Responsa zu Dewarim 31:17
וְחָרָ֣ה אַפִּ֣י ב֣וֹ בַיּוֹם־הַ֠הוּא וַעֲזַבְתִּ֞ים וְהִסְתַּרְתִּ֨י פָנַ֤י מֵהֶם֙ וְהָיָ֣ה לֶֽאֱכֹ֔ל וּמְצָאֻ֛הוּ רָע֥וֹת רַבּ֖וֹת וְצָר֑וֹת וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הֲלֹ֗א עַ֣ל כִּֽי־אֵ֤ין אֱלֹהַי֙ בְּקִרְבִּ֔י מְצָא֖וּנִי הָרָע֥וֹת הָאֵֽלֶּה׃
Dann wird mein Zorn an jenem Tag gegen sie entfacht werden, und ich werde sie verlassen, und ich werde mein Gesicht vor ihnen verbergen, und sie werden verschlungen werden, und viele Übel und Schwierigkeiten werden über sie kommen; damit sie an jenem Tag sagen: Sind diese Übel nicht über uns gekommen, weil unser Gott nicht unter uns ist?
שו"ת במראה הבזק חלק ראשון
בעיה נוספת, מתעוררת בקביעות תעניות על אסונות שפקדונו בגלות. הלא מבינים אנו שכל צרותינו באו לנו "על כי אין אלוקי בקרבי, מצאוני הרעות האלה" (דברים ל"א י"ז). בחטאינו נחרב בית חיינו וגלינו מעל אדמתנו. הרי אנו משולים למת, כי אין חיינו בגלות — חיים, ללא אלוקי אמת ורוח נבואה וחכמה. "ואין לנו שיור רק התורה הזאת", "ואין המת מרגיש באיזמל". אם נבוא כעת לקבוע תענית על השואה — ולא בתשעה באב, אלא ביום אחר שתהיה חומרתו כמוהו — יש חשש שלא נשיג את המטרה של "תשובת אמת", שלשם כך הן התעניות, ואולי, אף נגרום לטעות אצל הבריות לחשוב שאין קשר בין מיתת צדיקים וקדושים, עם ד' בגלות, לבין עזיבתם את שולחן אביהם וחורבן בית המקדש.
Ask RabbiBookmarkShareCopy