Kommentar zu Dewarim 29:26

ויחר אף ה׳ בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה. המה יראו הקללות המרובות שעל הארץ וישראל אשר לא נזכרו בספר ויקרא ידונו המה שהוא חרון אף שלא מצד הברית הכרותה אלא כעס ונקמה לענוש בלי חשבון כפי הקללות שבספר הזה אשר הכל נכלל בה שהרי מפורש גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב וגו׳ וגם המפורשות המה נפלאות וגדולות:

באף וחמה ובקצף. על מליצת חרון אף הנאמר אצלו ית' גליתי דעתי למעלה בפ' שמות, ולשון עברה בואתחנן בויתעבר, ולשון חמה יראה לומר אחרי אשר נתבונן בהוראות הרבות אשר בשרש העיקרי חם חמה חום, אפשר שההוראה הכללית בכל אלה, הבדל התקשרות וצמצומו לעצמו; הגדר יצמצם המקום המרווח לעצמו, ומבדילו מהתאחד עם מה שמעבר השני לגדר, ע"ז הונח שם חומה (מויער); ובהשאלה אני חומה על בתולה המצמצמת בעצמה להיות מובדלת ומופרשת, ונותנת כתף סוררת לכל איש, האשה הנשאת לאיש קוראת לאבות בעלה בשם חמי, חמותי, ע"ש שיצמצמו אותה ע"י נשואין אלה להיותה לבד לזה, בלתי אפשרי לה ההתחברות וההתקשרות עם אחר, דאיתתא לבי תרי לא חזי', (ואבות האשה לא יקראו בשם זה לבעלה, כי אינו מצומצם בנשואין, ולא יקראו אצלו בכ"ק כ"א בשם חותן, יתרו חותן משה); כאשר חלקי השומן שבחלב יצמצמו עצמם להתחבר יחד זה עם זה להיות מופרדים ומובדלים משאר החלקים שהיו מעורבים בהם יקרא חמאה (ראהם), וגם בלי אל"ף, ברחוץ הליכי בחמה (איוב כ"ט), צבע השחור יקרא חום ע"ש צמצומו לקבץ ולחבר הראות יחד, ולהיות שאין דבר בעולם אשר יכול לצמצם א"ע כמו האש, כי לקוטן חלקיו ורפוי חבורם זה עם זה יוכל ללחוץ בפנימיות הגשם ולכנוס בנקבי פליטתו (פארוס) אפילו הם דקים יותר פחות מחוט השערה, וממנו יתפעל הגשם כ"כ עד שינתקו חבלי הרכבתו להפרד איש מעל אחיו, ואף אם לא יפסידנו לגמרי יעשנו עכ"פ מרוכך וספוגי כולו חורים חורים ריקנים, ולעשות פירוד בין דבקות חלקיו, לכן כל דבר שנולד בו פעולה זו יקרא חם (ווארם), וע"ש כך השמש שהיא מקור פעולת האש נקרא ג"כ בשם חמה (זאָננע); וכן שם חמה על הכעס, כי כאשר חרה לו לאדם על דבר המתנגד אליו יתעורר הדם להפרד ולהתנועע משאר שטחי הגוף ויהמו גלי הדם לעלות ולהתחבר יחדיו ולצמצם עצמו אל מקומות מיוחדות בפנים, עד שבנושאי החרון רשומיו נכרים היטב, הלחיים מאירים, העינים נוצצים, הפה חוצב להבים, ומהנחירים יצא קטור אף; והונח שם חמה עליו ית"ש המרוחק מכל מיני התפעליות בתכלית הריחוק, ע"ש ההוראה העיקרית, והיא הסתלקות השגחתו ית' מבני אדם, אם בעונותיהם דוחקים עד"מ את רגלי השכינה, לבלי היות לו משכן בתוכם, וכאלו צמצמה השכינה השפעת טובה לעצמה, ונעשה מחיצה מבדלת בינה לבין מקבלי השפעתה, וע"ש הצטמצמותה להפריד בין המשפיע למקבלים אותה, הונח שם חמה לפי ההוראה היסודית; ועל ההתחלה אל הצמצום הזה אשר גורם הפירוד נאמר לשון יעיר חמתו, ועל השבת התרחבות ההשפעה כרצונו נאמר לשון משיב חמה; וכדמות ראיי' לדברים אלה מרבותינו, כי אמרו במכדרשב"י (פ' בשלח) והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, שהים נתמלא עליהם חמה, אל תקרי חומה אלא חמה. ע"ש. הנה אמרם א"ת אין כוונתם שנוי הקריאה רק שנוי המובן, והוא לפי ששם חומה במקום זה הוא חסר וי"ו, בא לדעתם גם לרמז גם על כוונה שניי', ולפי ההוראה הכללית משותף שם חומה עם שם חמה, כי עיקר הוראתם פירוד הדבקות וריחוק האחדות; וכן שם קצף הנאמר אצלו ית' יש לפרשו לא מענין הכעס והזעם כ"א מענין הבדל ופירוד הנעשה בינו ית' לבין ברואיו, כי אמרו מחקרי הלשון שההוראה העיקרית בשם קצף היא על התלישה והשבירה (רייסען, ברעכען), ואמרו שכן הוא בלשון ערבי, ושזהו המכוון במלת כקצף על פני המים (הושע יו"ד) (שפליטטער), וכן שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה (יואל א'. עטוואס צערקניקטעס) והוא דומה לשם קצב בבי"ת, אשר פעל ממנו ויקצב עץ (מ"ב ו'), שהוא על הבדלת הדבר לחלקיו, וכהאי גוונא ניחא לן לפרושי מלת קצף הנאמר אצלו ית' על הפירוד וההבדל הנעשה בין השפע היורדת מלמעלה על קרוצי חומר העושים שלא כרצונו ית'. הנה גם לדברינו ההבדל בין אף חמה וקצף אינו רק בין מעט להרבה, כמו שהוא למפרשים לפי דעתם בביאור המלות האלה על הכעס והזעם, ועמ"ש בס"פ דברים בהתאנף ה':

ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה שהיה ראוי לבא עליהם והביא על הארץ, ואף שענש אותם ג"כ בחרי אף, אבל רק כל זמן שהיו בארץ שם הענישם בחמה: