Halakhah к Йешайау 1:15

כַּמָּה מְעֻלָּה מַעֲלַת הַתְּשׁוּבָה. אֶמֶשׁ הָיָה זֶה מֻבְדָּל מֵה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נט ב) "עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם". צוֹעֵק וְאֵינוֹ נַעֲנֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א טו) "כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה" וְגוֹ'. וְעוֹשֶׂה מִצְוֹת וְטוֹרְפִין אוֹתָן בְּפָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א יב) "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי", (מלאכי א י) "מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם" וְגוֹ'. וְהַיּוֹם הוּא מֻדְבָּק בַּשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ד) "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם". צוֹעֵק וְנַעֲנֶה מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה כד) "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה". וְעוֹשֶׂה מִצְוֹת וּמְקַבְּלִין אוֹתָן בְּנַחַת וְשִׂמְחָה שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט ז) "כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ". וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְאַוִּים לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג ד) "וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלםִ כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת":

הָעֲבֵרָה כֵּיצַד. כֹּהֵן שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א טו) ״יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ״ וּכְתִיב (ישעיה א טו) ״וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם״ וְגוֹ׳‎. וְכֹהֵן שֶׁעָבַד כּוֹכָבִים בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בִּשְׁגָגָה אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כג ט) ״אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת״ וְגוֹ׳‎. וּבְרָכָה כַּעֲבוֹדָה הִיא שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י ח) ״לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ״. וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהֵמִיר לְעַכּוּ״ם אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר בּוֹ אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו לְעוֹלָם. וּשְׁאָר הָעֲבֵרוֹת אֵין מוֹנְעִין:

אָסוּר לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה. לְפִיכָךְ לֹא יִהְיֶה אָדָם דָּשׁ מִבִּפְנִים וְזוֹרֶה מִבַּחוּץ. וְלֹא יִשָּׂא קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד. אֲבָל אֵלּוּ שֶׁמְּנָאֲפִין בַּיָּד וּמוֹצִיאִין שִׁכְבַת זֶרַע לֹא דַּי לָהֶם שֶׁאִסּוּר גָּדוֹל הוּא אֶלָּא שֶׁהָעוֹשֶׂה זֶה בְּנִדּוּי הוּא יוֹשֵׁב וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיה א טו) "יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" וּכְאִלּוּ הָרַג הַנֶּפֶשׁ:

ולכן החמירו חז"ל מאד מאד בעין מז"ל, וחמור עון זה מכל עבירות שבתורה, וכ"ש אלו שמנאפים ביד ומוציאים ש"ז – לא די להם שאיסור גדול הוא אלא שהעושה זה בנידוי הוא יושב, ועל זה נאמר "יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" (ישעיה א טו) וכאלו הרג הנפש, וכן המקשה עצמו לדעת הוא בנידוי, ולכן יזהר במאד מלהרהר בזה כי ההרהור מביא לידי הוצאת זרע לבטלה.

לכהן שיברך את ישראל דכתיב (במדבר ו׳:כ״ג) כה תברכו את בני ישראל ואמרו רבותינו שיש בדבר ג' עשה. ואם אינו מברך עובר בכולן ודוק' כשאומרין לו בבה"כ (צריך לע"ן קפ"ש סימן) צריך לברך ב"לשון הקודש. וב"עמידה. ב"נשיאת כפים ב"קול רם. פ"נים כנגד פנים כלפי העם במקדש ב"שם המפורש. אבל לא בגבולין. ובעת שיגיע שליח צבור לעבודה כשיאמר רצה. כל הכהנים העומדים בבית הכנסת נעקרין ממקומן והולכים ועולין לדוכן ועומדין שם. פניהם כלפי ההיכל עד שיגיע שליח ציבור לולך נאה להודות. ומיד אם הם שנים קורין אותם כהנים ואם הוא אחד אינו נקרא. אלא מעצמו הוא הופך פניו אל העם. ונראה לי שמן הדין לא היה צריך להקרות ליחיד. שהרי מה ששליח ציבור מקרא להם מאמור להם נפקא ומיהו עמא דבר להקרות אף ליחיד ועוד נראה לי שאם היחיד אינו נושא כפיו. אף כשאומר לו אינו עובר בעשה דכתיב להם לשון רבים עוד מסקינן התם אמר רב חסדא אין המקרא רשאי לקרות כהני' עד שיכלה אמן מפי הצבור שעונין אמן אחר לך נאה להודות ואין הכהני' רשאין להתחי' בברכה עד שיכל' הדבו' מפי המקר' ואין הצבו' עונין אמן עד שתכל' ברכה מפי הכהנים. ואין המקרא רשאי להתחיל ברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבו'. ואמרינן בפרק אין עומדין אין שליח צבור רשאי לענות אמן אחר הכהני' כשאר העם. שמא תטרף דעתו ולא ידע אי זו ברכה יקרא אם פסוק שני או שלישי ומסיים בה ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא כפיו. ואם מובטח לו שלאחר שישא את כפיו שיחזור לתפילתו רשאי (ש"ע כיון שאין שם כהן אלא הוא וכיצד יעשה יעקור רגליו בעבודה ויאמר עד ולך נאה להודות ויעלה לדוכן ויקרא לו אחר ומסיים החזן שים שלום ואם יש כהנים אחרים יעמוד ישראל אצל החזן הכהן: ויקרא כהנים ויקרא אותם והחזן עומד וישתק) ואין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור שים שלום ואין רשאין לכוף קשרי אצבעותיהם עד שיחזירו פניהם מן הציבור ומתקנת ר' יוחנן בפרק אלו נאמרין שלא יעלו הכהנים לדוכן בסנדליהם אלא עומדין יחפין. בשעה שהכהן עולה לדוכן מפרש במסכת סוטה כשהוא עוקר רגליו לעלות אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלימה ולא יהיה בה מכשול ועון. מעתה ועד עולם. וקודם שיחזור פניו לברך את העם מברך בא"י אמ"ה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמך ישראל באהבה וכשמחזיר פניו מן הצבור אחר שהשלי' אומר עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו כמה שהבטחתנו בתורת' השקיפה ממעון קדשך וגומר וכל החזרות שהכהנים מחזירים פניהם אל הצבור בין בתחלה בין בסוף לא יהיו אלא דרך ימין ואמרינן בירושלמי דברכות עיר שכולה כהנים נושאין כפיהן ומברכין ישר' שבשא' מקומו' והנשי' והטף עונין אמן ששה דברי' מונעי' נ"כ. וסימן מעשיט"ל. פי' מומין עבירה. שנים יין טומאת ידים לשון. מומין מפירש בפ"ג דמגלה מי שיש לו מומין בפניו ובידיו וברגליו לא ישא כפיו מפני שהעולם מסתכלין בו. וכן סומא באחת מעיניו אלא אם כן דש בעירו. עבירה פי' מי שהרג את הנפש אף שוגג לא ישא כפיו שנאמ' (ישעיהו א׳:ט״ו) בפרישכם כפיכ' וגו' ידיכם דמים מלאו. אבל מומר שעשה תשובה פסק רבינו גרשום בתשוב' שישא כפיו שנים. מי שלא נתמלא זקנו לא ישא את כפיו בפני עצמו אבל עם אחרים יכול לישא את כפיו כשהוא בן שלש עשרה שנה. יין מי ששתה רביעית יין בבת אחת אינו נושא כפיו (ש"ע ויותר מרביעית אפי' שתאו בכמה פעמי' ושיעור רביעית מפורש בערבי פסחי' אצבעיים על אצבעיים ברום אצבעיים וחצי אצבע וחומש אצבע: ואותן אצבעת בגודל. וטומא' ידים שצריך נטילת ידים קודם שנאמ' שאו ידיכ' קודש וברכו את ה'. לשון דאמר ר' יוסי במסכ' מגילה בני חיפה ובני בית שאן לא ישאו כפיה' מפני שקורין לעיינין אלפין. ולאלפין עיינין אמר רבי יהושע עם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה. אלא אם כן יש שם אונס אבל מלפנים ומן הצדדין אפי' מחיצ' של אינ' מפסק'. כל כהן המברך מתברך שנ' (בראשית י״ב:ג׳) ואברכה מברכיך. ובשלש' פרקים בשנה ביום הכפורי' בתעניות. ובמעמדות. כהנים נושאין כפיהם שלש פעמים ביום שחרית ומוסף ונעילה. אבל במנחה של יום הכפורי' אין נושאין כפיה'. משו' דמחליף בשאר מנחות: מתפללין בעוד היום גדול. ומהאי טעמא לא יאמר ש"ץ אלהינו ואלהי אבותינו במנחה של יום כפורים. אבל במנחה של שאר תענית אומר לפי שסמוך לחשיכ' מתפללין והוי כנעילה ולא חיישינן לשכרות. ובשאר ימים אין נושאין כפיהם במנחה משום שכרות כרבי יוסי. ואל יאמר אדם מה איכפת לן בברכה של כהן פלוני הדיוט הוא. לפי שהקב"ה מתאוה לברכה של כהני' שנאמ' ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם:

כהנים נושאי' כפיהם בשחרית ובמוסף ובמנחה של תענית ציבור חוץ ממנחה של יום הכיפורים שתחת מנחה נושאים כפיהם בנעילה: וכהן שיש בידו מומין לא ישא כפיו. בפניו ידו ורגליו לא ישא כפיו. זבלגן. אם דש בעירו מותר. ושכור לא ישא כפיו. א"ר אלעזר כל כהן שהרג את הנפש לא ישא כפיו. שנ' (ישעיהו א׳:ט״ו) ידיכם דמים מלאו. ושנו רבותי' אין כהנים רשאין לעלות בסנדליהם לדוכן וזו היא אחת מתשע תקנות שתיקן רבן יוחנן בן זכאי: אמ' אביי נקיטינן לשנים קורא כהנים. לאחד אין קורא כהנים. שנ' אמור להם. לשנים ולא לאחד: וכן הילכתא. ת': והחזן קורא כהנים ולא שליח ציבור. שלא להפסיק בתפילתו. דבכולהו הילכתא או' שליח ציבור. ולשם או' חזן. וזהו שמש הכנסת. וכן דרך התלמוד לקרות המתפלל לפני התיבה שליח ציבור. ושמש הכנסת. חזן: מפי רבינו יעקב מרמרו: א"ר יהושע בן לוי מניין שהק' מתאוה לברכת כהנים. שנאמר (במדבר יב) ושמו את שמי על בני ישר' ואני אברכם: וא"ר יהושע בן לוי כל כהן שמברך מתברך. שנ' (בראשית י״ב:ב׳-ג׳) ואברכה מברכיך: וא"ר יהושע בן לוי כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשה. כה תברכו. אמור להם. ושמו את שמי: וא"ר יהושע בן לוי כל כהן שלא נטל את ידיו לא ישא כפיו. שנ' (תהילים קל״ד:ב׳) שאו ידכם קדש וברכו: וחייבים כהני' לעלות לדוכן כשהשליח ציבור מתחיל ברצה. מאי מברך. א"ר זירא א' רב חסדא ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר (קב"ו) [קדשנו] בקדושתו של אהרן [וצונו] לברך [את] עמו ישראל באהבה: וכשהוא עוקר את רגליו ומחזיר פניו כנגד לב הציבור לברך אותם. מה הוא אומ' יהי' רצון מלפניך י"י אלהינו ואלהי אבותי' שתהא הברכה הזאת שצויתה לברך עמך ישר' באהבה כפרה וסליחה ולא יהא בה מכשול ועון מעתה ועד עולם. ת': א' רב הונא מי שרואה הכהנים נושאי' את כפיהם שחרית צריך לברך בברכה ראשונה. ברכו י"י מלאכיו. שנייה ברכו י"י כל צבאיו. שלישית ברכו י"י כל מעשיו: במוסף בברכה ראשונה או' שיר המעלות הנה ברכו את י"י. שנייה. שאו ידכם קדש וברכו את י"י. שלישית. יברכך י"י מציון וגו': ואם היו ד' תפילו' חוזר תליתאי בקדמיתא ורביעתא בתנייתא. הכי הוא באילו נאמרין. בסוט': (ובמוספי דשבת) [במנחתא דתעניתא] מה הוא או' א' רב אסי בר יעקב אם עונינו ענו בנו י"י עשה למען שמך. ת': וכשהוא מתחיל לברך את הציבור כורעים הציבור על ברכיהם ומבליעין מקראות הללו בקולו: כשהוא או' יברכך. הם אומרי' יברכך י"י מציון עושה שמים וארץ: י"י. י"י אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ: וישמרך. שמריני (י"י) [אל] כי חסיתי בך: והם עונין אמן: יאר. אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה: י"י: י"י י"י אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת: פניו. פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני: אליך. אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים: ויחנך. הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכעיני שפחה אל יד גבירתה כן עינינו אל י"י אלהינו עד שיחננו. אמן: ישא. ישא ברכה מאת י"י וצדקה מאלהי ישעו: י"י. י"י חנינו לך קוינו היה זרועם לבקרים אף ישועתינו בעת צרה: פניו. י"י אל תסתר פניך ממני כי עני ואביון אני: אליך. אליך י"י נפשי אשא: וישם. שם אצמיח קין לדוד ערכתי נר למשיחי: לך. לך י"י הגדולה והגבור' והתפארת והנצח וההוד: שלום. שלום שלום לרחוק ולקרוב אמ' י"י ורפאתיו: אמן:

צריך האדם שהוא ירא שמים כשמתפלל לא יעמוד ולא ישב בתפלה אצל אדם רשע מפני שכשעומד אדם רשע בתפלה יהרהר הרהורים רעים ושכינה מתרחקת ממנו. וכתיב (ירמיהו יב ב) קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם. וכתיב (תהלים כו ד:ה) עם נעלמים לא אשב הקב"ה מעלים עיניו מהם שנאמר (ישעיהו א טו) ובפרישכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע וכתיב (ירמיהו טו יז) לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז אוי לרשע ואוי לשכנו שהרי יהושע הכהן הגדול לקה קצת כשהלך עם אחאב בן קוליה וצדקיהו בן כנענה הוחרך שעריו: