שני לוחות הברית
מצוה גדולה להתעסק בקבורת המת ולהספיד ולהרבות בהספד תלמיד חכם ולבכות, ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה (בראשית כג, ב). ואע"פ שאינה מצוה פרטיות ממצות עשה, מכל מקום היא נכללת בכלל עשה (דברים כח, ט) דוהלכת בדרכיו, מה הוא קובר מתים שנאמר (שם י, ו) ויקבור אותו בגי, אף אתה כו', כמו שכתבתי בפרשת וירא (תחילת נר מצוה):
שני לוחות הברית
וזה לשון הגה"ה ציוני בפרשת בראשית דף ח', גם הזהרנו להשמר בנגע צרעת. נודע כי זאת תורת המצורע מוציא רע וארס הזוהמא בא מזוהמת הנחשהגה"המצאתי צוף דבש אמרי נועם. דע שצחנת הזוהמא של הנחש נחלק לד' רוחות וכולם הם טומאה, רוח שטות, רוח זנות, רוח חמדה, רוח חטאה. וחז"ל קראו להם טומאה, אב הטומאה, ראשון, שני, שלישי. ובהתייחד סמאל עם הנח"ש אז הטומאה הגדולה למעלה, ותמצא שם אבי אבות הטומאה. ואלו נחלקו לד' רוחות, והם מתפשטים לארבעים חסר אחת, לפיכך עונש החטא אשר עבר עליו רוח הטומאה, הוא מלקיות הארבעים חסר אחת:
ואמרו רז"ל (אוצר המדרשים פרק אדה"ר ה) עשר גזירות גזר על הנחש, ואלו הם, א' שנסתם, ב' קציצת ידיו ורגליו, ג' שאוכל עפר, ד' לשונו נגררת בעפר, ה' שהשניאו בעיני הבריות, ו' שמשיר עורו לסוף ז' שנים ויש לו צירים כחבלי לידה, ז' שמוליד לז' שנים, ח' שמטיל ארס, ט' שכולם מתרפאים לעתיד לבא זולתו, י' שימות. ועשר גזירות גזר על האדם, א' שיאכל פתו בעמל וצער, ב' שאוכל טוב ומוציא רע, ג' שישלוט בו ריח רע ורימה ותולעה, ד' כינים וזבובים ופרעושים בחייו, ה' שיהיו ימיו קצרים, ו' שיהיו בניו גולים ממקום למקום, ז' שיהא מסור לחיה רעה, ח' שיהיה נדון תמיד ודינו מוכן לעתיד לבא, ט' באין עליו יסורין, י' המות. ועשר גזירות נגזר על האשה, א' דם נדה, ב' דם בתולים, ג' צער הריון, ד' צער לידה, ה' שעומדת מלידתה דוה וחולה, ו' שתכנס כאבילה, ז' שמושל בה האיש, ח' שתהא אסורה ונתפשת בירכתי הבית, ט' שמזקנת מהרה, י' המות. ואם היא אשת חיל, בעלה קוברה, שנאמר (בראשית כג, ב) ויבא אברהם וגו'. ותשע גזירות על הארץ, א' שתהא שותה מאליה, שנאמר (בראשית ב, ו) ואד יעלה מן הארץ וגו', ב' שתלקה בפירותיה, ג' שתלקה בשדפון, ד' שתצמיח קוץ ודרדר, ה' שיהיו בה הרים וסלעים, ו' שיחסרו בה בני אדם ויחרשוה בכלי ברזל, ו' שלא תכסה על הרוגיה, ח' בזמן שחייבין בני אדם זורעין הרבה ומוציאין קמעא, ט' שעתידה לבלות, שנאמר (ישעיה נא, ו) והארץ כבגד תבלה, היא מיתתה. עכ"ל:, והקב"ה מגלה סימן זה כדי שיתעורר האדם ויתחרט ויעשה תשובה, ואז ארס זוהמת הנחש יוצא חוצה ואין לו טהרה אלא באמצעית הכהן שהוא מצד החסד סטרא דימינא, כי מצד השמאל נפתח הרעה, כי מצד שמאל נמשך בהשתלשלות למטה סמאל, ומצפון תפתח הרעה (ירמיה א, יד). ועתה שאין לנו כהן, אזי התשובה על הכל כי ימין התשובה פשוטה:
ואמרו רז"ל (אוצר המדרשים פרק אדה"ר ה) עשר גזירות גזר על הנחש, ואלו הם, א' שנסתם, ב' קציצת ידיו ורגליו, ג' שאוכל עפר, ד' לשונו נגררת בעפר, ה' שהשניאו בעיני הבריות, ו' שמשיר עורו לסוף ז' שנים ויש לו צירים כחבלי לידה, ז' שמוליד לז' שנים, ח' שמטיל ארס, ט' שכולם מתרפאים לעתיד לבא זולתו, י' שימות. ועשר גזירות גזר על האדם, א' שיאכל פתו בעמל וצער, ב' שאוכל טוב ומוציא רע, ג' שישלוט בו ריח רע ורימה ותולעה, ד' כינים וזבובים ופרעושים בחייו, ה' שיהיו ימיו קצרים, ו' שיהיו בניו גולים ממקום למקום, ז' שיהא מסור לחיה רעה, ח' שיהיה נדון תמיד ודינו מוכן לעתיד לבא, ט' באין עליו יסורין, י' המות. ועשר גזירות נגזר על האשה, א' דם נדה, ב' דם בתולים, ג' צער הריון, ד' צער לידה, ה' שעומדת מלידתה דוה וחולה, ו' שתכנס כאבילה, ז' שמושל בה האיש, ח' שתהא אסורה ונתפשת בירכתי הבית, ט' שמזקנת מהרה, י' המות. ואם היא אשת חיל, בעלה קוברה, שנאמר (בראשית כג, ב) ויבא אברהם וגו'. ותשע גזירות על הארץ, א' שתהא שותה מאליה, שנאמר (בראשית ב, ו) ואד יעלה מן הארץ וגו', ב' שתלקה בפירותיה, ג' שתלקה בשדפון, ד' שתצמיח קוץ ודרדר, ה' שיהיו בה הרים וסלעים, ו' שיחסרו בה בני אדם ויחרשוה בכלי ברזל, ו' שלא תכסה על הרוגיה, ח' בזמן שחייבין בני אדם זורעין הרבה ומוציאין קמעא, ט' שעתידה לבלות, שנאמר (ישעיה נא, ו) והארץ כבגד תבלה, היא מיתתה. עכ"ל:, והקב"ה מגלה סימן זה כדי שיתעורר האדם ויתחרט ויעשה תשובה, ואז ארס זוהמת הנחש יוצא חוצה ואין לו טהרה אלא באמצעית הכהן שהוא מצד החסד סטרא דימינא, כי מצד השמאל נפתח הרעה, כי מצד שמאל נמשך בהשתלשלות למטה סמאל, ומצפון תפתח הרעה (ירמיה א, יד). ועתה שאין לנו כהן, אזי התשובה על הכל כי ימין התשובה פשוטה:
שני לוחות הברית
ועל אלו ג' בחינות של אם ואחות ובת מרומז (בר"ר נח, א) בת ך' כבת ז' ליופי, ובת ק' כבת ך' לחטא. בבחינת אמא עילאה סוד אור שבעת הימים הגנוז כמו שכתבתי לעיל (ד"ה ומה שכינו). אח"כ נגנז ונתחשך. ובשעת מתן תורה פסקה זוהמת הנחש (שבת קמו, א) והיה ראוי לחזור כתנות אור, שעל כן רמוז בפרשה יהי אור חמשה פעמים אור, כנגד ה' חומשי תורה כדאיתא במדרש (בר"ר ג, ה), זהו בחינת כ"ף, כדאיתא בזוהר (ח"ג יא, ב) על פסוק (במדבר ז, פו) עשרה עשרה הכ"ף, הם י' מאמרות, ויו"ד דברות שהם יו"ד במילואו העולים שניהם כ"ף. זהו בת ך' כבת ז' ליופי, כלומר כאור שבעת הימים, מכל מקום לא הוחזר ממש רק כדמיון אור ז' הימים, ואלו לא חטאו בעגל והיו מתגברים בתורה אז שהיו באים מעלה מעלה, והיה נתגלה ממש אור הגנוז. אבל בתחילת נתינת התורה, היה כאור ז' ימים כדמיון. זה סוד (משלי ז, ד) אמור לחכמה אחותי את, והוא בחינת אחות. אח"כ כשחטאו בעגל קלקלו גם זה, ונתקטנה הכ"ף ומצאו תיקון בקצת בנין בית המקדש שהיה גבוה מאה אמה זהו בת ק' כבת ך' לחטא, כי קרבנות היו מכפרים, אבל היו בבחינת בת ציון, וכן נקרא (ישעיה לז, כב) בת ירושלים, זהו סוד (בראשית כג, ב) ולבכותה כף קטנה, ונסתלק הכף נשאר ולבתה שהוא כמו בחינת הבת. ובחורבן הבית אף ק' נתקטנה כמו שכתב בעל הטורים בענין ק' קטנה בקצתי בחיי (שם כז, מו). ובחורבן הבית אז ירדו למטה מן בת ונשתמשו בקול היוצא מן בת, וזהו בת קול. ועתה בעו"ה לא זה ולא זה, עד יבא משיח צדקינו ואור חדש על ציון יאיר: