שם משמואל
ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, וכי תאוה היא לעינים, ונחמד העץ להשכיל וגו' נראה דפרט כאן שלשה דברים, דהנה בפסוק ויצו ה' אלקים על האדם לאמור מכל עץ הגן וגו' איתא במ"ר פט"ז ר' לוי אמר צוהו על שש מצות, ויצו על ע"ז כמד"א כי הואיל הלך אחרי צו, ה' זו ברכת השם וכו' אלקים אלו הדיינים, על אדם זו שפ"ד, לאמר זו ג"ע, מכל עץ הגן אכול תאכל צוהו על הגזל, ונראה דשש מצות אלו הם פרטים משלש עבירות, ע"ז ג"ע ש"ד, ברכת ה' היא בכלל ע"ז, גזל הוא בכלל שפ"ד, כמ"ש כן אורחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח, וצריכים דיינים לברר זה א"כ כל השש מצות נכללים באלו השלשה וידוע שהם תוצאות קנאה, תאוה, וכבוד, שפ"ד היא קנאה ושפ"ד הראשון הי' קין מחמת שקינא בהבל, תאוה מביא לידי ג"ע, וכבוד מביא לידי ע"ז, וכל המתגאה כאלו עובד ע"ז, וכתיב וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים, הם פגם בגוף ונפש ושכל, תאוה בגוף, קנאה ושפ"ד בנפש, וכבוד וע"ז בשכל, והנחש בהסתתו שאמרנו במאמר הקדום שאמר שטוב להם שישתאב בהם יצה"ר לשלשה דברים אלו למען יכופו את יצרם ויקבלו שכר כעושה מצוה, הזכיר נמי שלשה דברים, ונפקחו עיניכם, והייתם כאלקים יודעי טו"ר, פקחי עינים יוצדק בהמקנא שמביט בצרות עין על מה שיש לחברו, והוא השתאבות יצה"ר בנפש, והייתם כאלקים, הוא השתאבות יצה"ר של כבוד בשכל להיות כמלאכים או יוצרי עולמות, יודעי טו"ר טוב הוא תאוה הנטוע בגוף כמ"ש הא"ע כי הנער כאשר ידע טו"ר אז יחל לתאוות המשגל, וע"כ כתיב נמי ותרא האשה וגו' שכללה בכאן את שלשה דברים הנ"ל כי טוב העץ למאכל הוא תאוה, וכי תאוה היא לעינים הוא קנאה שמתייחס לעינים כנ"ל, ונחמד העץ להשכיל הוא בשכל: