פירוש על שמות 1:12

וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. יל"ד בלשון הכתוב שאמר כאשר יענו כן ירבה וכי ע"י העינוי אותם באה להם הרבוי. הלא כוונת הכתוב הוא להיפך כי אף אם עינו אותם בכ"ז לא נתמעטו עבור כך ועדיין נתרבו ומהו כן ירבה. אכן מה שנ"ל דהנה אמרינן בגמ' (ברכות דף ה' ע"א) איזהו יסורין של אהבה כל שאין בהם ביטול תורה וביטול תפלה. הפי' הוא דהנה יש צדיקים שמקבלים עליהם ברצון יסורים בעוה"ז עבור שהם משתתפים בצער השכינה דהנה הדינין הם מפסיקין היחוד למעלה לכך הם ממשיכין הדינין של השכינה עליהם כדי שיהיה היחוד למעלה. וכמבואר זה הענין אצל ר"ע וחביריו שעשו זה ברצון לתקן השכינה כיל"ח. וכן ר' אליעזר בר"ש שקרא להם כמבואר בגמ' . וכן ר' חנינא בן דוסא שנאמר עליו כל העולם ניזון בשביל חנינא בני והוא די לו בקב חרובין. ורמז כ"ל העול"ם הוא היחוד זו"נ יסו"ד נקרא כ"ל והעול"ם היא השכינה. ר"ל היחוד נעשה ע"י ר' חנינא בן דוסא במה שקבל עליו יסורים של הדינין המעכבים היחוד כי הוא נדחק בענוי ולחץ ועי"כ נעשה היחוד למעלה. והנה זה הדבר הוא האמור בזוה"ק פ' וישב דף קפ"א באילין צדיקיא דאתילדו בפגימו דסיהרא וז"ל. יבא כל בשר להשתחוו' כו' . כל בשר ודאי דאלין יתחדתון בכלא ובעיין לחדתותי בחדתותא דסיהרא ואילין אינון בשותפותא חדא בסיהרא פגימין בההוא פגימו דילה וכו' אינון דסבלי עמה יתחדתון עמם. ואלין איקרון יסורים של אהבה של אהבה וכו' ואינון דאתפגי' נהור' של אהב' זוטא דאתדחיא מאהב' רבה ובג"כ אלין אינון חברים משותפי' בהדה ע"כ. הכוונה דאתדחיא אהבה זוטא מאהבה רבה היא מלכות מהזעיר כנ"ל. והנה אלו הצדיקים עושים מאהבה ושמחיס ביסורים כדי לגרום אהבה והיחיד למעלה וז"ש צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. כי אנכי בצרה ויגון אמצא ועי"ז בשם ה' אקרא אגרום היחוד בשם הויה ב"ה וזהו לשון אקרא הוא היחוד כמבואר בזוה"ק. והנה זהו הענין של יעקב אבינו ע"ה שהיה כל ימיו ביסורים כמ"ש מעט ורעים היו ימי שני חיי. שקבל על עצמו יסורים ודינין כדי שיהיה היחוד למעלה בזיווג פנימי להולדת נשמות של בנ"י כי אך זהו היתה כוונתו להמשיך ולהוליד נשמות קדושות של בנ"י. והוא שאמר העונה אותי ביום צרתי. ר"ל ביום צרתי ויסורין שלי אך אז היה העונה והיחוד שלמעלה. וזש"נ יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב הרמז כי המזמור הזה הוא על בחי' העונה אותי ביום צרתי האמור ביעקב וזש"נ יענך ה' ביום צרה והזכיר עליו שם אלהי יעקב. שיש לדקדק למה תפס שם אלהי יעקב דוקא ולא אלהי אברהם. אך זהו מוסב על הכוונה של יום צרה של יעקב כמו שבארנו. וכן הוא מבואר במד"ר פ' ואתחנן כך אמר דוד מי שענה את יעקב הוא יענה אתכם וכו' ע"ש. והנה המזמור של יענך הוא ליולדת שנולדים נשמות קדושות לזרע יעקב וז"פ שם אלהי יעקב. ענין שם הוא מורה על התהוות דבר חדש בעולם ששמו ית' נתגדל ונתקדש כמ"ש ותעש לך שם כהיום הזה וכו ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך וכן כאן ע"י הולדת הנשמות חדשות בעולם שהוא דבר גדול מאד מאד כמבואר בספרים נתגדל שמו ית' . וזהו שם אלהי יעקב כמ"ש ואלה שמות בנ"י. ה' אחד ושמו אחד הם ישראל. וזהו המדה של יעקב שהמשיך נשמות קדושות של בנ"י על ידי היחוד פנימי שגרם בעליונים כנ"ל. אכן כאשר נסתלק יעקב אבינו וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא והפסיק היחוד ונפסק ג"כ השתלשלות הנשמות. אז קבלו בנ"י עליהם את הדינים בעצמם כי כאשר ראו כי גברה חשכות העולם בגלותם ונפסק היחוד והקדושה של האבות קבלו הם עליהם את היסורין והדינין שלמעלה והשתתפו בצער השכינה כנ"ל. לגרום היחוד כתיקונו וז"ש חכז"ל קושי השיעבוד השלים את החשבון. רמז השלים עשה שלום במרומי' כנ"ל. וז"ש וירא בסבלותם ר"ל שהם קבלו ברצון עליהם לסבול הדינין למען עשות היחוד למעלה. הנה זהו שאמרו חכז"ל יסורין של אהבה ר"ל שע"י היסורין גורמים היחוד ואהבה למעלה וזה שאין בהם ביטול תורה ותפלה שתפלתו לא נתבטל ואדרבא היא מקובלת מאד לפר הש"י כי צדיק הוא לפני הש"י. והנה כאשר קבלו עליהם בנ"י את הדינין בגלות וגרמו היחוד הנה לכך זכו להמשיך נשמות הגדולות והקדושות של משרע"ה ודור המדבר כולו. הנה זהו שאמה"כ וכאשר יענו אות"ו שהיו מענים בחי' האו"ת קבלו הם עליהם את הדין וגרמו היחוד עי"כ כן ירבה כ"ן (עם האותיות) גימט' ע"ב נתגבר היחוד והחסדים וכן יפרוץ נשמות קדושות וחסדים טובים לעמו בנ"י. אמן:

[] ויקוצו מפני בני ישראל, י"ל שזה שהיו בני ישראל לקוץ בעיני מצרים עשה הקב"ה כדי שלא יתאוו המצרים לענות את נשי בני ישראל רק שלומית בת דברי היתה מקשטת עצמה בדברים משא"כ שארי הנשים היו כשרות ועי"ז לא שלטו בגופן ולא כמו שחשבו אומות העולם (כדאית' ברש"י פ' פנחס סי' כ"ו פסוק ה') ורק אח"כ כשנתן הקב"ה חן בעיני מצרים כתיב והאיש משה גדול מאוד ואז היו יראים מחמת מוראו הגדול להרע כזאת:

וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ויקוצו מפני בני ישראל נ"ל בס"ד דארז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר והם היו קצים מן הזכרים ולא מן הנקבות וילידת הזכרים היתה כפי הטבע מחמת רוב עינוי דאז האנשים חלושים הרבה מעבודת היום ובעת שמזדווגים בלילה עם נשיהם מוכרח שהאשה מזרעת תחלה כי האיש מחמת חולשת גופו שוהה להזריע ולכן ויקוצו מפני בני ישראל בני דייקא ר"ל הבנים שהם זכרים שלא היו יולדים בנות וכיון שהעבודה היא בזכרים והם קצו מן הזכרים זו הוכחה שהעבידו את ישראל בפרך כדי לפרק גופם ולא בשביל הנאתם לעשות להם עסק ולכן סמך לפסוק זה פסוק ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך: