서 아브람에게 이르시되 너는 정녕히 알라 네 자손이 이방에서 객이 되어 그들을 섬기겠고 그들은 사백 년 동안 네 자손을 괴롭게 하리니
משך חכמה
ועבדום וענו אותם וכו'. הרמב"ן האריך על דברי הרמב"ם שלא נראו דבריו בעיניו שאם עשה אחר קיום מצות השי"ת הלא הוא זריז ונשכר, ויפה אמר, אילו אמר הכתוב בלשון צווי שיעבדו בם הגוים אבל כאן אמר דרך ספור ועבדום וענו אותם ולכן נענשו שמן הדין אין רשאי ב"נ דהוזהרו על הדינים ובפרט להיות כפויי טובה שהם נתעשרו מיוסף ולמדו חכמה מאתו ולא ידעו את יוסף לכן נענשו ואשכחן דוגמתו דהאומר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום מועיל לענין תרומה ואלו כל התורם אינו מפסיד לא מועיל לרבינו נסים בנדרים ל"ו עיי"ש דכאומר כל הזן אינו מפסיד לא מחוייב לשלם לו ולאו שליחותיה עביד יעו"ש ואכמ"ל כן הכא כיון שנאמר בלשון ספור לא בלשון צווי לא היו רשאים לעבור דיני ז' מצות ופשוט. וזה מכוון הגמ' צפרדעים שלא נצטוו על קידוש השם דכתיב ועלו בך ובתנוריך דרך ספור לא בלשון צווי.