Quotation_auto על שמות 1:12

ואמר אסורה נא וגומר. שרצה לראות מה טעם לא יבער הסנה שהם ישראל. אחר שהם בגלות איך לא יבער הסנה. לא אמר מדוע לא אוכל. אלא אפילו הבערה פשוטה ושום נזק אין בהם ושער ראשיהון לא יתחרך. כמו שאמר וכאשר יענו אותו כן ירבה. אחר שהם בתוך הסנה והסנה לא יבער. ולפי שרצה לידע הסבה. השיב לו השם אלהי יצחק ואלהי יעקב. להורות על זכות האבות כמו שפי' לו יותר בדיבורו. ואמר אסורה נא ואראה. ולא היה לו לומר אלא אתקרב ואראה. כי אם היה מתרחק איך יראה. ועוד למה אמר וירא ה' כי סר לראות ולא אמר וירא מלאך ה'. ועוד למה אמר ויקרא אליו. כי אם היה קרוב לא היה צריך קריאה. ועוד היאך אמר אסורה נא. היאך היה רוצה להתקרב אצל האש והלא כבר אמרי' במס' תמיד אומרים לו הזהר שמא תכוה. והקדוש ז"ל כתב כי משה לא היה ירא מן האש לפי שנאמר בו כי מן המים משיתיהו. ולכן אמר אסורה נא ואתקרב אל האש אחר שאיני ירא ממנו. ואראה דעתו לומר כי משה ניתנה על ידו התורה שנקראת מים. וזהו כי מן המים משיתיהו. והתורה נכתבה באש שחורה ע"ג אש לבנה והיא אש אוכלה וכבר אמרו כי יש אש אוכלת אש. ולפי שאש התורה אוכלת כל האישים. אמרו שאפי' רשעים שבישראל אין אש של גיהנם שולטת בהם ק"ו מסלמנדרא שהיא בריה שנבראת באש והסך מדמה אין אש שולטת בו. כ"ש אלו האנשים שהם מלאים מצות כרימון שאין אש של גיהנם שולטת בהם. ולכן משה באש התורה לא היה ירא מאש המלאך. ולכן אמר אסורה נא ואראה. והרצון אצלי שהוא כפשוטו. ובזה יורה על מעלת משה ועל ענותנותו. כי בדברים העמוקים צריך האדם להתרחק מהשגתם פן יקבל נזק מהם. כאמרו דבש מצאת אכול דייך. שזה רמז על מתיקות התורה. ואמרו דבש וחלב תחת לשונך דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לשונך ולא תעסוק בהם. ולזה אמר דוד ע"ה אחר שסיפר מעלת התורה כאומרו תורת ה' תמימה הנחמדים מזהב. לרמוז שד"ת הם מתוקים מדבש ובני האדם נגררים אחר מתיקותם. ולפי שאולי יטעה אדם בהבנתם לפי עמקם. אמר גם עבדך שהוא דוד שהיה ראש הסנהדרין נזהר בהם מלהתעסק בעומקם ומה יעשו אזובי קיר. והטעם לזה בשמרם עקב רב. לפי שד"ת יש בהם דברים גדולים. והוא כמו שמר את הדבר. ולפי שהאדם יחטא בזה בשוגג או במזיד שאומר בגובה לבו ובעומק שכלו אין דבר נעלם ממני. לז"א שגיאות מי יבין גם מזדים חשוך עבדך. ולכן אמרו אם רץ לבך החזירהו למקומו וכו'. במה שהורשית התבונן אין לך עסק בנסתרות. ולכן מי שמתרחק מאלו הדברים הוא ראוי להקרא חכם אחר שמכיר מקומו. ובזה ישיג כל הדברים. כי בדברים הבלתי נשגים. המניעה מההשגה היא השגה. אבל אם הוא חושב שמשיג ויודע. לא ידע ולא יבין. וזהו אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. שפירושו אצלי אימתי אני אומר שאחכמה כשהיא רחוקה ממני. אבל אם אני חושב שאני קרוב אצל הדברים ומשיגם. אני סכל. וזהו אמרתי אחכמה אם אני אומר שאני חכם. היא רחוקה ממני. בענין ששני הפירושים בו והוא מתהפך. ולכן אמר משה כשראה המראה הגדול הזה אי אפשר לי להשיגו. אסורה נא אתרחק עתה בזה העת אחר שאיני ראוי. ומיד אראה ואשיג מדוע לא יבער הסנה. כי אחר שאני יודע שלא השגתי הדבר. אסתכל בו בעיון נמרץ ובהשקפה תמידית. בענין שברוב הימים תמצאנו. וז"ש אליהו אם תראה אותי לוקח מאתך יהיה לך כן. לפי שאלישע שאל מאליהו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. ולפי שזה נראה דבר נמנע. א"ל הקשית לשאול. אבל אם תראה אותי לוקח מאתך. ר"ל אם תתמיד להלוך עמי ולא תתפרש ממני. אפשר שתשיג ברוב התמידות. או שאמר והוא הנכון. אם תראה אותי לוקח מאתך. כלומר אם תעריך אותי לוקח מאתך. בענין שכשיהיה לך ספק מה. לא תאמר אלך אצל אליהו והוא יפרש לי הצפונות. אז יהיה לך כן. שכשתדע שאיני עומד עמך אלא שיש לך לטרוח ביום ובלילה לעיין בעיון נמרץ. אז תוכל להשיג כל דבר ויהיה לך כן. וז"ש במדרש קהלת דברי חכמים כדרבונות וגו' בעלי אסופות אימתי ד"ת מתקיימים באדם. בזמן שבעליהם נאספים מהם. כל זמן שרבו קיים וכו'. אמרו בפירוש מה שאמרנו כי דברי תורה א"א לאדם להשיגם כשיש לו רב תמיד אצלו לשאול ממנו. אבל כשבעליהם נאספים מהם שהם החכמים. ונשארו ערומים בלי לבוש. יעיין בעיון נמרץ להשיג הדבר. ובפי' שיר השירים פירשתי פרשת אליהו ואלישע פירוש נפלא. ולכן אמר משה אסורה נא ואתרחק מזאת המראה. אחר שהיא עמוקה ומיד אראה ואשיג בהשקפה נפלאה ובעיון נמרץ. אחר שאני יודע שהיא רחוקה ממני. וכשראה השם ענותנותו. אמר וירא ה' כי סר לראות. להורות שעלה למעלה גדולה מבראשונה. כי בראשונה ע"י מלאך. ועתה וירא ה' הוא בעצמו כי סר לראות. ר"ל שנתרחק מההשגה לראות ולהשיג. ויקרא אליו אלהים בקול גדול. לפי שהיה מתרחק. ויאמר משה משה. נראה מזה לפי שנתרחק והחזיק עצמו בבלתי ראוי. מיד השיג הדבר. באופן שהרחקתו הקרבתו. והקרבתו הרחקתו:

ואולי רמז והיה זרעך כעפר הארץ שיהיה זרעו מבחר היצורים כולם. כמו העפר שהוא מבחר כל הארצות כולם. כי העפר הוא כמו סלת נקייה לקוח מן האדמה. ומזה העפר נברא אדם הראשון כאומרו וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה. כלומר עפר לקוח ממבחר האדמה. ולכן אמר ועפרות זהב לו. ולזה רמזו זכרונם לברכה הכל היה מן העפר ואפי' גלגל חמה. ולכן אמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו. כי זה רמז על היחידים הדבוקים בשם. שיקומו לעת התחייה. ויחיו מכח טל אורו של הקדוש ברוך הוא היורד על העפר מגלגל חמה. וזהו כי טל אורות טליך. וזהו כעפר הארץ מבחר היצורים. כאומרו והייתם לי סגולה. כמו הסגולה והמטמון שיוצאה מהעפר. וזהו ימצאהו בארץ מדבר. ועוד אדבר בזה בעזרת האל. וזהו סולם מוצב ארצה הם היחידים והשרידים אשר ה' קורא לעמוד בארץ. ונפשותם יורדות מן השמים. והן חלק אדם. וזהו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. לא עשה כן לכל גוי. ופרצת ימה וקדמה הוא פתרון וראשו מגיע השמים. לרמוז שאף על פי שיהיו רמוסים כעפר הארץ. לסוף יעלה שיאם לשמים ויפרו וירבו וישגו ישע בארבע רוחות העולם. וזה כטעם וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. וזהו וראשו מגיע השמימה. לרמוז שאף על פי שיהיו רמוסים ונעוצים בארץ כמו הסולם מוצב ארצה. שהיה עם כל זה ראשו מגיע השמימה. כן הם יעלו במעלות עד השמים. כמאמר דניאל וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי הוה ועד עתיק יומין מטא. או שרמז והיה זרעך כעפר הארץ לרמוז שילחמו עם כל העולם וינצחו אותם שלא כמנהג העולם. וזהו כעפר הארץ המוזכר באברהם אבינו יתן בעפר חרבו וגומר. ובההיא עובדא דנחום איש גם זו המוזכר בתעניות וזה פלא גמור שיזרקו עפר על העיר וילכדוה. ולכן אמר בכאן ופרצת ימה וקדמה שיפרוץ ויהרוג בשונאיו שלא כמנהג העולם. והוא כמו ופורץ גדר. ולכן תמצא ביעקב שנאמר ויפרוץ האיש. ואמרו זכרונם לברכה שלא כמנהג העולם. וכמו שדרשו באיוב ומקנהו פרץ בארץ פרץ גדרו של עולם דרך הזאבים לטרוף הרחלים ומקנהו של איוב הורגות הזאבים. וזהו כנגד סולם ארצה. כלומר אף על פי שהוא מוצב ארצה שפלים מכל העמים. ראשו מגיע השמימה ונוצחים אותם שלא כמנהג העולם אלא מאת ה' מן השמים. והרמז בזה שאף על פי שיהיו כעפר הארץ מפוזרים בכל העולם בכל הגלות. יבא זמן שיתאספו מארבע רוחות העולם וזהו ופרצת ימה וקדמה. והרמז בזה שיהיו קיימים לעולם ולא יכלו. כמו שא"א שיכלו ארבע רוחות העולם. כאומרם בתעניות כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם. אילימא דבדרינהו בד' רוחי עלמא בד' רוחות מבעי ליה. מאי כד' רוחות העולם. כשם שא"א לעולם בלא רוחות כך א"א לעולם בלא ישראל. וזה שאמר ופרצת ימה וקדמה. וזה פתרון סולם מוצב ארצה ר"ל מוצב ארצה מצרים ובשאר הגליות. ועכ"ז וראשו מגיע השמימה. כי יצאו גאולים וה' בראשם. וזהו כנגד ופרצת ימה וקדמה וגו'. ונברכו בך כל משפחות האדמה. הוא פתרון והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. והרמז בזה שיהיה זרעו זרע ברך ה' עד שיעלו למדרגת מלאכי אלהים. כן נקראו הנביאים מלאכים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים וגומר וכתיב וישלח מלאך ויוציאנו. ואמר בכהן כי שפתי כהן ישמרו דעת וגומר. ולכן אמר ונברכו בך כל משפחות האדמה. כי זאת היא ברכה עליונה שאין למעלה ממנה והכל מתקנאים בדבר זה. היות אדם מורכב מהאדמה עולה למעלת מלאך. וזהו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו שהוא רמז לצדיקים כדכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו. ואמרו בקדושין כגון רבי צדוק וחביריו. ואולי רמז ונברכו בך כל משפחות האדמה. שהקב"ה אספם מארבע רוחות העולם אשר נפוצו ימה וקדמה וצפונה ונגבה ויבא זמן שכל העולם יחזרו למוטב. כאומרו כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה'. וזה שאמר ונברכו בך ר"ל יהיו מורכבים וכלולים בך כל משפחות האדמה. ואם כן יהיה ונברכו כמו אחד המבריך ואחד המרכיב המוזכר בגמרא. וכן מצאתי בילמדנו שדרשוהו על אברהם בפרשת לך לך שאמר שם ונברכו בך. והוא כנגד והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו שאז יהיו כל העולם במדרגת מלאכים וקדושים. כאומרו והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו: