אגרא דכלה
ויבא אברהם (בראשית כג ב). הנה ודאי לפי פשוטו מהר המוריה או מבאר שבע בא. אך מי יתן ונדע מהו צורך ההודעה שבא מחדש, אם להשמיענו שתיכף לעקידה מתה, זהו נשמע מהסמיכות הפרשיות. והנראה דהנה ידוקדק עוד אומרו שחברון היה בארץ כנען, וכי עד כאן לא ידענו זה, ובפרט שידענו שכל מגוריו היה בארץ כנען מיום עלותו מארץ מצרים. ונ"ל דהנה כבר כתבנו כמה פעמים שאותן הז' עממים שהיו בארץ ישראל, היו הז' קצוות דסט"א. והנה כנען הוא החסד דסט"א, (וכבר כתבנו משמעות התיבה בשם כבוד אדמו"ר מו"ה יעי"צ זצוק"ל), והנה חסד לאומים חטאת (משלי יד לד), ומהראוי להתחסד עם קונו לבל תת מקום לנוח כף רגלי החסד דסט"א, (וכן הוא בשאר המדות). והנה אברהם איש החסד, היה צריך בגמילות חסדיו להתגבר על החסד דסט"א, הוא הכנעני אשר היה בארץ בימים ההם, ועל ידי זה יוציא בלעו מפיו ויגורש מן הארץ ויירשנו אברהם. והנה להיות שגדלה חשיבות אברהם ושרה בעיניהם, בטלו כלם ממלאכתם ובאו לגמול חסד לספוד ולבכות, וחש אברהם מאוד על הדבר הזה להיות חסד לאומים, ובפרט להיות ארץ כנען חסד דסט"א, לבל יתגבר עוד בארץ ויתבקש להם עוד זמן זכות בארץ, לזה מיהר אברהם וקדם ויבא תיכף לספוד, וכולם שתקו לא ענו עוד כדי לשמוע ההספד של אברהם, אם אפילו גם הם ספדו, שלו קדם ונתגבר בחסדו. ובזה ידוקדק אומרו לספוד וכו' ולבכותה, ולמה לא אמר ולקברה שהוא העיקר יקרא דשכבי. אך משמיענו הגם שמהראוי היה מקודם להתעסק בקניית מקום הקבורה ואחר כך ההספד, עם כל זה להיות הדבר בארץ כנען, מיהר ויבא לספוד וכו' וכנ"ל. ובזה יובן המדרש (ב"ר פנ"ח ד') בקרית ארבע, א"ר עזריה שמשם יצא אברהם שרדף אחר הד' מלכים. והנה אנחנו לא נדע מה בצע לקרות שם העיר בכאן על שם שרדף אחר הד' מלכים. ולפי מ"ש יונח להיות שקראו שם העיר קרית ארבע, על שם שרדף אחר המלכים, ואם כן גדלה מעלת אברהם בעיניהם, וחשש שיבאו כולם לגמול חסד, ומיהר הוא כנ"ל:
אגרא דכלה
לספד "לשרה "ולבכתה (בראשית כג ב). על שרה היה לו לומר. גם למה הפסיק בתיבת לשרה בין ההספד והבכיה. אך הוא לדעתי להשמיענו מה שאמרו רז"ל (שבת קנ"ב ע"ב) שהמת שומע עד שיסתם וכו', והנה אמרו ז"ל (ברכות ס"ב ע"א) כשם שנפרעין מן המתים כך נפרעים וכו', כי הספדן צריך שלא למעט ולא להרבות בכבוד הנפטר, ורב אמר אחים לי הספידא דהתם קאימנא (שבת קנ"ג ע"א). ופירשו בו לומר השבחים הראויין שהוא עומד באותו המדרגה, והבן. וזה שמשמיענו לספוד לשרה ששומעת ההספד, וגם לשרה השבחים הראויים לכבודה, מה שאין כן הבכיה מה בצע להנפטר אם ממעטין או מרבין, על כן לא אמר לבכות לשרה, הש"י ישמח את עמו ישראל:
ישמח משה
ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון (בראשית כג ב). ויש לדקדק הלא בחד מן השמות סגי. והנ"ל על פי מ"ש באור החיים בפרשת חקת (במדבר כ א) בותמת שם מרים, וכן בפרשת וזאת הברכה (דברים לד ה) בוימת שם משה, דשם לבד הוא שמת, אבל חי הוא במקום אחר קדוש ועליון, עכ"ל. ועל פי זה י"ל מה שדרשו רז"ל במשה (סוטה דף י"ג ע"ב) שם, מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש, ודברי אור החיים אחד והדרש יוצא מהפשוט כי אם אינו עומד ומשמש, הוי מיתה בבחינת עצמותו, דנעדר ממנו מדריגת הולך והוי רק עומד, ואם כן למה נאמר שם, אלא ודאי עומד ומשמש, והבן. ועל פי זה יש לפרש דברי רב דאמר אחים לי בהספדאי (שבת דף ק"נ ע"א), לי דייקא, ר"ל בבחינת עצמי דהתם קאימנא, והבן. ועל פי זה י"ל מ"ש רז"ל (ב"ב דף קט"ז.) מי שהניח בן כמותו לא נאמרה בו מיתה, היינו משום דברא מזכי אבא (סנהדרין ק"ד ע"א), אם כן הוי הולך. ונחזור לענינינו שזה שאמר ותמת שרה בקרית ארבע, ר"ל שאצל העיר היה לה בחינת מיתה שנסתלקה משם, ויציאתה עשה רושם כיציאת צדיק, אבל היא בעצמותה חברון, ר"ל אדרבה נתחברה בנשיקה למקום החיים בדבקות עצום, והדבקות הוא החיות כאמור (דברים ד ד) ואתם הדבקים וגו'. ועיין בכלי יקר טעם על שמות אלו קרית ארבע, על שם מיתה טבעית פירוד דארבע יסודות, כי האדם עיר קטנה (קהלת ט יד, עיין נדרים ל"ב ע"ב), וחברון על שם החיבור ומיתת נשיקה של הצדיקים. לכך נאמר ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון, לומר שלא על ידי עון מתה, כי אם על ידי פירוד ארבע יסודות ובנשיקה וחיבור, עד כאן דבריו. ולי נראה כפי דרכו, דנקרא קרית ארבע כסתם מיתת אדם דהיינו אפיסת כח ארבע יסודות, ובהצדיקים נקרא חברון על שם חיבור ונשיקה. וז"ש היא חברון, דגבי דידה חברון, והבן.