Allusion על ויקרא 1:2

מן הבקר ומן הצאן, הנה כתיב ידע שור קונהו ופירשו המפרשים ששור יש בו דעת להכיר בעליו תיכף משקנהו, ואולי מטעם זה מלך בבהמות שור, ואמרו ז"ל חמשה מיני גאים בעולם, שור בבהמות, וצאן היא הכנעה ושפלות ראשו של זה בצד זנבו של זה, היפוך מדתו של שור, ושניהם אין בהם שבח זולת כשהם בקדושה היינו שיגבה לבו בדרכי השם ויאמר כל העולם לא נברא אלא בשבילי, וכל המלעיגים עליו ועל עבודתו יהיו בעיניו כאפס וכאין, אבל זולת מהקדושה הגיאות היא ענין רע מאד, וכמו כן הכנעה ושפלות בקדושה להיות נכנע לה' ולתורתו ועבודתו, אבל זולת מהקדושה ההכנעה תביאהו להכנעות מפני הרשעים ולהתבטל מפניהם, וזה שמשני מינים אלו מביאים קרבן לה', היינו שענינם יהי' רק בהקדושה:

אדם כי יקריב מכם, יש ליתן טעם למה כתיב אדם ולא איש, דהנה במדרש פרשת בשלח ויהיו אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם אין אדם אלא יוסף שנאמר אוהל שכן באדם, ביאור הדברים כי האדם נברא אחרון למעשה בראשית באשר הוא כולל הכל ויש בו מכל מה שנברא בששת ימי בראשית מעליונים ומתחתונים, וזהו ששמו אדם מלשון אדמה שכל מה שנמצא בעולם נמצא בו דמיון, וכלשון שאמרו ז"ל באסתר שכל אחד נדמה לו כאומתו, שבאמת נמצא בה דמיון מהכל, והבן הדברים, וגם יש רמז באותיותיו אות ד' הוא ארבע יסודות העולם, אות מ' הוא ד' עשיריות והוא ד' יסודות עליונים שכל אחד כלול מעשר, אות א' הוא רומז לכח המאחד את הכל והוא צלם אלקים, והנה יוסף באשר מיאן להתדבק לדבר שאינו ראוי לו זכה שנדבקו בו כל כחות קדושות וע"כ בכחו לחבר ולאחד את הכל, ומדתו צדיק יסוד עולם כי כל בשמים ובארץ ובתרגום דאחיד בשמיא ובארעא, ע"כ אמרו אין אדם אלא יוסף, ומייתי לה מאוהל שכן באדם התחברות עליונים ותחתונים, ומעתה יש לומר דכל שם אדם לדורות הוא כשהוא שומר הברית, הוא ראוי לחבר מה שראוי לחבר, וע"כ אתם קרוים אדם ולא אומה"ע כי כתיב ועמך כולם צדיקים, ולהיפוך כי כל הגוים ערלים היפוך מדת צדיק, דצדיק לא נקרא אלא דנטר האי ברית:

אדם כי יקריב מכם וגו' ברש"י אדם למה נאמר מה אדה"ר לא הקריב מן הגזל אף אתם לא תקריבו מן הגזל, ויש להבין דמכם משמע משלכם ולא מן הגזל כבש"ס ריש לולב הגזול כי יקריב מכם אמר רחמנא והאי לאו דידי' הוא עיי"ש, וא"כ אדם למה לי: