וְעָשִׂ֥יתָ מְנֹרַ֖ת זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה תֵּעָשֶׂ֤ה הַמְּנוֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃
너는 정금으로 등대를 쳐서 만들되 그 밑판과 줄기와 잔과 꽃받침과 꽃을 한 덩이로 연하게 하고
משך חכמה
ועשית מנרת וכו'. בפרק שתי מידות דף פ"ח פליגי תנאי אם נרות באין מן הככר, ובמלקחים ובמחתות מודו כ"ע יעו"ש, ומפרש תמן טעמו יעו"ש. וטעם של התנא דסובר דאין נרות מן הככר, נראה, משום דבראש ויקהל כתיב ואת מנורת המאור ואת כליה [מלקחים ומחתות] ואת נרותיה ואת שמן המאור, אפסקיה קרא לכלים קודם נרות המערכה, ושמע מיניה, דכמו כלים הן דברים שהן חוץ לככר, כן הנרות הם דברים שחוץ לככר, ולכן בכ"מ כתיב לקמן סוף ויקהל תרי זימני, דעשייה היה הנרות קודם למלקחים ומחתות, ורק משה שנה בפעם אחד להודיעם שאין הנרות מן הככר, ולכן לא כתוב ואת כל כליה כמו דכתיבא גבי שולחן ומזבח ולקמן במנורה, משום דהיכי דכתוב בסוף כתיב ואת כל כליה כמסיים הדבר, אבל כאן שכתב אח"כ הנרות לא מצי לכתוב כל כליה ודו"ק.
משך חכמה
גביעים כפתורים ופרחים היו ארבעים ושנים ואחד מהם מעכב וכשהיא באה של זהב, אבל אם של שאר מתכות אין עושין גביעים כו"פ, הלכות בה"ב פ"ג. ונראה דמרמז נגד שם מ"ב ואין מוסרין אותו אלא למאן דלא מיכול מבר נש כלום כדאמר בירושלמי פרק אמר להם הממונה הלכה ז' ולכן כשהם עניים שעושין מנורה של שאר מתכות אינה באה גביעים כו"פ, שאז אינם ראוים להיות רגילים בשם מ"ב וזה רמז נאה ודו"ק.