מקורות בתלמוד על בראשית 49:6

י״ג דברים שינו בה אלהים ברא בראשית. אעשה אדם בצלם ודמות ויכל בששי וישבות בשביעי. זכר ונקבה בראו (בראשית ה׳:ב׳) הבה ארדה (שם יא) ותצחק שרה בקרוביה לאמר (שם יח). כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס (שם מט) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם (שמות ד׳:כ׳). ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ כנען ובארץ מצרים שלשים שנה ות׳ שנה (שם יב). לא חמד אחד מהם נשאתי (במדבר ט״ז:ט״ו). ואת צעירת הרגלים (ויקרא י״א:כ״ב). אשר חלק ה׳ אלהיך אתם לכל העמים להאיר בהם תחת כל השמים (דברים ד׳:י״ט). ומעלין (רשות) לשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי לעבדם (שם יז):

רִבִּי חוֹנִייָה אָמַר. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא מַקְשֵׁי. אִם לְהַפְלִיגוֹ בִדְבָרִים הָיָה מְבַקֵּשׁ הָיָה לוֹ לְהַשִּׂיאוֹ בֶּחָמֵשׁ הַשִּׂאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְאֵילּוּ הֵן. שְׁאֵת. אָרוּר. מָחָר. מְשׁוּקָּדִים. וְקָם. הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת או שְׂאֵת אִם לֹ֣א תֵיטִ֔יב. כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָם֭ עִקְּרוּ־שֽׁוֹראָרוּר או אָ֤רוּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז. וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ צֵא הִלָּחֵ֣ם בַּֽעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר או מָחר אָֽנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה. וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשׁוּקָּדִ֔ים או מְשׁוּקָּדִים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶ‍ֽיהָ׃ וַיֹּ֤אמֶר יְי אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְּךָ֥ שֹׁכֵב֭ עִם־אֲבֹתֶ֑יךָ וְקָם֩ או וְקָם֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה וְזָנָ֣ה ׀. רִבִּי תַּנְחוּמָא מוֹסִיף הָדָא. וּבְנֵ֣י יַֽעֲקֹ֗ב בָּ֤אוּ מִן־הַשָּׂדֶה֙ כְּשָׁמְעָ֔ם אוֹ כְּשָׁמְעָ֔ם וַיִּֽתְעַצְּבוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים. אָמַר רִבִּי לָא. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁמַּשִּׁיקִין עֲלֵהֶן אֶת הַפֶּה. הֵיכְמַה דְאַתְּ אָמַר יִשָּׁקֵ֨נִי֙ מִנְּשִׁיק֣וֹת פִּ֔יהוּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. כָּתוּב וְאוֹתִי צִוָּ֤ה יְי. אוֹתִי וְאוֹתִי. נֶאֶמְרוּ לִי דְבָרִים שֶׁנֶּאֶמרוּ לָכֶם. וְנֶאֶמְרוּ לִי דְבָרִים שֶׁנֶּאֶמרוּ בֵינִי לְבֵין עַצְמִי.

שְׁלֹשָׁה עָשָׂר דָּבָר שִׁינּוּ חֲכָמִים לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ. כָּֽתְבוּ לֹו. אֱלֹהִים בָּרָא בְרֵאשִׁית. אֶעֱשֶׂה אָדָם בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת. זָכָר וּנְקוּבָיו בְּרָאָם. וַיכַל בַּשִּׁישִׁי וַיִּשְׁבּוֹת בַּשְּׁבִיעִי. הָבָא אֵֽרְדָה. וַתִּצְחַק שָׂרָה בִּקְרוֹבֶיהָ לֵאמוֹר. כִּי בְאַפָּם הָֽרְגוּ שׁוֹר וּבִרְצוֹנָם עִקְרוּ אָבוּס. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בַָּנָיו וַיַּרְכִּיבֵם עַל נוֹשְׂאֵי בְנֵי אָדָם. וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָֽשְׁבוּ בְמִצְרַיִם וּבְכָל־הָאֲרָצוֹת שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מְאוֹת שָׁנָה. וְאֶת־הָֽאַרְנֶ֗בֶת אֶת צְעִירַת הָרַגְלַיִם. אִמּוֹ שֶׁלְתַּלְמַי הַמֶּלֶךְ אַרְנַבְתָּא הֲווָת שְׁמָהּ. לֹא חֶמֶד אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי. אֲשֶׁ֨ר חָלַ֜ק י֙י אֱלֹהֶ֨יךָ֙ אוֹתָם לְהָאִיר לְכֹל֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּחַ֭ת כָּל־הַשָּׁמָֽיִם׃ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי לָאוּמּוֹת לְעָבְדָם.