צרור המור על התורה
אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך שלש לה העונש כנגד עונג חטאתה שהתענגה באכילת העץ כאומרו ותרא האשה כי טוב העץ למאכל. וכנגד זה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך מתענוג המאכל. בעצב תלדי בנים כנגד וכי תאוה הוא לעינים לפי שהבנים הם מחמד עיניו של אדם. ואל אישך תשוקתך כנגד ונחמד העץ להשכיל כי האדם עץ השדה והתשוקה כנגד החמדה ועם כל זה והוא ימשול בך. ובפרשת ויחי יעקב תמצא פירוש זה הפסוק בארוכה כי זאת היא קללה גדולה לאשה שכל זה העצבון והצער בא לה מצד הבעל ועם כל זה ואל אישך תשוקתך כי זה חוץ מן הטבע שיאהב אדם למי שעושה לו רע ולכן אהבת הנשים היא מופרשת משאר אהבות. ולכן אמר דוד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים לפי שהמלכות היה של יהונתן ודוד לקחה ממנו ועכ"ז היה אוהב לדוד שלא כמנהג העולם וזהו נפלאתה אהבתך לי ממין אהבת הנשים שאוהבות לבעליהן ורוצות שיהיו בעליהן עמהן בשעת הלידה אע"פ שיודעות שמהם בא להם זה הרע וחבלי יולדה. וזהו על דרך שפירש רבי דוד קמחי ז"ל באומרו ה' בצר פקדוך אע"פ שיודעים שמאתך באה להם הצרה הזאת וקרה להם כמו שקרה לנשים עם בעליהן בשעת לידתן. וזהו כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק וכו' ואז אוהבת לבעלה ורוצה שיהיה אצלה על המשבר כן היינו מפניך ה'. וזה שאמר אין תשוקת אשה אלא לבעלה שנאמר ואל אישך תשוקתך כי תשוקה הוא דבר שאין לו טעם וכן תשוקת האשה לבעלה אין לה טעם כמו שאמרנו. ואין תשוקת הארץ אלא למים שנאמר פקדת הארץ ותשוקקה כי לולא שהיינו צריכין להם היינו מתפללים עליהם שלא ירדו כאומרם ואל יכנס לפניך תפילת עוברי דרכים. ואין תשוקת יצר הרע אלא לחוטא שנאמר ואליך תשוקתו ואע"פ שמגיע לו רע ממנו כמוזכר בזוהר בפרשת ויעל לוט מצוער שמתחבר יצר הרע עם החוטא עד שמוליכו לגיהנם והוא נכנס ונידון עמו כדכתיב ויעל לוט מצוער לוט הוא כמו ארור אתה מכל הבהמה. מצוער מצערה של גיהנם ועכ"ז ואליך תשוקתו. ולכן אמר בכאן הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ועכ"ז ואל אישך תשוקתך:
ילקוט שמעוני על התורה
החליפו דבריהם רבי יהודה אומר ענבים היו שנאמר ענבמו ענבי ראש וגו' אותן אשכולות הביאו מרורות לעולם. רבי אבא דמן עכו אמר אתרוג היה הדא הוא דכתיב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו'. אמרת איזה אילן שהעץ נאכל כפריו אין אתה מוצא אלא אתרוג. רבי יוסי אומר תאנים היו למד מענינו. לבן מלכים שקלקל באחת משפחותיו כיון ששמע המלך טרדו והוציאו חוץ לפלטין והיה מחזר על פתחיהן של שפחות ולא היו מקבלות אותו אבל אותה שקלקל עמה פתחה דלתיה וקבלתו. כך בשעה שאכל אדם הראשון מאותו אילן טרדו הקב"ה והוציאו חוץ לגן עדן והיה מחזר על כל האילנות ולא קבלוהו מה היו אומרים לו הא גנבא דגנב דעתיה דברייה הדא הוא דכתיב אל תבואני רגל גאוה רגל שנתגאה על בוראו ויד רשעים אל תנדני לא תסב מני טרפין אבל התאנה על ידי שאכל מפירותיה פתחה דלתיה וקבלתו הדא הוא דכתיב ויתפרו עלה תאנה. מה היתה אותה תאנה ברת שבע. דאמטיות שבע יומי דאבלא לעלמא. רבי יהושע בן לוי אומר חס ושלום לא גלה אותו אילן ולא עתיד לגלותו ראה מה כתיב ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה וגו' אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא בהמה שנסקלת פלונית על ידה ואם על כבוד תולדותיו חס הקב"ה על כבוד עצמו על אחת כמה וכמה:
ילקוט שמעוני על התורה
והנחש היה ערום הדא הוא דכתיב כי ברוב חכמה רב כעס לפי גדולתו של נחש היתה מפלתו. ערום מכל ארור מכל דיקרסוס היה עומד בקומה ורגלים היו לו. אפיקורוס היה. כגמל היה. טובה גדולה חסר העולם שאלמלא כן היה אדם משלח פרקמטיא בידו והיה הולך ובא. (יז) אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מה אדם ותדעהו אדם להבל דמה אמר להם מה שעתה כלכם מקלסין אותי בעליונה הוא מיחד שמי בתחתונה ולא עוד אלא שקורא שמות וכיון שראו כן אמרו אם אין אנו באין בעצה שיחטא לפני בוראו אין אנו יכולין לו והיה סמאל שר גדול בשמים וחיות מארבע כנפים ושרפים משש כנפים וסמאל משתים עשרה. מה עשה סמאל לקח כת שלו וירד וראה כל הבריות ולא מצא בהם חכם להרע כנחש שנאמר והנחש היה ערום והיתה דמותו כעין גמל ועלה ורכב עליו והיתה התורה צועקת כעת במרום תמריא רבון העולמים תשחק לסוס ולרוכבו משל למה הדבר דומה לאדם שיש בו רוח רעה כל מעשים שהוא עושה וכל מה שמדבר אינו מדעתו אלא מדעת רוח רעה שיש בו כך הנחש כל מעשים שעשה לא דבר אלא מדעתו של סמאל. משל למה הדבר דומה למלך שנשא אשה והשליטה על כל מה שיש לו חוץ מחבית אחת שהיא מלאה עקרבים בא זקן אצלה שואל חומץ א"ל מה המלך נוהג עמך א"ל יפה נהג עמי השליטני על כל מה שיש לו חוץ מן החבית הזו שהיא מלאה עקרבים. א"ל והלא קוזמין של המלך הרי הן בחבית זו אלא הוא מבקש לישא אשה אחרת וליתנם לה מה עשתה הושיטה ידה התחילו מנשכות אותה כיון שבא בעלה שמע קולה צווחת אמר לה שמא באותו חבית נגעת. כך המלך זה האדם והאשה זו חוה שואל חומץ זה נחש. דין דן נחש בינו לבין עצמו אם הולך אני ואומר לאדם יודע אני שאינו שומע לי שהאיש לעולם קשה אלא הולך אני ואומר לחוה שאני יודע שהיא שומעת לי שהנשים נשמעות לכל הבריות והלך הנחש ונגע באילן התחיל האילן לצווח רשע אל תגע בי אל תבואני רגל גאוה והלך הנחש ואמר לאשה הרי נגעתי באילן ולא מתי אף את תגעי ולא תמות מיד נגעה בו וראתה מלאך המות בא כנגדה אמרה אוי לי עכשיו אני מתה והקב"ה עושה אשה אחרת ונותנה לאדם מיד ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה וגו'. (יח) אליהו ז"ל שאל את ר' נהוראי מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים א"ל לצורך נבראו בשעה שהבריות חוטאים הקב"ה מביט בהן ואומר ומה אלו שלא נבראו לצורך הריני מקיימן אלו שנבראו לצורך על אחת כמה וכמה אמר ליה עוד יש בהן צורך זבוב לצרעה פשפש לעלוקה. נחש לחפפית. שבלול לחזזית סממית לעקרב. אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה יתוש לנחש זבוב לצרעה וכו':