Allusion על שמות 15:25

שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו, ברש"י במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שנתעסקו בהם, שבת, ופרה אדומה, ודינין, ויש להבין למה אלו הפרשיות נבחרו מאינך, ובמגלה עמוקות איתא שאז נתעורר עליהם קטרוג חטא מכירת יוסף, ושבת היא תיקון פגם ברית, וכן דינים שמתחיל פרשת משפטים כי תקנה עבד עברי הם נמי תיקון על מכירת יוסף, ופרה אדומה היא תיקון על חטא העגל, וזה נסתעף נמי מחטא מכירת יוסף ע"ש, אך איננו מובן למה אז נתעורר קטרוג מכירת יוסף יותר מעד הנה שהי' בסכנת מצרים ובהים, והרי אמרו ז"ל שהשטן מקטרג בשעת הסכנה, ובאמת שכך איתא בז"ח, אבל צריך פירוש, וגם מה שפירש שדינים הם תיקון לחטא זה מחמת שתחילתו מדבר מדיני עבד עברי שמכרוהו ב"ד בגנבתו לישראל איננו כ"כ מובן, גם בפרה אדומה שכתב שחטא העגל נסתעף מחטא מכירת יוסף לא זכינו לידע [ובמק"א כתבנו טעם לזה], ונראה לפרש עפ"י דרכו דרך הקודש באופן אחר, דהנה יוסף בערך השבטים הוא כבחינת הראש בערך הגוף, כבמדרש פ' ויחי שאמר להם יוסף אתם הגוף ואני הראש שנאמר תבואתה לראש יוסף, ומה שפגמו הם ביוסף הוא נחשב פגם בראש והנה ברש"י בפסוק ויפוזו זרועי ידיו שיצא זרעו מבין צפרני ידיו, ואיתא בספרים שבזה אבד עשרה בנים שהיו ראוין לצאת ממנו והגם שליוסף עצמו נחשב לזכות שכבש את יצרו, אבל הם שגרמו לכל זה נחשב אצלם לחטא הידוע, שתשובתו קשה, וע"כ כמה וכמה צרות סבלנו עבור זה כידוע בספרים, אף שיוסף מחל להם על מה שעשו לו, מ"מ זה החטא שנחשב לשפיכת דמים לא הועילה מחילתו, והנה ידוע בספרים שאף שכל עבירות מקפחין פרנסת האדם כאמרם ז"ל אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, מ"מ אין בכל עבירות קיפוח הפרנסה כמו בחטא זה רח"ל, והטעם פשוט כי פרנסתו של אדם היא חייו, ובלשון חכז"ל על קיפוח פרנסה פסקת לחייתאי, וע"כ חטא זה שהוא קיפוח חיים גורם לקיפוח פרוסה שהוא חייו, וע"כ נמצא נמי בכתיב שנתקפח פרנסת השבטים והוצרכו להתפרנס על ידי יוסף, כמ"ש אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם, ואחר מיתת יוסף נפלו תחת שעבוד מצרים, והיתה מזונתם משל מצרים כעבד הניזון משל רבו, או כמו עובר במעי אמו שאוכל ממה שאמו איכלת, וע"כ גם אחר יציאת מצרים שהיתה מירוק גם לחטא זה כמ"ש בזוהר חדש, מ"מ עדיין לא הי' להם חיים מצד עצמם שיהיו ניזונים משל עצמם, כי ידוע שמירוק החטאים צריכים בכפליים להרחיק ולסלק כחות הרעות מהאדם שנדבקו בו ע"י העונות, וגם להשיב אליו את כחות הטובות שאבד ונסתלקו ממנו בעוונותיו, ולזה אין די ביסורין ומרוק רח"ל, שאף שנסתלקו כחות הרעות ע"י המירוק כעלוקה שמושכת דם המקולקל, מ"מ כחות הטובים עדיין לא שבו, ולזה צריכין מצות ומעש"ט וזכותים מיוחדים, וע"כ מובן שעד כאן לא הי' עליהם קטרוג חטא מכירת יוסף שמה שעשו לו הרי מחל, ועל מה שפגמו בענין הנ"ל נתמרק בגלות מצרים, אך אחר יציאת מצרים ונפסק השפעת מזונותם ממצרים ונצרכו לפרנסה מצד עצמם, אז נתעורר הקטרוג שהם מקופחים הפרנסה, וזה הי' תיכף במסע הראשונה אחר קריעת ים סוף, שאז הי' גמר הגאולה ונפרדו לגמרי ממצרים. ולפי האמור יובן הענין שעד המן נסתפקו מהחררה שהוציאו ממצרים, ולא הי' להם מזונותם על דרך אחר רק משיורי החררה שהוציאו ממצרים, כי מצד עצמם לא הי' להם עדיין דרך פרנסה, ומ"מ באשר היתה הכוונה לערוך להם שולחן במדבר וליתן להם את המן, ולא להסתפק לעולם משיורי החררה, ע"כ נתעורר עליהם הקטרוג בזמן הזה דייקא כדברי מגלה עמוקות:

שם שם לו חוק ומשפט, ברש"י במרה ניתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהן שבת ופרה אדומה ודינין, ויש להבין מה אולמא פרשיות אלו מאינך, ונראה דהנה בז"ח שנתעורר אז קטרוג על חטא מכירת יוסף, וכבר דקדקנו הלוא אמרו ז"ל שהשטן מקטרג בשעת הסכנה, ולמה שתק בעת הסכנה על הים שהיו ישראל נתונים בדין, וכאן שכבר יצאו מהסכנה התעורר לקטרג, אתמהה, ונראה דהנה בחטא המכירה הי' נכלל שני דברים את אשר עשו והרעו ליוסף בעצמו, ואת אשר גרמו להעשרה טפין שיצאו ממנו כברש"י בפסוק ויפוזו זרועי ידיו, ואמרו ז"ל שהי' ראוי להוליד י"ב בנים כיע"א ע"ה, ובהעשרה טיפין אבד עשרה ונשתייר לו רק שנים, והנה מה שהרעו ליוסף עצמו כבר מחל להם, אך הפגם בעשרה טיפין אין בידו למחול, ומ"מ י"ל שאין עליהם עונש מעשה אלא גורם בעלמא, ואף שגרמו להזיק לא נתכוונו להזיק כבהרמב"ם שאין הגורם חייב אלא כשנתכוין לו, והם לא היו יודעים שיבוא לידי כך, אבל לאנשים גדולים כמוהם גם זה נחשב קצת לחטא, כאמרה ז"צ בפסוק וסביביו נשערה מאד, ומזה בא העונש לעשרה הרוגי מלכות כנודע, אך בקי"ס דכתיב הים ראה וינוס ואמרו ז"ל ארונו של יוסף ראה, ממנ"פ לא הי' אפשר להיות קטרוג עליהם, דאי אזלת בתר המעשה והכוונה, הרי לא היו אלא גורמים ובלי כוונה להזיק, ואי אזלת בתר המסתעף מזה אף בלי הכוונה, הרי יש כנגדו זכות שהסתעף מזה קי"ס, ע"כ שתק בעת קי"ס בידעו כי אדרבה מקטרוג עצמו יצמיח זכות הצלה של כל ישראל: