Allusion על שמות 1:12

וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. פירש"י בכל מה שהם נותנין לב לענות כן לב הקב"ה להרבות ולהפריץ, ונראה עפי"מ דאיתא בספרים דהא דפרו ורבו כ"כ הי' מפאת ריבוי חלקי הטוב שהי' מתברר מהמצרים ונתוסף על חלקי קדושת ישראל, והנה בגוי מחשבה כמעשה, וכאשר חשבו לענות את ישראל חשוב כאילו כבר עינו אותם, וא"כ חלקי הקדושה שהי' צריך להתברר ע"י העינוי כמ"ש אשר שלט האדם באדם לרע לו ופרשו ז"ל ששלט אדם דבליעל על אדם דקדושה לרע לו לאדם בליעל דבשביל השליטה שהוא שולט נחברר ממנו חלקי הקדושה ונשאר ריק מכל טוב, זה נגמר תיכף בשעה שהי' נותנין לב לענות, וע"כ נגמר תיכף אצלם הכח להרבות ולהפריץ:

וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. במדרש א"ר שמעון בן לקיש רוח הקודש מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ, נראה דמחמת העינוי הי' שפל לב ישראל, והי' יכולין ליפול במחלת היאוש ח"ו, ע"כ בא רוה"ק בלב ישראל ובישר את כל אחד ואחד שכן ירבה וכן יפרוץ, ובזה התחזקו ישראל לסבול הגלות וסבלות מצרים והעינוי בגודל נפש:

וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. ויש להבין למה כתיב בלשון עתיד, ומשמע שמחשבתן של מצרים לבד גרם. וכן ברש"י בכל מה שהם נותנים לב לענות כן לב הקב"ה להפריץ ולהרבות, ונראה לפרש דהנה איתא בספה"ק שהריבוי בא מחמת ניצוצי הקדושה שנתוסף ונשתאב בישראל מחמת המירוק והעינוי. ויש לומר עוד בלשון אחר דהנה אדה"ר עלה למטה שנים וירדו שבעה. ומחמת חטא אדה"ר נתקלקל זה, והגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שכחות החיצונים מונעים יצירת הוולד ורק בהמשך זמן ארבעים יום תצא היצירה לפועל, וזה שדייק הש"ס נדה שיצירת הנקיבה כפייה מפני שהטומאה בכפלים, הרי שהטומאה גורמת שהיית היצירה וע"כ חוה הולידה חמשה עכ"ד, ומסתמא כמו שכחות החיצונים גורמים שהיית היצירה כן נמי גורמים העדר הריבוי, דלפי הטבע הי' צריך להיות שכיח ששה בכרס אחד כמו שספרו הטבעיים שיש שלשה נקבים מימין לקליטת הזרע ושלשה משמאל והקליטה שבכל נקב מוליד ולד, אלא שכחות החיצונים מונעים זה, וע"כ במצרים לפי מסת המירוק שהי' צריכין מהסתעפת חטא אדה"ר נחלשו כחות החיצונים ולא הי' להם כח למנוע ריבוי הלידה ואף שנשאר בהם כח להשהות את היצירה, מ"מ לא הי' להם עוד כח למנוע הקליטה מכל הנקבים, וע"כ ילדו ששה בכרס אחד, והנה בגוי מחשבה להרע לישראל כמעשה, וזה שכתוב אשר שלט האדם באדם לרע לו שפי' האריז"ל שאדם בליעל שלט באדם דקדושה לרע לו לאדם בליעל [ויובן עפ"י דברי התוס' דהאדם כולל נמי גוי ואדם הוא רק ישראל, וזה אתם קרוים אדם וכו'] ובאשר בגוי מחשבה כמעשה נגמר המירוק במחשבת הגוי לבד, ומאז נחלשו כחות החיצונים, וע"כ אז נגמרה הכנתם להוליד ששה בכרס אחד, וזה כן לב הקב"ה להרבות ולהפריץ: