פתיל תכלת
והגם דכתיב (שם א' ט) כל העם הנותר מן האמרי החתי הפרזי החוי והיבוסי וגו' בניהם אשר נותרו אחריהם בארץ אשר לא יכלו בני ישראל להחרימם ויעלם שלמה למס עובד וגו', הרי דהחתים ג"כ היו ממעלי מסין, וכבר הבאנו מהש"ס וירושלמי, דמעלי מסין כמו שנתכבשו, נראה דהחתי הנזכר כאן, היינו מעם החתי שבערי ישראל, בערים שנתכבשו מהחתי, שקצת מארץ החתי נתכבש, שהרי חברון וחצריה מארץ החתי היתה, כדכתיב (בראשית כ״ג:ב׳) ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון וגו', וידבר אל בני חת וגו', ומפורש להדיא, שכבשו את חברון כדכתיב (יהושע י׳:ל״ו-ל״ז) ויעל יהושע וגו' חברונה וילחמו עליה וילכדוה וגו', וכתיב (שם יא) ויבא יהושע בעת ההיא ויכרת את הענקים מן ההר מן חברון וגו', וכתיב (שם טו) ויורש משם כלב את שלשה בני הענק, ועל אותן החתים שהיו בערים שכבשו ישראל תחת ידיהן ולא היו בארצם תחת מלכיהם, קאי וקאמר שהיו למס עובד, אבל ארץ החתי שנשאר ולא נתכבש והיו שרוים שם עם מלכיהם, לא היה מבעלי מסין, ולא נתקדש בקדושת ארץ ישראל: