Chasidut על בראשית 18:12

באופן חמישי נראה לבאר המדרש הנ"ל בדרך מוסר (דב"ר פ"י א'), דאיתא במסכת שבת (דף ק"נ ע"א) חשבונות של מה לך ומה בכך, מותר לחשבן בשבת, עד כאן. ועיין מ"ש הגאון בעל תבואת שור על זה במסכת שבת שם, ושפתים ישק. והנה החולי הגדול שבכל חולי הנפש, מי שאינו מטה אוזן לדברי תוכחה, כי אם מטה אוזן ושומע ועושה, ודאי אשרי לו ואשרי לנשמתו. ואף מי שאינו עושה אחר כך, רק בשעת מעשה מהרהר בהתשובה, אף שאינו מועיל לגמרי, דבר גדול הוא, דהא איתא בזוהר הקדוש (ח"ב ק"נ ע"ב) כתוב אחד אומר (שמואל א ב ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל, וכתוב אחד אומר (איוב ז ט) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה. לא קשיא על אילון דמהרהרי בתיובתא, נאמר ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל, ועל דלא מהרהרי בתיובתא, נאמר כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה. ועיין בזוהר חדש פרשת לך לך מ"ש על הפסוקים (בראשית יד כא) ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש כו', עיין שם. והנה בספר הקדוש ראשית חכמה פירש על הפסוק (משלי יא-יד) ונהמת באחריתך ככלות בשרך ושארך, (משלי ה יב) ואמרת איך שנאתי מוסר, (משלי ה יג) לא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אוזן, (משלי ה יד) כמעט הייתי בכל רע. ואני הוספתי נופך מעט, כי כל זמן שלא נתבלה הבשר, אין ניכר ההפרש בין בינוני לרשע, דכל זמן שלא נתבלה הבשר לית ליה נייחא, וכמו שנדרש בזוהר הק' (ח"ג ק"ע ע"ב) אחרי בלותי היתה לי עדנה (בראשית יח יב), וק"ל. אבל אחר כך אית ליה נייחא, מה שאין כן הרשע גמור. והיינו ונהמת באחריתך ככלות בשרך ושארך, דאז ניכר ההפרש בין רשע לאשר אינו רשע, ואמרת איך שנאתי מוסר ולא שמעתי בקול מורי, שמיעה היינו מי ששומע לדבריו ועושה כדבריו, ועוד נוסף על זה ולמלמדי לא הטיתי אוזן, היינו שלא הטה אוזן לגמרי אף לשמיעה דעלמא כמעט, ר"ל על דבר מועט וקטן כזה, כי מה היה מזיק לי אם הייתי מטה אוזן הייתי בכל רע, וכאשר שמיעת אוזן לטוב מכריעו לכף זכות, הכי נמי ההיפך שמיעת אוזן לרע, היא רע ומר מאד דידיעת הפכים בשוה, דעל ידי ששומע לדברים בטלים ולשקר ולשון הרע וליצנות ורכילות וניבול פה, מתפעל בנפש ומרים לשונו לדבר בהן, ומאן דפוגם בברית הלשון כו'. והנה איתא בזוהר פרשת לך ([ח"א] דף ע"ט ע"א) וז"ל: והאי חייבא אף על גב דאישתדל בפני הני צדיקיא (אנשי קודש) [אקשי קדל] ולא בעי למילף, ובגין כך אית ליה לצדיק' לאיתקף ביה, ואף על גב דחייבא אקשי קדל הוא, לא שביק ליה ואית ליה לאתקפיה בידיה ולא ישבוק ליה, עכ"ל. ושם (זוהר ח"א) בדף פ' ע"ב בסתרי תורה כתב וז"ל: ואברהם בעובדין טבין, בתשובה, באורייתא, בכולי אזדרז למהך תמן לגבי אינון חייבו לאתבאה לון מחוביהון, מה כתיב (בראשית יד יד) וירדוף עד דן, רדיף אבתרייהו ואודע לון דינא דהאי עלמא ועונשי דגיהנם, ולא יהיב דמיכי לעינא ביממא ובלילה עד דאוכח לון לאינון חייבין, ואתיב לון בתיובתא שלימתא כדקא יאות, עכ"ל. הרי דצריך למרדף אבתרייהו. והנה בימות החול אי אפשר להשיגו, דמענה בפיהם דטרודים על המחיה ועל הכלכלה, כולי האי ואולי ביום השבת ישיגנו כשבא לבית ה', על כן אף דוקראת לשבת עונג כתיב (ישעיה נח יג), ויום מנוחה ושמחה הוא, והיה מהראוי כי הס שלא להזכיר מעונשין דחייבין ומדברים קשין כגידין שמכניעין לב האדם ומצערין לב השומע. רק קל וחומר הדברים, אם חיות הגוף הגשמי דוחה שבת, על אחת כמה וכמה חיות הנפש רוח ונשמה הרוחני שדוחה שבת, כי הוא עיקר האדם, כי הגוף נקרא בשר האדם, כמ"ש (שמות ל לב) על בשר אדם לא ייסך, כמ"ש הרח"ו ז"ל בשער הקדושה. ובשפע טל כתוב כיון שהכתוב צווח ואומר עור ובשר תלבישני ועצמות וגידין תסוככני (איוב י יא), הרי דעור ובשר הוא הלבוש, ועצמות וגידים הוא הסכך, אם כן מה הוא האדם מי הוא המלובש ומי הוא המסוכך, והלא זה כל האדם הגשמי עור ובשר וגידין ועצמות, ומה יש לו עוד. אלא ודאי דעיקר האדם הוא נשמה, עד כאן דבריו (אף שאין זה לשונו). והנה אם ביום השבת יניחנו ובימות החול לא ישיגנו, הרי יסתכן בנפשו, ועל כל פנים ספק נפשות הוא, כי אולי לא ישים אל לבו מאליו, ועד בור ינוס וישכלו שניהם ביום אחד מיתת הגוף והנפש לחדא יהון, ולא תעמוד על דם רעך כתיב (ויקרא יט טז), על כן צריך להוכיחו בכל עוז ביום השבת אולי ישוב וניחם. והשתא מבואר המדרש הנ"ל, דהנה מבואר במדרש (דב"ר פ"י א') דלכך פתח האזינו (דברים לב א), לפי שהאוזן הוא עיקר, דאוזן לגוף כקנקל לכלים, כשם שעל ידי הקנקל מתגמרין ומתגפרין כל הכלים, כך אוזן אחד מרמ"ח אברים ועל ידו חיין כל האברים, הדה"ד (ישעיה נה ג) שמעו ותחי נפשכם, עד כאן דברי המדרש. והיינו כאשר ביארתי, דהשמיעה הוא יסוד והתחלה לכל הן לטב והן לביש. וזה הוא דברי המדרש שהתחלנו האזינו השמם, מזה דפתח בהאזינו מבואר דאוזן הוא עיקר, על זה אמר אדם מישראל שחושש באזנו, דהיינו שחלה חולי הנפש באוזן, שמטה אזנו לדברים בטלים כו' ואינו מטה אוזן לשמוע דברי מוסר, כי אינו רגיל לבא לחצרות ה' והיה מידי שבת בשבתו יבא כל בשר (ישעיה סו כג), מהו שירפא אותו בשבת בדברים קשים כגידין ובדברי מוסר, או נימא וקראת לשבת עונג כתיב, או דילמא דוחה את השבת. והשיב כך שנו חכמים כל שהוא סכנת נפשות דוחה את השבת, וזו מכת האוזן אם סכנת נפשות הוא שאין יכול לקבצן בחול כל כך, ונפשות דייקא נפש רוח ונשמה אם תריבם ידוחו ולא יכלו קום ח"ו, דוחה את השבת דאולי ישוב וניחם ושב ורפא לו, במהרה בימינו אמן.

והוא יושב פתח האוהל כחום היום (בראשית יח א). עיין בכלי יקר שמדקדק דהיה ראוי לומר בחום היום, ולא כ"ף כחום, ולפי פירושו אכתי היה ראוי לומר כהאיר היום, או כהאיר השמש, או כחום השמש, עיין עליו. והנ"ל בהקדים מה שאמרנו לפרש הפסוק (שופטים ה' לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, על פי מה שפירש באגודת אזוב (קלח ג' גבעול א') על הפסוק (קהלת א ה) וזרח השמש וגו', וז"ל: ביאור הענין כי למדתי מדעת קדושים שהשמש יש לה ב' תנועות, תנועה ישרה שלה היא ממערב למזרח, אלא שגלגל היומי מקיפה בכל יום סביבות הכדור ממזרח למערב, כי הוא גדול והשמש בהכרח נגררת אחריו, אבל מכל מקום מעט מעט הולכת תנועתה הישרה ממזרח למערב, עד שתשלים בשס"ה ימים להקיף הכדור פעם אחת, וטרם תקיף תנועה ישרה שלה, תהיה מקפת תנועה הפכית שס"ה סבובים. ותנועה ישרה נקרא הליכה שבכל יום תלך מעט בדרך ישרה שלה, אבל תנועה הפכית שלה נקרא סבובה, כי בכל יום תקיף כדור הארץ בהכרח, כי מקומה היא גלגל היומי והשמש עם גלגלה נגררין אחריו. והנה גלגל היומי נקרא מקום השמש, כי הוא מקום השמש העצמי, ואין השמש נקרא מקום הגלגל כי היא טפל אל גלגל היומי. וז"ש וזרח השמש ובא השמש, ר"ל מה שתראה זריחת השמש הוא בעצם ביאת השמש, כלומר זריחה ושקיעה כחדא שריין, והטעם ואל מקומו שואף הגלגל היומי נקרא מקום השמש כמ"ש, והשמש בהכרח שואף אליו, והגלגל היומי מעבירו על דת מהלכו להפך תנועתו ובהכרח הזה זורח הוא שם, שם דייקא באשר מהלך גלגל היומי מקיפו. ואמר עוד (קהלת א ו) הולך אל דרום, נתן משל כאלו השמש ברקיע באמצע רוח מערבית ורוצה ללכת אל קצה המערב לדרום, אך יסובב אל צפון מסיבת גלגל היומי המכריחו להיות סובב היפך תנועתו, סובב סובב הולך הרוח, ר"ל עם כל הסיבובים הללו היא מהלכת מעט בכל יום כפי רצונה הישרה, ואמר ועל סביבותיו, ר"ל כמו עם סביבותיו, ור"ל ועם כל ריבוי סביבותיו, מכל מקום שב הרוח ורצון השמש על מקומו, ולא ימנעה כל אותן סיבובים מלהלוך דרכה דרך הישרה בשס"ה הקפים הפכיות פעם אחת ישר. והנמשל כן הצדיק יאחז דרכו ללכת להשלים רצון קונו לגשת אל הקודש, אף אם תנועות הפכיות המרחיקות מקיפין אותו הוא היצר הרע, עם כל זה ברבות הזמני ישלים חוקו האמיתי ועל מקומו יבא בשלום, עד כאן דבריו עיין שם. והיוצא לנו מזה כי השמש יש לה מנגד למהלכה הטבעי שמכריחה לההיפך שס"ה פעמים קודם הליכתה פעם אחת, אף על פי כן איננה מניחה את שלה אף רגע אחד והולכת לאט עד שתגמור הליכתה, והוא מוסר גדול ויסוד גדול בעבודת השי"ת, כי סבת כל חולי הנפש הוא על ידי סבת המונעים ושערי תירוצים לא ננעלו. וזה אצלי ביאור אמרם (נדרים ח' ע"ב) לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה הצדיקים מתעדנים בה, כי הם המתנהגים בבחינותיה ואינם שמים עיניהם אל התנועות המעכבות והעיכובים, והרשעים שיש להם תירוצים מכח המניעות והעכובים, נידונים בה כי היא מחייבתן, והבן. וז"ש ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ירצה שהם עושים כמעשה השמש כאמור. וזו לדעתי פירוש אמרם (ב"ב ט"ז ע"ב) מרגליות טובה היתה בצוארו של אברהם אבינו ע"ה וכו'. כי ידוע שממש לא היה לו מנוח מההרפתקאות, ואף על פי כן לא עזב את שלו ועבד את בוראו ב"ה, ואת זה היה מלמד להועיל לבני דורו לבלי השגיח על המניעות והעיכובים בעסק עבודת השי"ת. וזהו המרגליות הטובה שהיתה תלויה בצוארו, שהודיע זאת ונתן קולו לפני חילו, וכל חולה ר"ל חולי הנפש שהיה רוצה לעבוד השי"ת, אלא שהיה נראה לו שיש לו מונעים ומעכבים, הרואה אותו מיד נתרפא, וכשנפטר תלאה הקב"ה בגלגל חמה, פירוש שנוכל ללמוד דבר זה מן החמה, והבן. וזו לדעתי פירוש אמרם (ויק"ר כ' ב') עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה. כי עקב הוא לשון סוף, כמו שדרשו (דב"ר פ"ג א') והיה עקב (דברים ז יב), שכרו בעקב. והנה מתחילה לא היה אדם הראשון במעלת השמש, כי נמשך אחר כח המתנגד, אבל בסוף שכבר גבר עליו המתנגד, והוא התחזק את עצמו ועשה תשובה גדולה ונוראה, אז בגבורתו הכהה גלגל חמה, והבן כי הוא פירוש יקר. וז"ש (קהלת א' ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, ר"ל שכל היתרון לאדם הוא רק אם יעמול בבחינת השמש לשבור זרוע המניעות והעיכובים, ולעבוד את בוראו ב"ה על דרך הילוך השמש וכאמור. וזה שאמר הכתוב (תהלים עב ה) יראוך עם שמש, ר"ל יראוך עם בחינה של שמש, והבן. והנה נחזי אנן דחמה יש לה שני מעלות. (א), להאיר על הארץ. (ב), להחם האויר. והנה הארתה ביום, הוא על ידי פעולת גלגל היומי בסבובו שמסבב השמש בכחו, אך זמן הארה ביום ארוך, הוא על ידי צירוף סיבובה של עצמה בהיקף השנה, אבל העיקר הוא בהיקף של היומי, ונמצא היקף היומי גובר ולכך נקרא גלגל היומי. והנה בחמימות בקיץ היא על ידי הקפה של עצמה בהיקף השנה בצירוף היומי לענין משך זמן החימום, אבל עקרה בהקיפה והיא גברת הבית, ולכך נקרא השמש בשם עצם חמה, ואור אינו שם דבר לה רק שם הפעולה והבן, ובאמת ההארה מצד עצמה, והחמימות רק מצד שמכה בארץ בכח. והנה אם לענין החמימות יש מבוא ליומי המנגדה, ואף על פי כן השמש מנצחו, זה הוא השתדלות נפלא להשמש, מה שאין כן אם לא היה ליומי מבוא כלל בזה. והנה אמרו (ב"מ פ"ו ע"ב) יום שלישי למילתו היה, שאז הכאב גדול ומסוכן ובפרט לאיש זקן כמוהו, ובמאמר שרה ואדוני זקן (בראשית יח יב), מבואר שהרגישה בו אפיסת הכחות, וגם הוציא הקב"ה החמה מנרתקה (שם). והנה גם אם דרכו היה תמיד לעמוד בחוץ להכניס עוברים ושבים, עם כל זה בזמן ההוא היה ראוי לו לשכוב על מטתו ולא לצאת חוץ, היש מונע גדול מחלישות הזה ובפרט לזקן כמוהו וכנ"ל, אף על פי כן והוא היה יושב פתח האוהל להכניס אורחים כפירוש רש"י, וזה מורה על השתדלותו בחריצות נפלא לעשות רצון קונו, ולא עצרהו שום מעכב ומונע כל מה שהוא תחת חוק האפשר, ואף שהיה קצת מונע שלא חיפש על הדרכים, רק יושב על פתח האוהל מצד חולשתו, כי זה היה יוצא מחוק האפשר לשוטט אז על הדרכים, אבל התגבר כארי כל מה דאפשר. וזה ביאור וירא אליו ה', כאמרם לבקר את החולה כי שלישי למילתו היה, אף על פי כן והוא יושב פתח האוהל כדי להכניס אורחים, וזה הוא כחום היום, פירוש כמעשה חום היום היינו בשש שעות, שהוא גבורה גדולה להשמש בתנועת עצמה מתגברת על המתנגד לה בכח עצום. אף שיש לו מבוא גדול בזה וכמ"ש, והבן כי הוא נפלא בס"ד.

ויאמר י"י וכו' למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי וכו' (בראשית יח יג). כתב רש"י ז"ל (והוא מחז"ל (ב"מ פ"ז ע"א)) שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן (בראשית יח יב). והדבר הזה יתמה לבב אנוש איך אפשר הדבר שהש"י יאמר דבר שלא היה מעולם, אפילו אם נאמר מאה פעמים מפני השלום שינה, לא יכיל הרעיון ולא יתקבל בדמיון השכל אפשרות הענין הזה. ונ"ל לבאר היטב הדבר על פי חקירות הפלסופים האלקיים: דהנה רבו המתפלספים אשר הכחישו מציאות הנפלאות בשידוד המערכה שלא בטבע, וטעמם שלא יתכן לפועל האמיתי הבורא כל במאמרו, שלא יהיה לפעולתו סדר קבוע בל ימוט לעולם ועד, ואמרו שיותר כבוד להבורא ית' שתהיה הטבע מתנהגת לעולם בטבעה וסדרה אשר סדרה הבורא בעת הבריאה, על כן מהקדמה המוכחשת הלזו נמשך להם מבוכות רבות בדברי התורה והנביאים המספרים במפלאי י"י, והוציאו הפסוקים מפשטן לא באלה חלק יעקב. וכבר הכה על קדקדם הרב הגדול מהר"ל בהקדמת הגבורות, ותוכן דבריו לתרץ קושייתם שהבורא ית' סידר מבראשית הנהגה הטבעיות בעולם הטבע ברצונו המלובש בו, וסידר הנהגה הניסיות מהעולם הנבדל, ויש לכל אחד סדר, ואם כן לא יקרא לשידוד המערכה הנהגה שלא כסדר, (אם תרצה לרוות צמאונך עיין נא בדבריו כי העמיק מאד בענין ההוא, ודבריו מתוקים מדבש ואני לקצר באתי כי דבריו מצויין בפי כל). ומעתה נבא אל הביאור באפשר לפרש דזהו שצחקה שרה לאמר אחרי בלותי וכו', ואם כן הוא שלא כטבע, "ואדוני "זקן רצ"ל על השי"ת שהוא אדוני, ובודאי הוא זקן דהיינו הוא הוא שברא העולם והוא עד היום, ואם כן יחשב ח"ו לחסרון שידוד המערכה, שיהרס מלאכת המערכת אשר פעל ועשה שדבר כזה יארע אם יעשה אומן אחד מלאכה, ואחר כך יבא אחר ויהרס מלאכתו הראשון, אבל אדוני השי"ת זקן הוא היה והוא הוה כעת, בודאי אין מהראוי שיהרס מלאכתו, רק יהיה הכל בהנהגת הטבע כסדר. (ונקדים עוד לפי דברי מהר"ל שיש לכל אדם מהנהגת סדר מיוחד ידוע הוא הנהגה הניסיות באה משם הויה המהווה כל הויות, בלי התלבשות בטבע המתנהגת בשם אלקים בגימטריא "הטבע או משם אדני. והנהגה הטבעיות הוא משם אלקים או אדני המלובש בו השגחתו ית' המהווה כל הויות, והדברים ידועים למשכילים. והנה זה שאמרה ואדוני זקן, צירוף הוא"ו יורה על התלבשות הויה "אל "אדני, והבן. וז"ש השי"ת למה זה צחקה שרה וכו' האף אמנם אלד ואני זקנתי, האיך יהיה באמת זה הדבר שאלד "ואני "זקנתי, ר"ל השי"ת אמר זה כביכול על עצמו שאמרה שהשי"ת כביכול "זקן, והוא הוא עתיק יומין שפעל כל, ואיך יתכן שישדד ויהרס מלאכתו בטבע שפעל, הנה התחיל השי"ת מאמרו בדברי אמירת שרה שמדבר אל עצמה, והסיום של המאמר הוא בלשון שאומר השי"ת כביכול על עצמו עבורה ואני זקנתי, מה שאין כן שרה דברה כל מאמרה בנסתר נגד השי"ת, באמרה ואדוני זקן נגד הש"י כביכול. וזה הוא שאמרו רז"ל ששינה כביכול מפני השלום, כי יש לפרש פשט מאמרה גם כן על אברהם, על כן כביכול שינה השי"ת דיבורה בלבד, ופירוש מאמרה שאמרה ואדוני, כוונתה עלי דהיינו "ואני "זקנתי, והמ"י כי אי אפשר להטעים הדברים בכתב. והנה אמרו "ואני, הוא גם כן צירוף הוי"ו אל "אני, צירוף הויה אל אדני כנ"ל. וזה שסיים מאמרו ית' היפלא מי"י דבר וכו' (בראשית יח יד), ור"ל אם זה הוא לפלא בהנהגת הטבע שהוא "מאלקים או "מאדני, בהתלבש והצטרף בתוכם כח הויה ויוחשב זה לשינוי הסדר, אבל היפלא מי"י דבר, ר"ל האם יוחשב זה לפלא מהויה מהסדר הניסיי המסודר מהויה מעולם הנבדל מבלי התלבשות "באדני, ואם כן לא יוחשב זה לחסרון ולהריסה ח"ו מעשי ידיו, כי הוא סדר בפני עצמו סדר נכון כמ"ש הרב הנ"ל, והבן הדברים האלו על מתכונתם ויונעם לחכך: