Quotation_auto על בראשית 18:12

ואמר ושרה שומעת פתח האהל. לפי שהם שאלו לאברהם איה שרה אשתך לפי שהיו רוצים לומר לה הבשורה. וכשאמר אברהם הנה באהל היה ראוי שיאמרו לאברהם הבא אותנו אליה לבשרה. ולא אמרו דבר אלא מיד אמר שוב אשוב אליך. וכל זה למה. לפי שהם ידעו שהיא היתה באהל במקום שתשמע הבשורה. וזהו ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו. כלומר המלאך היה אחר אברהם ושרה פתח האהל. בענין שלא היה הפסק ביניהם. ולכן לא חששו להביאה. ואולי לא רצו שתבא לפניהם לפי שהם ידעו ששרה תצחק בקרבה ולא תאמין כי יסופר. כמו שאמרה מיד אחרי בלותי היתה לי עדנה. ועוד שאדוני זקן ומצדי ומצדו אי אפשר זה. ואעפ"י שהם ידעו זה לא רצו לומר למה זה צחקה שרה מפני כבודו של אברהם וזכותו. כמו שאמרו והנה בן לשרה אשתך. כלומר בעבור שהיא אשתך אבל השם יתברך לא ישא פנים. ולכן ויאמר ה' למה זה צחקה שרה היפלא מה' דבר ועכ"ז למועד אשוב אליך. ובעבור זכותך אשלים עצת מלאכי ולשרה בן. ואעפ"י ששתים רעות עשתה. האחת שצחקה בקרבה. והב' שאמרה בפה אחרי בלותי היתה לי עדנה. ולזה אמר היפלא מה' דבר בין במחשבה בין בדיבור. ואולי שהיא לא דברה כלל אלא שצחקה בקרבה ובמחשבתה אמרה אחרי בלותי. וזהו ותצחק שרה בקרבה לאמר לא אמרה בפיה אלא בקרבה צחקה וזאת היתה כוונתה. וזהו ויאמר ה' למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד. אעפ"י שלא אמרה היפלא מה' דבר אעפ"י שיהיה טמון בלבה:

דבר אחר היה רבי שמעון אומר גדול השלום שלא כמדת בשר ודם מדת מלך מלכי המלכים הקב"ה, מדת בשר ודם כשהולך למלחמה הוא הולך באוכלוסין ובלגיונין, וכשהולך לשלום אז הולך יחידי, אבל מדתו של הקב"ה כשהוא הולך לשלום הוא הולך בלגיונות ובאוכלוסין שנאמר אלף אלפין ישמשוניה ואומר עושה שלום במרומיו היש מספר לגדודיו. ואומר רכב אלקים רבותים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש, וכשהוא הולך למלחמה אינו הולך אלא יחידי שנאמר פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם וגו', אתה מוצא כשנפרע מדור המבול לא פרע אלא יחידי שנאמר ואני הנני מביא את המבול מים. וכשנפרע מדור הפלגה לא פרע אלא יחידי שנאמר ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ. וכשנפרע מאנשי סדום לא פרע אלא יחידי שנאמר וה' המטיר על סדום ועל המורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים. וכשנפרע מן המצרים לא פע לא יחיד שנאמר וה' הכה כל בכור. וכשנפרע מן האמוריים לא פרע אלא יחידי שנאמר וה' השליך עליהם אבנים גדולות. ומסנחריב לא פרע אלא יחידי שנאמר ויצא מלאך ה' אל מחנה אשור, ד"א חביב הוא השלום שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו לא נתן לו שכרו אלא שלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שבקש מן הקב"ה שלום שנאמר ושבתי בשלום אל בית אבי. וכן אתה מוצא באהרן שלא נתברך אלא בשלום שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום. וכן אתה מוצא בפינחס שלא נתן לו הקב"ה שכר אלא שלום שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום. וכן אתה אומר שלא נמשלה התורה אלא בשלום שנאמר וכן נתיבותיה שלום. וכן אתה מוצא שאין הקב"ה מנחם את ירושלים אלא בשלום שנאמר וישב עמי בנוה שלום. וכן אתה מוצא שלא בנה הקדוש ברוך הוא מלכות בית דוד אלא בשלום שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ. וכן לא נפרע הקב"ה מן עמונים ומואבים אלא שמנע מהן שלום שנאמר לא תדרוש שלומם. חזקיה אמר גדול השלום שכל המצות כתוב בהן כי תפגע שור אויבך וגו' ותועה, כי תראה חמור שונאך כי יקרא קן צפור, אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה, ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה, ברם הכא בקש שלום ורדפהו, בקשהו במקומך ורדפהו ממקום אחר. חזקיה אמר חורי גדול השלום שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו, נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, כיון שבאו לפני הר סיני נעשו כולן חנייה אחת, הדא הוא דכתיב ויחן שם ישראל [ויחנו אין כתיב כאן אלא ויחן] אמר הקב"ה הרי עת שאני נותן תורתי לבני. בר קפרא אמר תלת, גדול השלום שדברו הכתובים לשון בדוי בתורה בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה, הדא הוא דכתיב אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן, אבל לאברהם לא אמר כן (ואדוני זקן אין כתיב כאן) אלא ואני זקנתי בר קפרא אמר הורי גדול השלום שדברו (הנביאים) [הכתובים] לשון בדוי בנביים להטיל שלום בין איש לאשתו שנאמר הנה נא את עקרה ולא ילדת, אבל למנוח לא אמר כן אלא מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר. גדול השלום שאפילו העליונים וכו'. אמר רבן [שמעון בן] גמליאל גדול השלום שדברו הכתובים לשון בדוי בתורה להטיל שלום בין יוסף לאחיו, הדא הוא דכתיב כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ולא אשכחן [ביעקב] דפקיד כלום. אמר רבי יוסי הגלילי גדול השלום שאפי' בשעת מלחמה אין פותחין אלא בשלום שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה (לתפשה) וקראת אליה לשלום. רבי מאיר הוה יתיב ודריש בלילי שבתא היא תמן חדא איתתא יתבא ושמעה ליה תותי מדרשא אמתינת עד דכסיל, מדדריש אזלת לביתא אשכחה בוצינא טפי, אמר לה בעלה אן הוית, אמרה ליה אנא יתיבנא ושמעה דרושא, אמר לה לא כן וכן את עיילת להכא עד דאזלת ורוקת באנפי דרושא יתיבא שבתא קדמיתא תנייתא ותליתא אמרון לה מגירתא כדו אתון צהיבין אתינן עמך לגבי דרושא כיון דחמא יתהון ר"מ צפה ברוח הקדש אמר אית מנכון איתהא דחכימא למילחש בעינא אמר לה מגירתא כדו את אזלת ורוקת באנפיה ותשרי לבעליך, כיון דיתבא קמיה ואדחילית מיניה, אמרה ליה רבי לית אנא חכימא למילחש עינא, א"ל [אפ"ה] רוקי באנפי שבע זימנין ואנא מינשים. ירקת באפיה ז' זימנין, אמר לה איזילי ואמרי לבעליך אנת אמרי חדא זימנא ואנא ירקת ז' זימנין, אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזין את התורה לא הוה לך למימר לחד מינן למילחש לך, אמר להון לא דיו למאיר להיות שוה לקומו, דתני רבי ישמעאל גדול השלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. אמר רבי שמעון בן חלפתא גדול השלום כשברא הקב"ה את עולמו עשה שלום בין העליונים לתחתונים הה"ד בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. בשנית ברא את העליונים הה"ד ויאמר אלקים יהיו רקיע וכו' (דכתוב ברמז י"ח):

דבר אחר היה רבי שמעון אומר גדול השלום שלא כמדת בשר ודם מדת מלך מלכי המלכים הקב"ה, מדת בשר ודם כשהולך למלחמה הוא הולך באוכלוסין ובלגיונין, וכשהולך לשלום אז הולך יחידי, אבל מדתו של הקב"ה כשהוא הולך לשלום הוא הולך בלגיונות ובאוכלוסין שנאמר אלף אלפין ישמשוניה ואומר עושה שלום במרומיו היש מספר לגדודיו. ואומר רכב אלקים רבותים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש, וכשהוא הולך למלחמה אינו הולך אלא יחידי שנאמר פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם וגו', אתה מוצא כשנפרע מדור המבול לא פרע אלא יחידי שנאמר ואני הנני מביא את המבול מים. וכשנפרע מדור הפלגה לא פרע אלא יחידי שנאמר ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ. וכשנפרע מאנשי סדום לא פרע אלא יחידי שנאמר וה' המטיר על סדום ועל המורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים. וכשנפרע מן המצרים לא פע לא יחיד שנאמר וה' הכה כל בכור. וכשנפרע מן האמוריים לא פרע אלא יחידי שנאמר וה' השליך עליהם אבנים גדולות. ומסנחריב לא פרע אלא יחידי שנאמר ויצא מלאך ה' אל מחנה אשור, ד"א חביב הוא השלום שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו לא נתן לו שכרו אלא שלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שבקש מן הקב"ה שלום שנאמר ושבתי בשלום אל בית אבי. וכן אתה מוצא באהרן שלא נתברך אלא בשלום שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום. וכן אתה מוצא בפינחס שלא נתן לו הקב"ה שכר אלא שלום שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום. וכן אתה אומר שלא נמשלה התורה אלא בשלום שנאמר וכן נתיבותיה שלום. וכן אתה מוצא שאין הקב"ה מנחם את ירושלים אלא בשלום שנאמר וישב עמי בנוה שלום. וכן אתה מוצא שלא בנה הקדוש ברוך הוא מלכות בית דוד אלא בשלום שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ. וכן לא נפרע הקב"ה מן עמונים ומואבים אלא שמנע מהן שלום שנאמר לא תדרוש שלומם. חזקיה אמר גדול השלום שכל המצות כתוב בהן כי תפגע שור אויבך וגו' ותועה, כי תראה חמור שונאך כי יקרא קן צפור, אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה, ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה, ברם הכא בקש שלום ורדפהו, בקשהו במקומך ורדפהו ממקום אחר. חזקיה אמר חורי גדול השלום שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו, נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, כיון שבאו לפני הר סיני נעשו כולן חנייה אחת, הדא הוא דכתיב ויחן שם ישראל [ויחנו אין כתיב כאן אלא ויחן] אמר הקב"ה הרי עת שאני נותן תורתי לבני. בר קפרא אמר תלת, גדול השלום שדברו הכתובים לשון בדוי בתורה בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה, הדא הוא דכתיב אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן, אבל לאברהם לא אמר כן (ואדוני זקן אין כתיב כאן) אלא ואני זקנתי בר קפרא אמר הורי גדול השלום שדברו (הנביאים) [הכתובים] לשון בדוי בנביים להטיל שלום בין איש לאשתו שנאמר הנה נא את עקרה ולא ילדת, אבל למנוח לא אמר כן אלא מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר. גדול השלום שאפילו העליונים וכו'. אמר רבן [שמעון בן] גמליאל גדול השלום שדברו הכתובים לשון בדוי בתורה להטיל שלום בין יוסף לאחיו, הדא הוא דכתיב כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ולא אשכחן [ביעקב] דפקיד כלום. אמר רבי יוסי הגלילי גדול השלום שאפי' בשעת מלחמה אין פותחין אלא בשלום שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה (לתפשה) וקראת אליה לשלום. רבי מאיר הוה יתיב ודריש בלילי שבתא היא תמן חדא איתתא יתבא ושמעה ליה תותי מדרשא אמתינת עד דכסיל, מדדריש אזלת לביתא אשכחה בוצינא טפי, אמר לה בעלה אן הוית, אמרה ליה אנא יתיבנא ושמעה דרושא, אמר לה לא כן וכן את עיילת להכא עד דאזלת ורוקת באנפי דרושא יתיבא שבתא קדמיתא תנייתא ותליתא אמרון לה מגירתא כדו אתון צהיבין אתינן עמך לגבי דרושא כיון דחמא יתהון ר"מ צפה ברוח הקדש אמר אית מנכון איתהא דחכימא למילחש בעינא אמר לה מגירתא כדו את אזלת ורוקת באנפיה ותשרי לבעליך, כיון דיתבא קמיה ואדחילית מיניה, אמרה ליה רבי לית אנא חכימא למילחש עינא, א"ל [אפ"ה] רוקי באנפי שבע זימנין ואנא מינשים. ירקת באפיה ז' זימנין, אמר לה איזילי ואמרי לבעליך אנת אמרי חדא זימנא ואנא ירקת ז' זימנין, אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזין את התורה לא הוה לך למימר לחד מינן למילחש לך, אמר להון לא דיו למאיר להיות שוה לקומו, דתני רבי ישמעאל גדול השלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. אמר רבי שמעון בן חלפתא גדול השלום כשברא הקב"ה את עולמו עשה שלום בין העליונים לתחתונים הה"ד בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. בשנית ברא את העליונים הה"ד ויאמר אלקים יהיו רקיע וכו' (דכתוב ברמז י"ח):