מדרש לקח טוב
בראשית ברא אלהים. זה אחד מן הדברים שהפכו זקני ישראל לתלמי המלך. וכתבו לו אלהים ברא בראשית. כי לא היה לו דעת להתבונן במדרש התורה. מדרשו של פסוק הזה שאמר בראשית ברא אלהים. הוא כמו שאמר בויקרא. אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויקרא א ב). ולא אמר לה' קרבן. לה' ריח ניחוח ולא אמר. אלא ריח ניחוח לה' (שם א ט). שאין דרך המקרא להזכיר שם הנכבד קודם הזכרת המעשה. תני ר' שמעון בן יוחי מנין שלא יאמר אדם לה' עולה. לה' קרבן מנחה. לה' שלמים. תלמוד לומר קרבן לה'. (כה) מכאן סמכו רבותינו ואמרו כל המוציא שם שמים לבטלה נעקר מן העולם. ומה על דבר מצוה אינו רשאי לומר בהמה זו לה' קרבן. אלא קרבן לה'. לדבר הרשות על אחת כמה וכמה. לכך הזכיר בתחלת התורה השם אחר שתי תיבות.
דברי אמת
אדם כי יקריב מכם כו' מתחיל לשון זכר כי יקריב. ומסיים [לשון רבים] תקריבו את קרבנכם. הנה איתא אין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד דפרשנו י"ט נקרא בענין עבדות ה' מי שמתנהג ע"פ תורה לבד לקיים מה שכתיב בלא לב. וכדאיתא בחו"ה שיש שני מדרגות א' הוא מי שמקיים הכתוב. ושני הוא גם חובת הלבבות. וזה נקרא שבת יעו"ש בספר הנ"ל ונ"ל שכבר כתבתי מעין זה בספר הקדום כי מי שאוהב את הבורא ב"ה ומתבונן בגדלותו תמיד ומתדבק בו יתב' דרך העולמות נעשה בעיניו כאין נגדו יתב' וכמו שאמר אליהו לאיוב בשמעו שהוא גדול בעיניו ומתרעם על מדותיו ובאמת היה צדיק תם וישר וירא אלקים וסר מרע ומה שהוכיחו אותו לא היה כראוי ואליהו אמר לו שור שחקים גבהו ממך. כי כשאדם רואה ומסתכל כלפי מעלה ממילא נכנע ונעשה כאין וזה הוא מחובת הלבבות. וזה מדרגת שבת עליות העולמות ונקרא קודש הוא חכמה. וי"ט נקרא רק מקרא קודש לשון יום טוב כי המקיים התורה נקרא כן כי תורה אור ויקרא לאור יום. טוב נקרא התורה כן יש לומר לענין מוסר והמקיים מה שכתוב הוא גדול בעיניו ונמצא קשה לו להמשיך דברים התלוים באין בעת שגדול בעיניו כ"א בצבור שאל כביר לא ימאס. וזה אין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד להמשיך אוכל נפש לבדו בלא צבור כי המדרגה שבת עולם המחשבה שמתדבק בו יתב' ע"י עולמות ומסתכל בגדלותו ית' נעשה כאין בעיניו וכמו שאמר אליהו לאיוב שיר שחקים כנ"ל יכול גם לבדו להמשיך ממזל משא"כ מי שאינו כן [ אינו יכול להמשיך] רק בצנור. ועוד המתדבק בו יתב' בלבו תמיד שהוא עיקר כי רחמנא לבא בעי הוא דבוק בו יתב' ואוהב אותו ית' ממילא אוהב את ישראל ואוהבים אותו כי כמים פנים אל פנים כו' נקרא בעצמו צבור וכך שמעתי ממורי ז"ל ע"ה כי גם הוא כולל הרבה וע"כ נקרא רב כי כולל הרבה וע"כ יש לי רחמנות גדול על בני ישראל ומבקש רחמים עליהם כמו אב. כרחם אב. כי הוא כוללם בשורשם. וזה אלא אוכל נפש בלבד:
בן איש חי
אדם כי יקריב מכם קרבן לה' תיבת מכם נראה לשון יתר וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ונ"ל בס"ד דהכתוב אמר ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ופירשו הראשנים ז"ל שיש כמה דברים שהם אסורים והיצה"ר מורה לאדם בהם היתר ואין מבין ואיך זה ישוב ויתחרט עליהם כיון דאינו מרגיש לכן יעשה הקב"ה עמו חסד שישלח לו יסורין כנגד אותו קלקול מדה כנגד מדה ועי"כ ירגיש האדם בקלקול ההוא בראותו שבאו עליו יסורין מעין אותו דבר שקלקל בו אז ידע דחטא בזה ושב ורפא לו ולז"א ולך ה' חסד להעיר לב האדם שאינו מרגיש בחסרונו והוא כי אתה תשלם עונש ויסורין כמעשהו שקלקל מדה כנגד מדה דאז האדם כשרואה שבאו לו יסורין מדה כנגד מדה ירגיש בקלקלו וחסרונו ויעשה תשובה וחרטה על הדבר ההוא עכ"ד נמצא ע"י שהקב"ה יתנהג עם האדם מדה כנגד מדה בזה יתקרב להאדם להקב"ה ולא יוכל היצה"ר להרחיקו ע"י שיכשלו בדבר איסור שיש בו פנים להתיר ויפול שם וז"ש אדם כי יקריב מכ"ם ר"ת מדה כנגד מדה שזה הכלל של מדה כנגד מדה לא יסחנו מדעתו אלא תמיד יקרבהו אל לבו ויסתכל בו אז בזה יש תקוה שיהיה האדם קרבן לה' כלומר יהיה תמיד קרוב לה' בעל יראה ולא יוכל היצה"ר להדיחו ולהרחיקו במצודה זו של הוראת היתר בדבר איסור: