וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃
그 사람이 가로되 네 이름을 다시는 야곱이라 부를 것이 아니요 이스라엘이라 부를 것이니 이는 네가 하나님과 사람으로 더불어 겨루어 이기었음이니라
צרור המור על התורה
אח"כ אמר וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא. והרמז בזה כי עד עכשיו היה יעקב ירא ומצטער מאחיו מתי יבא וכמעט שלא היה נושא עיניו מפחדתו. אבל עכשיו שנתבשר בשורה טובה מהמלאך שינצל ממנו. כאומרו כי שרית עם אלהים ועם אנשים נשא לבו ועיניו. וזהו וישא יעקב עיניו. ולכן לא פחד ממנו כמו שפחד בראשונה כאומרו ויירא יעקב מאד ויצר לו. ומן הדין היה להפך אבל הסבה כמו שזכרנו. ואז עשה התחכמות גדולה ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל בענין שיכמרו רחמי עשו על הילדים והנשים. וכמו שכתב מיד וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויבכו. ולהורות שנכמרו רחמיו בסבת הנשים והילדים. אמר וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים. לרמוז שמה שראה יעקב ראה עשו. וכמו שיעקב נשא עיניו וראה את עשו וסדר את הילדים באופן שיכמרו רחמיו. כן נשא עשו עיניו ג"כ וראה את הנשים ואת הילדים ונכמרו רחמיו עליהם. ואמר מה הדבר הזה אשר אני עושה והלא אמרו אין מתקנאים אלא גבור בגבור. ואיך אערוך מלחמה עם הנשים ועם הילדים. ואיה גבורתי ואיה קנאתי ללחום עם הנשים ועם הילדים כי אין זה שבחי. בענין שקרה לו כמו שקרה לאלכסנדרוס מקדון כשכבש מלכות הנשים שכתב על שערי המדינה כשנצחוהו הנשים ואמרו לו למה באת לכאן אלו נצחת אותנו מה שבחך כי לא יאמרו אלא שנצחת נשים. ואם היינו נוצחים אותך איה גבורתך וקנאתך שנצחוך נשים. ואז אמר או צוה לכתוב בשערי המדינה מעולם לא נצחני אדם אלא אשה שהיא הגברת והמולכת על הנשים. וכן אמר עשו כשנשא עיניו וראה הנשים והילדים אמר איה גבורתי ללחום עם הנשים והילדים. כי אז יאמרו שאני גרוע מהב"ח. כי ידוע בטבע הב"ח שכשרואים בריה פחותה וקטנה שאין מעריכין אותה ואין עושים לה רע. וזה ידוע מענין האריה שמכניסים עמו כלב קטן ואין עושה לו רע והוא שוחק עמו. וזהו שהיה מגנה המשורר לאנשי דורו שהיו פחותים מהבעלי חיים. וזהו יארוב במסתר כאריה בסוכה יארוב לחטוף עני יחטוף עני במשכו ברשתו. יאמר שהרשעים שבדורו היו מעלילים עלילות ברשע כנגד הצדיקים והיו פורשים להם מצודות וחרמים ללכדם. ורע אחר שהיו עושים הרשתות והמכמורות בסתר בענין שלא ירגישו בהם. וז"ש יארוב במסתר כאריה בסוכה. שמטמין עצמו בסוכתו. ואמר יחטוף עני לרמוז שהוא גרוע מהאריה כי האריה כשאורב אורב לחיה אחרת כיוצא בו כדוב או פיל או חמור הבר. אבל לא לחיה קטנה שנראה לו גנות גדולה להראות גבורתו בבריה קטנה. לפי שאין מתקנאים אלא גבור בגבור. ולכן נמצא ששוחק עם כלב קטן כשהוא בבית משמרתו. וכן כשהולך בשדה מתחברים עמו חיות קטנות ידועות ואינו עושה להם רע לרוב פחיתותם ולרוב גבורתו. אבל אלו אינם עושים כן אלא אורבים כאריה במסתר. ואינן עושים כאריה שהאריה עם גבורתו אינו טורף אלא כיוצא בו אבל לא חיות קטנות. אבל זה הרשע אינו כן אלא יארוב לחטוף עני ומדוכה ושבור מעצמו. ואם זה העני יגזלהו או יענהו בפרהסיא לא היה כ"כ רע. אבל יחטוף עני במשכו ברשתו. באופן שהעני אינו רואה הרשת והוא מושך בחבל ארוך ללכדו. וז"ש בכאן וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים. ונבהל ואמר גנותי גדולה להראות כחי וגבורתי וד' מאות איש אשר עמי בנשים וילדים. ולכן אמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך ואתה רוצה להרגם. ואז נגשו השפחות ורחל ולאה זו אחר זו שלא היה לו פנאי לחשוב מחשבה ולא לעשות רע. ואז שאל לו מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי. ויאמר למצא חן בעיני אדוני. ועשו השיב לו שני דברים. הא' יש לי רב ואיני צריך למנחתך. והשני אחי יהי לך אשר לך. לרמוז שהיה לו טפול מבנים ובנות ונשים והיה צריך לפרנסם עכז"ן. לזה השיב יעקב שני דברים כנגד האחת שאמר יש לי רב. אמר אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי. כי למלכים ולשרים אע"פ שמלאים בתיהם כסף עובדים אותם במנחות להראות מעלתם. ואחר שבאו פנים חדשות לכאן כי יש זמן רב שלא ראיתי פניך. והם חשובים לי כראיית פני המלאך. ראוי שתקבל מנחתי מידי. ולשני שאמרת יהי לך אשר לך. חזר לומר קח נא את ברכתי אשר הובאת לך. כלומר אחר שהובאת לך לא תשיב פני ריקם. ולא תאמר שאני צריך זה ויותר מזה לבני ביתי. כי יש לך לדעת כי חנני אלקים וכי יש לי כל צרכי וכל ספוקי ולא יחסר כל ביתי. וכשראה שאמר לו טענה נצחת קבלה. וזהו ויפצר בו בטענותיו ונצחו ויקח. ואמר בכאן ברכתי ולא אמר מנחתי כמו שאמר למעלה. לרמוז על מה שאמרנו למעלה שלא שאל ברכה מהמלאך כאומרו כי אם ברכתני. לפי שטוב עין הוא יבורך ולא רע עין. ויעקב היה ראוי לברך לעשו ולשריו. וזהו קח נא את ברכתי ולא אמר מנחתי. ורז"ל דרשו בזה שיעקב דיבר בלשון נסתר ולקחת מנחתי מידי. תחת ברכתי אשר הובאת לך בכוונת אבי ולקחתיה ממך. כי חנני אלהים בעבורה וכי יש לי כל אשר אמר אבי. ואז אמר לו נסעה ונלכה ואשלם לך מעט ממה שאני מקבל. וכן אמר אציגה נא עמך ולא רצה לקבל ממנו כלום ולהשביע עינו. ואמר לו אדוני יודע כי הילדים רכים לרמוז. כי אחר שהוא נכמרו רחמיו על הילדים. ובעבור זה לא עשה מלחמה עמו. שיכמרו רחמיו עליהם עתה ג"כ ולא ירצה ליגעם ולהוליכם בחפזה לרגלו. בענין שימותו כולם. ואמר וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה לרמוז. כי היה ראוי אחר שעשו ראה עניני יעקב והשגחתו מהש"י בראיית המלאך פנים אל פנים שישוב מדרכו הרעה וילמד מיעקב ומצדקתו ומחכמתו ומסודות מחניהו ולא ילך כליסטים מזוין בהרים ובדרכים. וספר שלא עשה כן אלא ששב לרשעו ולדרכו הראשונה והלך לשעיר מקום אשר שעירים וגנבים ירקדו שם:
צרור המור על התורה
ובמדרש הנעלם אמרו שהוא כמו שפיפון עלי אורח. שהלך לעשות כשופיו הנעשים בנחש ושפיפון מצד רוח הטומאה. וכשראה השם תאותו וגודל רתיחתו כנגדם. אמר ויקר אלהים אל בלעם. שצננו מרתיחתו. בענין שלא יטיף עליהם סם המות וארס הנחש. ויאמר אליו את שבעת המזבחות ערכתי. וכשראה עצמו נבאש ולא השיב לו על ענין המזבחות. היה רוצה לילך לדרכו ולשוב לעירו. וכשראה השם כך וישם ה' דבר. כמי שמשים רסן בפי הבהמה להחזירה למקום שירצה. וזהו שוב אל בלק. שוב מדרכך ולך אל בלק וכה תדבר על כרחך. וישא משלו ויאמר. לפי שנבואתו לא היתה שלימה אמר וישא משלו. לפי שהוא כמושל משלים כמו כי מראש צורים אראנו. מן ארם ינחני בלק. כלומר ראה איך יוכל בלק להצליח בדבר זה נגד ישראל. אחר שלקחני מן ארם נהרים מקום ששם יעקב אביהם. והצליח בבנים ונכסים על כרחו של לבן הארמי. ועשה כנגדו כל מיני קסם ונחש בין מיני כישוף. ולא הועיל כנגדו כאומרו והחליף משכורתי עשרת מונים. והם עשר מיני קסם הנמצאים בעולם. וכן ינחני מהררי קדם. ששם כל מיני הקסם כאומרו כי מלאו מקדם וגו'. לכה ארה לי יעקב שהוא שם עוקבה וערמימות. עד שמצד זה אולי תחול עליהם הקללה וחרם להחרימם. ולכה זועמה ישראל. אבל מצד ישראל שהוא שררה וגילוי פנים. אולי יחול עליהם זעם מעט. אבל מה אקוב. לשם יעקב. כי לא קבה אל. בפדן ארם בכל אותם הכישופים. ומה אזעום. לשם ישראל. כי לא זעם ה'. אבל אמר כי שרית עם אלהים ועם אנשים עשו ולבן. וא"ת אולי זה היה באותו זמן. אבל עכשיו אולי תוכל להם. לזה אמר אינו כן כי מראש צורים אראנו כלומר. אני רואה אותם מיוסדים על אדני פז כהרים החזקים שלא יתמוטטו לעולם:
ילקוט שמעוני על התורה
ויאמר שלחני כי עלה השחר חדשים לבקרים רבה אמונתך אמר ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יוחנן בכל יום ויום הקב"ה בורא כת מלאכים חדשים והן אומרות שירה חדשה והולכים להם. אמר ר' ברכיה [השבתי] לרבי חלבו והכתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר א"ל חנוקא מה סברת למחנקני מיכאל וגבריאל הן הן שרים של מעלה וכולהון מתחלפין ואינון אינן מתחלפין. אדריינוס שחיק טמיא שאליה לר' יהושע בן חנניא א"ל אתון אמרין אין כת למעלה מקלסת ושונה אלא בכל יום הקב"ה בורא מלאכים חדשים והן אומרים שירה והולכין להן. א"ל ולאן אינון אזלין א"ל לאן דאיתברון א"ל מן הן איתברון א"ל מן נהר דינור. א"ל מה עסקיה דהדין נהר דינור א"ל כהדין ירדנא דלא פסיק לא ביממא ולא בליליא. א"ל מן הן הוא אתא א"ל מן זיעתא דחייתא דאינון מזיעין מן דטענין כורסייא דקב"ה. א"ל סנקתדרין דידיה והא הדין ירדנא מהלך ביממא ולית הוא מהלך בליליא. א"ל נטר הוינא בבית פעור כמה דהוא מהלך ביממא הוא מהלך בליליא. ר' מאיר אומר מי גדול השומר או הנשמר מן מה דכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך הוי אומר הנשמר גדול מן השומר. ר' יהודה אומר מי גדול הנושא או הנישא מן מה דכתיב על כפים ישאונך הוי הנישא גדול. ר' שמעון אומר מי גדול המשלח או המשתלח מן מה דכתיב ויאמר שלחני הוי המשלח גדול מן המשתלח. ויאמר שלחני שהגיע זמן קלוסי לקלס. א"ל יקלסו חבריך א"ל איני יכול למחר אני בא לקלס ויאמרו לי חבירי כשם שלא קלסת אתמול כך לא תקלס היום. א"ל שייצת סייפת לא אשלחך כי אם ברכתני. א"ל אותן המלאכים שבאו אצל אברהם לא פרשו ממנו אלא בברכה א"ל אותן נשתלחו על מנת כן אני לא נשתלחתי לכך א"ל שייצת סייפת וכו'. א"ל מלאכי השרת על ידי שגלו מסתורין של הקב"ה נדחו ממחיצתן מאה ושלושים ושמונה שנים אשמע לך ואדחה ממחיצתי א"ל שייצת סייפת וכו'. בסוף אמר אני מגלה ואם הקב"ה אומר לי למה גלית אני אומר לו בניך גוזרין גזירות ואין אתה מבטל גזירתן ואני הייתי יכול לבטל. א"ל עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואני עומד שם הדא הוא דכתיב בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו עמך אין כתיב כאן אלא עמנו. ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך (כתוב ברמז פ"א):