Chasidut על שמות 15:25

ועל פי זה יובן פירוש הפסוקים (במדבר טז ח) ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי, דקשה דאמר (במדבר טז ט) המעט מכם, המעט לכם ראוי לומר. ועוד מה הקושיא (במדבר טז י) ובקשתם גם כהונה, הלא לפי דעתם גם עליו ועל אחר תיסוב הקושיא הלזו. ואמנם על פי האמור יובן דאמר המעט, ר"ל אם דבר זה שהיא מעט בעיניכם, הוא מכם מעצמיכם ולא בחסד השי"ת בתמיה, והיינו החסד כי הבדיל וגו', וכיון שגם זה אינו רק בחסד השי"ת, אם כן ובקשתם דייקא, דכיון שאתם מבקשים אין לכם, דהחסד אין ניתן רק למי שמקבלו בתורת חסד, וכל המבקש אין לו, לכן כיון שהמבקש אין לו, אם כן אהרן ודאי לא בקש, דאם היה מבקש לא היה לו, אם כן (במדבר טז יא) אתה וכל עדתך הנועדים על ה' ואהרן מה הוא חייב בדבר, כי הוא לא בקש, והבן. ועל פי זה יתפרש המדרש (ילקו"ש רמז תשנ"ב) ואהרן מה הוא כי תלינו עליו, הלא בתחלה מתו שני בניו, (הובא בעטרת שלמה פרשה זו). והנ"ל בזה, על פי מ"ש לפרש המדרש (בפרשת אחרי, ויק"ר פ"כ ו') גם ענוש לצדיק לא טוב (משלי יז כו), אף על פי שענשתי את אהרן וכו', עיין שם. והנה המדרש דילן סובר דלא מתו בניו בחטאו כלל, שלא חטא אהרן כלל כנ"ל, והנה במדרש ויקרא רבה (פרשה י"ב סי' ג' (ויק"ר י"ב ג')) איתא פקודי ה' ישרים משמחי לב (תהלים יט ט), זה אהרן שהיה לבו עצב על בניו שמתו, וכיון שנתיחד אליו הדבור, מיד שמח. ועיין בעטרת שלמה (פרשת שמיני) מה שפירש במדרש זה. והנה מפירושי על המדרש בפסוק גם ענוש לצדיק וגו', מבואר דאהרן לא חש על כבודו כלל, ורצה בקלון עבור כבוד ה', אף שיחשבו אותו לעובד אלילים ח"ו רק שלא יתחלל שם שמים, מזה נראה כי הוא לא רדף אחר הכבוד, ושמא יאמרו מאן יימר כי כונתו לשם שמים, לזה אמר הלא בתחלה קודם שנתייחד הדבור אליו מתו שני בניו, ואחר כך נתייחד אליו הדבור, ואם חטא ומתו בחטאו, הלא אין מכניסין אותו וכו' (שבת קמ"ט:), אלא ודאי דכונתו לשם שמים, מזה נראה כי אינו רודף אחר הכבוד, ואם כן מה הוא חייב בדבר כי תלינו עליו. ויתכן לומר דהוצרך הדבר הזה לומר, דאולי היו אומרים דכיון שמתו בניו בחטאו אין מכניסין אותו וכו', ואין ראוי להיות כהן גדול ליכנס לפני ולפנים, דהמשכן הוא דוגמא דלעילא, והבן. ועוד י"ל באופן אחר, כי הנה יש מופת אם נספה בעון הדור או לא, כי אמרו רז"ל (ויק"ר י"ז ד') (ויק"ר פרשה י"ז ס"ד) אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה, מה שאין כן בנספה בעון הדור, כמ"ש הבית שמואל אחרון בשם יד יוסף בפרשה דילן. והיינו הלא מתו בניו בתחלה דייקא, שמע מינה שהוא רק בעון הדור ואהרן לא חטא כלל, וכנ"ל. והנה לפי מ"ש הפירוש על המדרש פרשת פרה אדומה ראה, י"ל קצת באופן אחר שיהיה עולה בקנה אחד עם המדרש מה ראה קרח לחלוק על משה, ראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, על פי מ"ש (לקמן פרשת חקת ד"ה ויקחו אליך), בפסוק (פרשת בשלח, שמות טו כה) שם שם לו חוק ומשפט, ודרשו רז"ל (מכילתא) חק זה פרה אדומה. דהא טעם פרה ידוע תבוא אמו ותקנח צואת בנה, כמו שפירש רש"י ז"ל שם בריש פרשת חקת (במדבר יט ב, ד"ה פרה), אך שם במרה קודם מתן תורה היה חק, כי הסבה עדיין לא נודע, והשי"ת הקדים רפואה למכה. ועל פי זה פירשתי אמרם ז"ל (במדרש רבה חקת, במ"ר פי"ט ו') שאמר הקב"ה למשה לך אני מגלה טעמה של פרה, אבל לאחרים חקה. על פי מ"ש בפרשת ואתחנן על המדרש (קה"ר פ"ז ט"ז) כתבתי עליך שחכם אתה. המורם מזה דמשה יכול להשיג מה דלבא לפומא לא גליא. והנה ידוע בבחירה ידוע דלבא לפומא לא גליא, ולכך לך אני מגלה טעמה של פרה וכו', והבן. והנה אם ראה קרח ששמואל אשר יצא ממנו יהיה שקול כמשה ואהרן, קשה הלא זה ענין בחירה, וצריך לומר דהשיג קרח מה דלבא לפומא לא גליא, ואם כן גם פרשת פרה ראה והשיג בשעת אמירתה, והבן.

והנה דבר זה ניתן לישראל לבד בעודם במרה כמאמר הכתוב (שמות ט"ו, כ"ה) שָׁם שָֹם לו חק ומשפט וגו' וכמאמר חז"ל (סנהדרין נ"ו:) שעל דינין נצטוו במרה, פירוש שהודיעם דבר הזה אשר כל היסורין והדינים הם במשפט משופט העולם ולא במקרה כי אחר שבאו ישראל למרתה ולא מצאו מים מתוקים סברו שזה ממקרה העולם הוא לבוא אל מקום מים המרים שאינן יכולין לשתות וילונו העם על משה לאמר מה נשתה, ולא נתנו לבם לבקש רחמים מאת ה' על הדבר הזה, כי סברו שזה מטבע המזלות הוא ובאו בתלונה על משה למה הוצאתם אותנו אל המדבר הזה, ואך ויורהו ה' עץ וישלך אל המים וימתקו המים, הראה להם, שהכל בהשגחה מבורא עולם הוא כי הוא מרפא את המר במר ואין דבר שלא יהיה בהשגחה מאתו, ועל כן שָׁם שָֹם לו חק ומשפט להודיעם אשר הכל במשפט מאתו ואינו בטבע העולם. והנה כח היסורין האלה הוא בבחינת הוי"ה ואלהים המורה על שיתוף הרחמים בדין כי הדין אינו בא בשלימותו הראוי לדינו של אלהים, כי לפני זעמו מי יעמוד. ואך שהוא בא בחסד וברחמים מעט מעט, בכדי שלא יכלו ח"ו בזעמו, וישובו אליו על ידי זה. וזה בישראל המאמינים ויודעים ביחוד האמת של שמותיו של הקב"ה המיוחדים בתכלית היחוד ונכללים זה בזה, ועל כן גם כשרואין בחינת הדין במעט מעט, יודעים שזה מאתו הוא, ואך כי אינו בא בשטף מים רבים לבלות עולם ומלואה רק בהתכללות בחסד וברחמים. אבל לא כן באומות העולם שאינם מאמינים ביחוד שמו, ואומרים מי שברא טוב לא ברא רע מי שברא אור לא ברא חושך כידוע. ועל כן כשרואין בחינת הדין כאשר יבוא בחסד במעט מעט, לא יאמינו כי זה דיני אלהים, כי איך יבוא הדין ומעורב עמו החסד, ולזה תולין במקרה ואומרין ידינו רמה בטבע המזלות, ולא ה' בחינת שיתוף הרחמים בדין, פעל כל זאת. ולזה לעתיד לבוא אמר הכתוב (ירמיה ט"ז, כ"א) לכן וגו' בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה' וגו', כי הן אז יעשה בהם משפט כתוב לעין כל בבחינת הדין הגדול והנורא לבד ובעתה אחישנה ואציתנה יחד כאמור. ועל כן כאשר אודיעם את ידי ואת גבורתי ידעו כי הכל מאתי ואין טבע העולם לפני, ומה שלא כליתים קודם, ובא הדין מעט מעט, כי שמי ה' וכי ה' הוא האלהים ושמי מתיחד ביחוד גמור ועל כן בא מעורב בחסד. ולזה אמר להם אחר ששם לו חק ומשפט, והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וגו' פירוש כאשר תדע שה' הוא האלהים וכל הדינים מאתו הוא, רק שבא בשיתוף הרחמים כי הוא אחד ומיוחד, אז כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך-שאטה ידי עליך בפעם אחת כאשר במצרים בדין לבד, ולא אשים הדין עליך כי אם כי אני ה' רופאך (ויאמר מלת כי בלשון אלא והבן) רק בדרך הרפואה מעט מעט כדי להחזירך אלי אבל לא לכלותך ח"ו. ולזה אמר הכתוב מגיד דבריו וגו' חוקיו ומשפטיו לישראל, כלומר שהודיע משפטיו לישראל לבד בעודם במרה בשני הבחינות הנזכרים שהוא לפרוע מהם סמוך לחטאם בכדי להודיעם חטאתם אשר חטאו, ושידעו בכל הדינים והיסורים כי הם משפטים ממלך עולמים לא בטבע המקרה, אבל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, שאינו נפרע מהם במעט להודיעם חטאם, עד שתתמלא סאתם ויכלם כרגע, וגם אם קרה ששולח להם פורעניות ויסורין לא הודיעם כי משפטיו המה, והמה סוברים שמקרה הוא אשר קראם ואינן נותנין לב לשוב לפניו, והוא מאמר הכתוב כאן, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ואמר לפניהם ולא לפני עכו"ם, כי רק לפניהם הוא המשפטים להודיעם חטאתם על ידי היסורין, והמה יודעין כי משפטים המה אבל לא לפני עכו"ם שאינם יודעים את המשפט, ופורענותם הוא בבת אחת, וכאמור.

וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על עץ (דברים כא כב). כבר פירשו בו קמאי, וקמאי דקמאי. ואני אמרתי בעת ספוד על אדם כשר שמת פתאום ר"ל, לפרש זה לפי המאורע, כי נימוס וסדר יקרא משפט, כמו וזה יהיה משפט הכהנים מאת זובחי הזבח (דברים יח ג), וכמו לדעת משפט הנער ומעשיהו (שופטים יג יב). והנה סדר ונימוס כל המיתה במות כל האדם ופקודת כל האדם, שיחלה ויצוה לביתו ויברך בניו ובני ביתו, ובמת בפתע פתאום, נחסר הסדר והנימוס של המיתה, ומי חשיד קוב"ה כו', ואדם כשר וירא שמים גדול ולא נחשב להתחייב בחטאו מיתה פתאומית ר"ל. רק הוא לעורר לבות בני אדם שיקחו מוסר וראיה ממנו, אם בארזים נפלה שלהבת כו'. והנה זה אף בנקרא בפתע פתאום, מכל מקום היה מוכן, כי ידוע כי בכל יום היה עושה תשובה וידוי בבכי רבה בכל תיקון חצות בחצות לילה ובכל תפילה וכדומה. והיינו אמרם (אבות פ"ד מט"ז) התקן עצמך בפרוזדור של טרקלין של מלך ושר גדול, עומד ומצפה בכל עת שיקראנו אל הטרקלין שיכנס, והוא כמשל של חז"ל במסכת שבת (דף קנ"ג ע"א) משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה כו', עיין שם. אבל מה יעשה זה שאינו מן המוכן כל עיקר, אם יקראנו פתע פתאום. וזה הכוונה היה מאתו ית"ש לעורר לב העם לתשובה, ומגלגלין זכות על ידי זכאי. והנה מבורר דחטא הוא לשון חסרון, כמו קולע אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ טז), וכמו והייתי אני ושלמה בני חטאים (מלכים א' א כא). וגם ידוע דבעונות מפרידין אותיות הוי"ה, וכמו שפירשו למה ה' תעמוד ברחוק (תהלים י א), והתשובה הוא יחוד שם הויה, וכמו שכתוב בספרים מאי תשובה, תשוב ה', והוא מבואר בזוהר הקדוש (ח"ב ס' ע"ב) על פסוק (שמות טו כה) ויורהו ה' עץ וימתקו המים, דעץ היינו יחוד הויה. ואם כן התשובה נקראת עץ, וזה גם כן מרומז שם (שמות טו כג) ולא יכלו לשתות כו' כי מרים הם ויורהו ה' עץ, היינו יחוד הויה דהיינו תשובה, וימתקו המים כי תשובה מהפך כל מר למתוק כי זדונות נעשו זכיות (יומא פ"ו ע"ב), והיינו עץ חיים הוא למחזיקים בה (משלי ג יח), נקראת עץ חיים התשובה המחיה אותו, כי רשעים בחייהם קרוים מתים (ברכות י"ח ע"ב). ועל פי זה מבואר הפסוק הפונה קדים וכי יהיה באיש, היינו באדם כשר שנקרא איש, חטא שיחסר בו משפט מות, היינו סדר ונימוס של המיתה, והומת בפתע פתאום בלי סדר, חלילה לחשוד אותו כיון שהוא אדם כשר, רק ותלית אותו על עץ, היינו שיתעוררו לתשובה ויהיה יחוד הויה ולשבי פשע ביעקב ובא לציון גואל אמן.