שם משמואל
בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור, פירש"י בסודם על מעשה זמרי, בקהלם על מעשה קרח, כי באפם הרגו איש זה שכם, וברצונם עקרו שור זה יוסף, עיי"ש, ויש להבין דהלשון כי משמע שהוא נתינת טעם, ואלמלא מעשה שכם ומכירת יוסף הי' מרוצה לבוא בסוד מעשה זמרי ולהקהל במעשה קרח, אתמהה: