Allusion על בראשית 18:12

ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן, ויש לדקדק שבודאי כבר שמעה מאברהם הבטחת הש"י, והרמב"ן נדחק בזה, וא"כ למה צחקה על בשורת המלאך, ועוד הרי ראתה מופת חותך שחזר לה האורח כנשים, ועוד יש לדקדק בלשון אחרי בלותי היתה לי עדנה, דהיתה הוא לשון עבר וצריכה למימר תהי' לי עדנה, ונראה דהנה יש להבין עיקר הבשורה לשרה למה היתה צריכה ולא הי' די בנביאות אברהם וגם שרה עצמה היתה נביאה ונקל הי' שיבוא לה הבשורה בנבואה, אך י"ל עפ"י מאמרם ז"ל מה שהשיב בניהו בן יהוידע לדהמע"ה אמן כן יאמר ה' וגו' אף שכבר נאמר מלוכת שלמה בנבואה מ"מ חשש שכמה מקטריגים יעמדו מכאן ועד גיחון, הרי שנבואת הנביא יכול עוד להשתנות וכמ"ש הרמב"ן ריש לך לך פסוק ואו וז"ל ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון תהי' הגזירה מתקיימת עכ"פ ולכן יעשו הנביאים מעשה בנביאות וכו', כן י"ל נמי בנבואת אברהם, שלמען תהי' הבשורה מתקיימת עכ"פ הי' נצרך לפעולה ממשית, וזה שבא מלאך מלובש בלבוש אדם ואכל בבית אברהם הי' פועל דמיוני להמשתה גדול שיעשה ביום הגמל את יצחק ובמדרש כן תעשה כאשר דברת יהי' רצון שתזכה לעשות עוד סעודה אחרת לבר דכר דיתיליד לך, וע"כ לא רחוק הוא לומר שיהי' כל זה לפועל דמיוני יותר מפעולת דמיונות שעשו הנביאים שהביא הרמב"ן שם כמו השלכת הספר לפרת להשקעת בבל וכדומה: