Musar על שמות 15:25

מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל (תהילים קמ״ז:י״ט). ידוע כי לולא המשפט היה סדר עולם בטל ולא היה ישובו מתקיים כלל. ומצינו שהעולם נברא בו שנאמר בראשית ברא אלהים. ואין אלהים אלא דיין שנאמר (שם ה) כי אלהים שופט וכן דרשו ז"ל (אבות פ"ק) על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. שאם לא היה המשפט היו בני אדם גוזלין זה את זה וחומסין זה את זה והורגין זה לזה, ומצינו ישעיה הנביא ע"ה שהיה מזהיר את ישראל על המשפט שנאמר (ישעיה נה) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה והיה מוכיח את בני דורו ע"ז כשלא היה ביניהם משפט שנאמר (שם נט) והוסג אחור משפט, יאמר כי המשפט שב לאחור ולא היה לו מקום ביניהם. וידוע שלא נאבדו דור המבול אלא על שקלקלו את המשפט והיו עושים חמס, ולא נחתם גזר דינם אלא על החמס שנאמר (בראשית ו׳:י״ג) קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם, הלא תראה כי התורה כולה תלויה על המשפט ולכך נמסר למשה ואלה המשפטים אחר עשרת הדברות מיד. וכן אמרו במדרש תורה דינין מלפניה ודינין מלאחריה, דינין מלפניה (שמות ט״ו:כ״ה) שם שם לו חק ומשפט, דינין מלאחריה (שם כא) ואלה המשפטים ועשרת הדברות באמצע וכן הכתוב אומר (משלי כא) באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט, אברהם אבינו הזהיר על המשפט שנאמר (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו', ולא זכה יהודה למלכות אלא ע"י המשפט שכן דן תמר כלתו לשרפה שנאמר (בראשית ל״ח:כ״ד) ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף ואחר ששלחה לו התותמת והפתילים הכיר יהודה בדבר ואמר צדקה ממני ויצאו ממנה פרץ וזרח, וכן בדוד כתיב (שמואל ב ח׳:ט״ו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, ואף בירושלים כתיב (ישעיהו א׳:כ״א) מלאתי משפט ונשתבחה במדה הזאת, ומצינו ג"כ שתרבה כשקלקלו המשפט שנאמר (שם) יתום לא ישפוטו ואף היא עתידה לשוב ע"י משפט שנאמר ציון במשפט תפדה, ופשוטו של מקרא ציון במשפט תפדה ציון שלא חטאה במשפט תפדה כלומר דין הוא שתפדה כיון שלא חטאה אבל שביה שחטאו צריכין צדקה א"א שיפדו במדת הדין אלא בצדקה שהיא מדת רחמים:

דוגמת הבאר היה קודם גילוי בארה של מרים, היינו דכתיב בפרשת בשלח (שמות טו, כה) וימתקו המים, דומיא דבאר שהתחיל מצור בחורב. רמז לדבר, וימתקו המים שם, ובמרים כתיב (במדבר כ, א-ב) ותמת שם ולא היה מים לעדה, דילפינן (תענית ט, א) מזה הפסוק באר בזכות מרים. וכבר נתנה תיבת שם שם לגזירה שוה, שם שם מעגלה ערופה כמו שדרשו רבותינו ז"ל (ע"ז כט, ב), אף אני אומר גזירה שוה דשם שם לרמז זה:

הרי שהמשפטים והדינין הם להשלים ג' מיני שלמיות הנמצאות באדם, נשמה, גוף, וממון. והמשפטים הם קיום כולם, ואמרו רבותינו ז"ל (עי' שמו"ר ל, ג) התורה תחילתה דינין שם של לו חק ומשפט, וסופה דינין ואלה המשפטים. דע כי יש שני מיני דין. יש דין שהוא מדת הדין גמור. ויש דינים שהם משותפים במדת הרחמים, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בר"ר יב, טו) בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין, ראה וכו' שיתף מדת הרחמים עם מדת הדין. וכיצירתו של אדם כך תורתו, כלומר נידון בבית דין של מטה. לפעמים נדון במדת הדין הגמור כגון ארבע מיתות בית דין. ויש משותף, כמו וגם בעליו יומת פירש רש"י בידי שמים, ומשותף ברחמים (שמות כא, ל) אם כופר יושת עליו וגו' שאז נפטר מהמיתה. וכמו (שם כד) עין תחת עין שפירשו רבותינו ז"ל שרצה לומר דמי עינו, וכתבו התורה בלשון עין תחת עין להורות שהיה ראוי ליתן עין ממש, אלא שמצד מדת הרחמים בא הקבלה ליפטר בדמי עין: