Parshanut zu Dewarim 31:17
וְחָרָ֣ה אַפִּ֣י ב֣וֹ בַיּוֹם־הַ֠הוּא וַעֲזַבְתִּ֞ים וְהִסְתַּרְתִּ֨י פָנַ֤י מֵהֶם֙ וְהָיָ֣ה לֶֽאֱכֹ֔ל וּמְצָאֻ֛הוּ רָע֥וֹת רַבּ֖וֹת וְצָר֑וֹת וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הֲלֹ֗א עַ֣ל כִּֽי־אֵ֤ין אֱלֹהַי֙ בְּקִרְבִּ֔י מְצָא֖וּנִי הָרָע֥וֹת הָאֵֽלֶּה׃
Dann wird mein Zorn an jenem Tag gegen sie entfacht werden, und ich werde sie verlassen, und ich werde mein Gesicht vor ihnen verbergen, und sie werden verschlungen werden, und viele Übel und Schwierigkeiten werden über sie kommen; damit sie an jenem Tag sagen: Sind diese Übel nicht über uns gekommen, weil unser Gott nicht unter uns ist?
משך חכמה
ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלדי בקרבי מצאוני כו'. נתקשו רבים בזה דאמאי לא מועיל התשובה. ונתבונן דשם תשובה כפי מה שמורה שמה איך נחשבת למצוה שישוב מכסלו ולא יחטא עוד, הלא בלא המצוה מצווה ועומד לבלי לעבור על מצות השי"ת, וכי בשביל שעבר ושנה בה הותרה לו ס"ד, הנה האזהרה הראשונה המונעתו מחטוא טרם שחטא היא מונעתו מחטוא גם אחרי שחטא, ועיין ספרי סוף שלח בזה [וכן כתב רבינו בפירוש המשנה לנזיר פ"ו במשנה דנזיר שהיה שותה יין הרבה, יעו"ש דברים נמרצים]. אמנם מצות התשובה אשר על זה צריך מצות פרטית הוא שאם חטא ועוזב את חטאו מצוה להתודות ולהגיד לפני השי"ת כי יודע בעצמו שחטא ומבקש כפרה, וכן הוא לשון רבינו בהלכות תשובה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו [פירוש לבלי לחטוא מחמת הצווי שהוא מצווה שלא לעבור בפעם ראשון קודם שחטא בין מ"ע בין מל"ת] חייב להתודות לפני השי"ת שנאמר כו' והתודו כו', ומה שצריך שבשעה זו יחשוב שלא ישוב לכסלה ולא יעבור עוד מצות פי ד' הוא נכלל בהודוי, יעו"ש, וכן בא אחריו החנוך וביאר דבריו, אבל על התשובה בעצמה אין לחשבה למצוה חדשה זולת הצוויים שכבר נצטוו עליהן. וז"ב.
Ask RabbiBookmarkShareCopy