שם משמואל
ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה, במד"ר מהיכן בא ר' לוי אמר מקבורתו של תרח בא, אמר לי' רבי יוסי וכו' אלא מהיכן בא מהר המורי' בא, והרמב"ן טען שכך הוא הלשון מורגל בדברי חכמים של כל מתעורר ומתחיל במלאכה, כמו בא לו לגרה במשנת תמיד, ואני לא באתי לידי מדה זו וכן בלשון הכתוב בא בשכרו עיי"ש, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד שגם דעת רבותינו ז"ל הי' כן אלא שהוקשה להם מהיכן בא היינו דהנה קבורת שרה הי' גמילת חסד כבמדרש רודף צדקה וחסד זה אברהם שגמל חסד לשרה, דהתינח אם הי' בא ממדה אחרת לגמילות חסד אבל אברהם שכל עצמו הי' מדת חסד לא יוצדק לומר בו שבא לגמול חסד, וזה שאמרו מקבורתו של תרח שהוא ענין כיבוד אב שהוא מדת הדין וע"כ הי' עשו מחזיק בה כמ"ש מהר"ל, וכן מהר המורי' שרצה לעשות דין ביצחק היפוך מדת החסד, בזה שפיר יוצדק שהתעורר והתחיל לעשות במדה אחרת שהוא גמילות חסד לשרה, ודפח"ח, ולפי דרכו ז"ל יש לי לומר באופן אחר דהנה בודאי מיתת שרה הכאיב את לב אברהם מאד, ובמד"ת שלכן סמוך לו ואברהם זקן שהזקין בעבור עגמת נפשו על שרה, ומובן שנתעורר לבו לבכי והספד שהרי נאכל חצי בשרו, אך במה שהכתוב מפרש לספוד לשרה ולבכותה אף שהי' די באמרו לספוד ולבכות, שמע מינה שכל עצמו הי' בשביל שרה ולא בשביל עצמו שמצא את עצמו חסר, ובזה יובן דברי המדרש שקרא לקבורת שרה חסד, אף שכך הוא מנהגו של עולם ומה רבותא דאברהם, אך הוא הדבר שרבותא דאברהם הי' מה שהפשיט א"ע מעניני עצמו ולא הי' לו מחשבה אחרת רק לגמול חסד לשרה והספידא יקרא דשוכבי, ובאמת זה דבר גדול מאד שאף בחסרון גדול כזה שאין האשה מתה אלא לבעלה, ואשה כשרה שעלי' נאמר אשת חיל עטרת בעלה ושבאמת הזקין בשביל מיתתה, ומ"מ לא יהי' נזכר מכל אלה מאומה וכוונתו רק לקיים מצות גמילת חסד זה רבותא יתירה, וזה ששאלו מהיכן בא היינו מהיכן זכה ובא לכלל מדה זו, ואמר ר' לוי מקבורתו של תרח היינו עפ"י מאמרם ז"ל לך אני פוטר מכיבוד אב וכמו שביאר מהר"ל שאברהם הי' התחלת העולם ואינו נחשב כלל שתרח הי' אביו, וע"כ מן הדין לא הי' צריך להטפל בקבורתו, אלא שהי' מצד החסד גמור ועקר סוכי' ומשכני' ורהט מרחק רב כזה, ושכר מצוה מצוה שזכה כשבא למצות גמילות חסד יהי' לבו ברשותו להפשיט א"ע מכל עניניו עד שיהי' כולו למצוה, ורבי יוסי אמר מהר המורי' בא ששם הפשיט עצמו מכל עניני עצמו ואף גם ממדת חסד שלו עד שבא לשחוט את בנו יחידו, בשביל זה זכה שבכל עת בואו למצוה יהי' בכוחו לעשות באופן כזה שיהי' כולו למצוה כנ"ל: