שם משמואל
ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים וגו' ויקרא שם המקום ההוא מחנים, וברש"י מלאכי אלקים מלאכים של א"י באו לקראתו ללוותו לא"י, מחנים שתי מחנות של חו"ל שבאו עמו עד כאן ושל א"י שבאו לקראתו, וכתב הרמב"ן ואני תמה בזה שהרי עדיין לא הגיע יעקב לארץ ורחוק הי' משם ושלח מלאכים אל עשו מרחוק, ושם נאמר ויעבור את מעבר יבוק וכו' ועדיין יש לו לעבור גבול בני עמון ומואב ואח"כ ארץ אדום וכו' עכ"ל, ולא זכיתי להבין דבריו כי ידוע שגלעד מנחלת ישראל הוא מעבר לירדן כמפורש בכתוב, וכתיב ולמכיר נתתי את הגלעד, ואף שנהר יבוק מפסיק מ"מ אין קושיא שהרי יבוק נופל בירדן ושפולי יבוק משני צדדיו הוא ארץ עבר הירדן נחלת ישראל ובשפולי יבוק עברו ישראל ללחום עם עוג מלך הבשן, ורק גובה יבוק עובר לפני ארץ בני עמון, ומ"ש עוד שעדיין יש לו לעבור גבול בני עמון ומואב ואח"כ ארץ אדום בוודאי הכוונה אל ארץ עמון ומואב שטהרו בסיחון, שהרי ישראל כבשוהו כל עבר הירדן המזרחי אבל מ"מ ארץ מואב הוא לצד הדרום, מה גם ארץ אדום שהי' לגמרי בדרומו של א"י, ויעקב הרי בא מארץ הקדם ונסיעתו הי' ממזרח למערב ולא הי' דרכו כלל דרך ארץ מואב מה גם דרך ארץ אדום, ועיין רמב"ן פסוק עד אשר אבוא אל אדוני שעירה, וא"כ הגם שגלעד הי' רחוק מעבר הירדן מערבי, מ"מ מנחלת ישראל הוא ויצדק לומר שמלאכי א"י באו לקראתו שמה, אולי דעת הרמב"ן שארץ עבר הירדן לא הי' לו מעלת א"י כלל עד אחר הכיבוש וכבר דברנו בזה במק"א: