מי השלוח
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. במדרש רבה (בראשית פ"א,ס"א) אמון פדגוג, אמון מכוסה, אמון מוצנע אלו השלשה נקראים תהו ובהו וחשך, והם ההסתרות שעוברים על האדם, תהו הוא אמון פדגוג, שצריך האדם לפדגוג יען שנעלם ממנו מה הוא הדבר שימלא חסרונו ואינו יודע מה טוב לו, וצריך בכל רגע שהשי"ת יאיר לו, ובהו הוא אמון מכוסה, היינו שכבר טעם מהאור וראה מה שטוב לו, רק אחר כן נשכח ונעלם מאתו, לכן משתוקק תמיד שהש"י יאיר לו את האור כדי שלא יטה מרצון הש"י. וכדאיתא (בספר הבהיר בהשמטות לזה"ק ח"א רס"ג.) ומאי תהו דבר המתהא את בני אדם, ומאי בהו דבר שיש בו ממש דכתיב בהו בו הוא, והיינו שתהו נקרא כשאדם אינו יודע כלום, ובהו נקרא כשמכוסה ממנו האור שכבר טעם רק שנשכח ממנו. וחשך הוא אמון מוצנע, היינו שבתפיסתו אי אפשר להשיג גודל עמקות אורו מחמת שהוא מאוד מוצנע ועמוק, וזה ההעלם יכול להיות אפילו באנשים גדולים אפילו בנביאים, וצריך לבקש רחמים שלא יארע להם טעות חלילה, וכמו שמצינו באדם הראשון שהיה יצור כפיו של הקב"ה וגם מחוה שהיתה אם כל חי שנעלם מהם והנחש הטעה אותה, וגם אדה"ר נמשך אחרי דברי הנחש שכל דבריו היו כמו שכתוב (משלי ה',ג') וחלק משמן חכה, וכמו שכתוב (בראשית ג',ו') ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל, וכמו שקרה לעדו הנביא שהטעהו הנביא השקר נגד מאמר מפורש מהש"י שאמר לו (מלכים א' י"ג,י"ח) גם אני נביא כמוך. ורוח אלהים מרחפת על פני המים, היינו שמשוטט האדם באלו המאורעות כמו במים עמוקים עד שהשי"ת אומר די, וזהו ויאמר אלהים יהי אור היינו ישועתו של השי"ת, ומחמת שאדם הראשון התמרמר מאוד מדוע אירע לי טעות כזה, שהטעות היה נקרא נחש שמורה על מדתו ליצן ומטעה, (כמו שנתבאר בח"א בראשית ע"פ ויאמר האדם) שנחש ענינו כקוף שעושה כמו אדם ומראה בעצמו גוון שנראה כאמת, ולכן התמרמר על זה מאוד, ולכן הושיע לו השי"ת ונתן לו מתנה כתנות אור, וכן בנביא השקר שכתוב (מלכים שם) כחש לו, היינו שעשה גוון הנראה כאמת, ולכן הושיע לו השי"ת ונתן לו מתנה שהשיג אור שלא השיגו חכמים ונביאים, כדאיתא בגמ' (עירובין כ"א.) דריש מרי בר מר, היינו בן חורין בן בן חורין, מאי דכתיב (תהלים קי"ט,צ"ו) לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, דבר זה אמרו דוד ולא פירשו אמרו איוב ולא פירשו אמרו יחזקאל ולא פירשו עד שבא זכריה בן עדו ופירשו כו' נמצא כל העולם כולו אחד משלשת אלפים ומאתים בתורה, ולכן נקרא בגמרא בן עדו אף שבאמת היה בן ברכיה כמו שכתוב (זכריה א',א') רק מפני שהישועה הזאת האיר לו השי"ת אחר הכשלון של עדו הנביא שהיה זקנו לכן נקרא האור בשם בנו.
אגרא דכלה
טב אילנא למיכל וארי אסו היא לעיינין ומרגג אילנא לאסתכלא ביה. הנה אנחנו לא נדע למה פירש לשון תאוה (בראשית ג ו) אס"ו דמשמע רפוא"ה, ובכל מקום פירש לשון מרגג. ועל לשון נחמד פירש מרג"ג, ובכל מקום פירש חמ"ד כגון לא תחמ"ד (שמות כ יז). ועל להשכי"ל פירש הסתכלו"ת. והנראה על פי פשוטו דהוקשה לו דאי להשכי"ל פירושו חכמה ושכל, האיך ראתה בראית העין שהעץ נחמד להשכיל. וגם לשון נחמד לא יפול בשכ"ל. על כן פירש להשכי"ל מלשון הסתכלות שראתה שהוא נחמד להסתכלות העין שהיה הדר מאוד, ואם כן יקשה שוב מאי וכי תאוה הוא לעינים. על כן פירשו מלשון רפואה לעינים, ובאפשר העבירה הפרי על העינים והאירו עיניה:
אגרא דכלה
ותרא האשה (בראשית ג ו). ראתה דבריו של נחש וכו'. דיקשה מה ראתה, גם בהבנת טוב המאכל לא יצדק ראיה: